שדי חמד דברי חכמים שו"ת יט

(ובעיקר מצות בקור חולים דפשיטא להרב קרבן אליצור דהוי מדרבנן עיין במ"ש במכתב לחזקיאו בחלק השי' ד' מ"א ע"ד וד' מ"ב ע"ב ובהשמטה לשם דאינו פשוט לומר כן וכמו שכתבתי במערכת הבי"ת אות קי"ו)

ז) וכתב הרב שער המלך בהל' לולב הנ"ל ליישב לדעת הרמב"ם והרשב"א והרז"ה (דסברי דמלל"ן מהני גם להיכא דאיכא הנאת הגוף בהדי קיום המצוה) ממאי דקשה ממודר הנאה ממעיין דאינו טובל בימות החמה משום דנהנה בטבילתו ולא אמרי' דמלל"ן די"ל דהא דשרינן אף כשנהנה גופו היינו דוקא כשאינו נהנה אלא בשעת קיום המצוה כתקיעת שופר וכיוצא אבל בטבילה מיד כשטבל נגמרה המצוה ואי משהי פורתא נמצא נהנה גופו אחר המצוה לכן קאמר רבא שלא גזרו בימות הגשמים וגזרו בימות החמה וכתב שמצא כן בחידושי' שבתחלת ס' מעשה רוקח לפי"ז מהל' שבת בשם הרב המאירי עי"ש וכ"כ מרן חיד"א בברכ"י סי' תקפ"ו אות ז' סוד"ה לכן בשם הרב בית הלל דדחי הראיה ממעין דשניא היא דנהנה אף כשאינו עוסק במצוה וכתב עליו הנפק דשפיר דחי עי"ש ונר' ודאי דהר"ן דס"ל דהיכא דאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן אינו מחלק בין היכא דנהנה גם אחר המצוה להיכא דאינו נהנה אלא בשעת קיום המצוה אלא גם כשנהנה רק בשעת קיום המצוה ס"ל דלא אמרי' מלל"ן שהרי בההיא דתשמישי עליך אין ההנאה אלא בשעת המצוה וקאמר דמשום דנהנה גופו לא אמרי' מלל"ן. והרב מקנה אברהם אד' ל"ו ע"א כתב בשם הרב משאת משה סי' ח' שהקשה דברי הר"ן בהדדי דגבי מודר הנאה ממעין טובל בו ביה"ג ולא ביה"ח כתב דטעמא משום דנהנה גופו ואילו בנדרים ד' י"ו ע"ב במ"ש בש"ס הא דאמר ישיבת סוכה עלי הקשה דהא מצות לל"ן ותירץ בשם התוס' עי"ש ואמאי לא תי' דשאני הכא דנהנה גופו בצל סוכה והצ"ע ולזה תירץ המקנ"א עפ"י דברי הרב המאירי הנ"ל דכיון דהנאת הצל אינה אלא בשעת קיום מצות סוכה גם הר"ן מודה דאמרי' מלל"ן ואהכי הוצרך לשינויא אחרינא. וכ"כ שם בסוף ע"ב דהרב המאירי והרשב"א והר"ן סברי דאף דאיכא הנאת הגוף כל שאין ההנאה אלא בשעת קיום המצוה אמרי' שפיר מצות לל"ן עי"ש ולענ"ד מאן דמותיב שפיר קמותיב דודאי אי אפ"ל כן בדעת הר"ן כמו שמתבאר ממ"ש בנדרים ד' ט"ו ע"ב בההיא דתשמישי עליך כאמור:

