שדי חמד דברי חכמים שו"ת יח

המצוה היא על ההנאה וכיון דקי"ל מלל"ן לא איכפת לן בהנאת הישיבה דאית בה דמתבטלת בתוך קיום המצוה וכו' והאריך להסביר דבר בנועם שיח (ויש סעד לדבריו מדברי הר"ן דקשו אהדדי כמ"ש להלן בסק"ז והלאה ולדברי הענג יו"ט לק"מ כיעי"ש) אף גם כתב לחלק דזה דוקא בסוכה שאין עיקר המצוה להנאת האדם רק שתלה הכתוב המצוה בהנאה וציוה שמה שאדם נהנה בעלמא מביתו יהנה בסוכות מהסוכה. אבל מצוה שעיקר כונתה היא הנאת האדם כמו הדלקת ר בשבת שמצותה משום ענג בית בזה לא שייך מלל"ן ואסור להדליק בשמן של איסורי הנאה כיון דעיקר המצוה היא להנאת הגוף אתוד"ק עיש"ב (עיין לקמן ס"ק י"ב בענין זה) ונמצא דבין למר (הנו"ב) ובין למר (ענג יו"ע) אין הכרח דסברי התוס' בר"ה דאף בדאיכא הנאת הגוף אמרי' מלל"ן מ"מ דעת הרשב"א ודאי היא דגם בדאיכא הנאת הגוף אמרי' מלל"ן ועפי"ד הרב ענג יו"ט יש לדחות מה שהיה נלע"ד להוכיח דדעת הרמב"ן דלא אמרינן מצות לל"ן בדאיכא הנאת הגוף והוא ממ"ש בשמו הריב"ש בסי' שפ"ז שכתב לדחות סברת הרב העיטור דמתיר לומר לנכרי להדליק נר משום סעודת שבת דשבות מותר במקום מצוה דלא אמרו דמותר שבות במקום מצוה אלא במצוה כלולב ושופר שאינו נהנה גופו רק הנאת המצוה מלל"ן וכו' דמוכח לכאורה דס"ל דבדאיכא הנאת הגוף לא אמרינן מלל"ן אמנם לדברי הרב ענג יו"ט הנ"ל אין ראיה כמובן

ב) והיה נראה לכאורה להכריח דהראבי"ה שהביא המרדכי בפ"ב דסוכה והאגודה הביא דבריהם הרב ב"ח בסו"ס תרכ"ו סברי דגם בדאיכא הנאת הגוף אמרינן מלל"ן שהקשה במאי דתנן גבי סכך פסול דאם ערבן ובטלם ברוב כשר והא קי"ל דאין מבטלין לכתחלה ותי' בתירוץ שני דהא דאין מבטלין הוא מדרבנן וה"מ כשנהנה כגון לאכול או להחם אבל למצוה מצות לל"ן ע"כ ולפי דברי התוס' בפ' ראוהו ב"ד דאיכא הנאת הגוף בישיבת הסוכה א"כ מוכח דלראבי"ה גם בדאיכא הנאת הגוף אמרינן מלל"ן אך באמת יש לדחות דאפשר דראבי"ה ס"ל דלא חשיבא הנאת הצל הנאת הגוף כמו שיש סוברים כן כמ"ש להלן בס"ד. אלא דאין בזה כדי שביעה אחרי שכמה רבני האחרונים נמשכו בזה אחרי דברי ראבי"ה הנ"ל (עיין במה שרשמתי באות פ"ד ס"ק י"ב הוא בקונטרס מה סי' ט"ו) ולא העירו על דבריו דהא איכא הנאת הגוף. לכן נראה דאף דבסוכה שכולה אסורה יש לאסור משום הנאת הגוף לדעת התוס' מ"מ כשאין בה אלא מעט סכך פסול לא מיקרי נהנה מן הפיסול כי מרובא דהיתרא הוא נהנה ושפיר דמי ועיין לקמן בס"ק י"ג וק"ל, אמנם ממקום אחר אפשר להכריח דדעת ראבי"ה דאמרינן מלל"ן אף היכא דאיכא הנאת הגוף והוא ממ"ש בשמו הריב"ה בטור א"ח סי' של"ח דמותר לומר לנכרי לנגן בשבת בכלי שיר משום שמחת חתן וכלה משום דהוי שבות דשבות במקום מצוה והריב"ה דחה דבריו עפ"י מ"ש בסי' ש"ז דלא אמרו שבות דשבות במקום מצוה מותר אלא במצוה שהיא עצמה דוחה שבת כמילה וכ"כ הרדב"ז בראשונות סי' קל"ב (בדפוס ווארשא תרמ"ב הוא בח"ד סי' אלף ר"ב) והרב ערך השלחן שם ובסימן שכ"ה ס"ב כתב דבלא"ה יש לדחות סברת ראבי"ה משום דלא אמרו דשבות במקום מצוה שרי אלא במצוה שאין לו בה אלא הנאת המצוה ומצות לל"ן אבל הכא שנהנה גופו אין להתיר שבות דשבות משום מצוה זו עי"ש ואם נאמר דראבי"ה ס"ל דאמרינן מלל"ן גם בדאיכא הנאת הגוף אתי שפיר סברתו להתיר האמירה לנגן דאף שנהנה גופו מ"מ מלל"ן וכן י"ל שזו היא דעת הר"ב העיטור שהביא הריב"ש בסי' שפ"ז בד"ה מה ישרו משפטיך) שהתיר לומר לנכרי להדליק הנר משום ש סעודת שבת דשבות במקום מצוה מותר וכתב שהרמב"ן דחה דבריו דלא אמרו להתיר מלאכה ע"י נכרי משום מצוה אלא בכגון עשיית שופר ולולב ואיזמל אבל ליהנות במעשה שבת לא דלא דמי לשופר וכו' שאינו נהנה דמצות לל"ן ואין כאן הנאה אחרת אלא הנאת המצוה אבל נר שהוא בעצמו נהנה היכן הותר עכ"ל ואם נאמר דהר"ב העיטור ס"ל דגם בדאיכא הנאת הגוף אמרינן מלל"ן אתי שפיר סברתו דכי היכי דשרינן בשופר ולולב במקום מצוה משום טעמא דמלל"ן הכי נמי שרינן במקום מצוה אף כשנהנה דכל שהוא משום מצוה אף הנאתו מותרת אלא דלפי מ"ש לקמן בס