א ח) ומ"ש שם בע"ב הנ"ל ליישב מה שמקשים אמ"ש בנדרים ד' ט"ל ע"א גבי המודר הנאה מחברו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב אי בנכסי חולה אסורין למבקר אפילו עומד נמי לא והא ביקור חולים מצוה ונימא מלל"ן ולזה כתב ליישב דכיון דאיכא הנאת הגוף בדריסת רגליו באיסור הנאה בהדי מצוה לא אמרי' מלל"ן ושוב חזר בו מפני דברי הרב המאירי והר"ן והרשב"א דסברי דכל שאין ההנאה אלא בעת קיום המצוה אמרי' שפיר מלל"ן וא"כ בבקור חולים דרק בשעת קיום המצוה נהנה אית לן למימר מלל"ן והדרא קושיא לדוכתא אתוד"ק תמיה לי איך לא הביט עיין בדברי הר"ן שם שכתב אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר אפילו עומד לא שהרי נהנה בדריסת הרגל ומשום מצוה לית ליה לאתהנויי מאיסורא ועכ"ל בכונתו או דקאי בשיטתו שבד' ט"ו ע"ב דכל דאית ליה הנאת הגוף אף אם אינה אלא בשעת קיום המצוה לא אמרי' מלל"ן וכן נראה שהבין מדבריו הרב קרבן אליצור ד' ס"ב ע"ב או אם נודה לשיטתו דהר"ן קאי בשיטת הרב המאירי דכל שאין ההנאה נמשכת אחר גמר המצוה אמרי' מלל"ן צ"ל דהכא נהנה גם אחר שגמר המצוה כמו בטבילה כמודר ממעין עיין בדברי הרב שער המלך בסוד"ה ודע עוד. ובפ"א מהל' שופר שם באופן שדברי הרב מקנה אברהם בזה תמוהים לקוע"ד

ט) ולקושית הרב משאת משה דברי הר"ן אהדדי נלע"ד ליישב דמשום דלא פסיקא מילתא דנהנה בצל סוכה דתלוי לפי שינוי האויר וזימנין דאין האויר חם ואינו נהנה בצל הסוכה כלל ואי הוה אמר דטעמא דאומר ישיבת סוכה עלי דאסור הוא משום דנהנה גופו מצל סוכה א"כ כשהאויר אינו חם שרי דאין לו אלא הנאת המצוה ומצות לל"ן ומדאמרי' סתמא דאומר ישיבת סוכה עלי אסור משמע דבכל גוונא אסור אהכי הוצרך לשנויי כדמשני התוס' כיון דאסר ישיבתה עליו חל איסור אעפ"י שאין לו בה הנאה כנלע"ד בדעת הר"ן וכן מצאתי אחר החיפוש לידי"ן רא"ג הרב) המגיה לס' ימי שלמה נרו' בפ"א מהל' שופר שכ"כ וגם עמד ע"ד הרב מקנה אברהם הנ"ל והאריך בגוף דין זה עי"ש ומדברי הרב] ערך השלחן בסי' תקפ"ו אות ב' ורס"י תרכ"ט מתבאר דכונתו ליישב דברי הר"ן דס"ל דבסוכה לא חשיב הנאת הצל כל כך משום הכי שייך לומר בה מלל"ן עי"ש וגם עפ"י דברי הרב ענג יו"ט בסי' נו"ן מתיישבים דברי הר"ן כמו שרמזתי לעיל סוף ס"ק א'

יוד) וראיתי להרב מוהר"ן טריביטש בקובץ על יד פ"א הי"א מהל' ציצת שעמ"ש מרן בכ"מ דטעמא דאין עושין החוטין משל עיר הנדחת לאו משום איסור הנאה הוא דמלל"ן אלא דמשום דמכתת שיעוריה הקשה דהא איכא הנאת הגוף שנהנה מהבגד והיכא דאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן כמ"ש הר"ן בנדרים ד' ט"ו ע"ב ותירץ עפ"י מ"ש הרב המאירי שבשער המלך הנ"ל דהכא נמי אינו נהנה אלא בשעת קיום המצוה דכל זמן שלובש הבגד מקיים המצוה הוא עי"ש ונלע"ד דאין כונתו לומר דבכה"ג גם להר"ן אמרי' מלל"ן דזה ודאי לא יתכן כמו שמתבאר ממ"ש בההיא דתשמישי עליך אלא רצונו לומר דמרן כ"מ לא ה"ל כהר"ן אלא כהרב המאירי. אלא דלא נתקררה דעתי העניה בישוב זה דכיון דדברי הר"ן גלוים ומפורסמים ומשמעות פשט לשון הש"ס בההיא דמודר הנאה ממעין מורים דכל דאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן כסברת הר"ן והגאון שהביא הכל בו אוסר לתקוע בעצמו משום שנהנה בתקיעתו והיינו דס"ל דגם אם אינו נהנה אלא בשעת קיום המצוה מ"מ כיון דאית ליה הנאת הגוף לא אמרינן מלל"ן ומרן גופיה בסי' תקפ"ו ס"ה פוסק כדעת הכל בו ואף שביו"ד סי' רכ"א כתב מותר לתקוע בו כבר הכריח מרן חיד"א בברכ"י שם דכוונתו שמותר אחר לתקוע בו כיעי"ש כל קבל דנא סברת הרב המאירי היתה נעלמת והמה בכתובים ומסתמא מרן כ"מ לא ראה וידע סברתו א"כ אינו נכון בעיני לומר דבכ"מ הל' ציצת הנ"ל ס"ל דכיון שאינו נהנה אלא בשעת קיום המצוה אמרי' מלל"ן דמלבד שיהיו דבריו סותרים למ"ש בש"ע סי' תקפ"ו הנ"ל ועוד דאם לכך נתכוון היה לו לפרש דעל מי סמך ויבינהו הרי משמעות דברי הש"ס הוא דכל דאיכא הנאת הגוף בהדי קיום המצוה לא אמרינן מלל"ן ועוד דדברי מרן כ"מ הם לבאר דברי הרמב"ם וכבר כתבתי למעלה דעם שהרב שעה"מ בהל' לולב ייחס להרמב"ם דסובר כדעת הרב המאירי מ"מ בהל' שופר הוכרח מכח קושיא לומר דסובר כדעת הר"ן כיעי"ש לכן נראה כמו שתי' שם בתירוץ שני דיש לחלק בין כשנהנה מהאיסור עצמו לכשהאיסור אינו אלא גרמא ליהנות מדבר אחר עי"ש ולקמן באות פ"ו (הוא בקונטרס זה סי' מ"ח) ויתכן שכן דעת הרב חת"ס ביו"ד סי' ס"ט ועוד מרבני האחרונים שרשמתי באות פ"ז (ד"ה גם וד"ה שוב) שהקשו דמנ"ל דהיתר כלאים בציצית הוא משום דעשה דוחה ל"ת דילמא משום דמלל"ן הוא ובודאי לא נעלם מהם שיטת הגאון שבכל בו. וכן דעת הר"ן דלא אמרי' במצוה שיש בה הנאת הגוף מלל"ן וא"כ בציצת שיש לו הנאת הגוף שע"י זה יהיה מותר ללבוש הבגד ולא שייך לומר מלל"ן והיה להם לבאר דקושייתם אינה אלא לדעת הסוברים דגם בדאיכא הנאת הגוף אמרי' מלל"ן אלא ודאי מוכח דסברי דכיון שאין ההנאה מגוף האיסור רק שהוא גורם ליהנות מדבר אחר לא חשיב הנאת הגוף ושפיר שייך לומר מלל"ן:

יא) המורם מכל הרשום דבדאיכא הנאת הגוף בהדי קיום המצוה אם ההנאה נמשכת גם אחר קיום המצוה לכ"ע לא אמרי' בהא מצות לאו ליהנות ניתנו ברם היכא דאין ההנאה אלא בשעת עשיית המצוה בהא פליגי רבוותא הנ"ל דלדעת הרב המאירי שרי וכן דעת הרשב"א והרז"ה והתוס' בסוכה והרמב"ם, לדעת הרב שער המלך בהל' לולב הנ"ל ולדעת הגאון שהביא הכל בו והר"ן בנדרים ד' ט"ו ע"ב וכן דעת מרן והרמ"א כמ"ש בברכי יוסף סי' תקפ"ז גם בכה"ג אסור דכל שנהנה גופו לא אמרי' מלל"ן ועיין מה שציינו בזה הרבנים משק ביתי ומוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לנדרים שם. וכתב הרב ערך השלחן בסי' תרמ"ט אות ד' דמדכתב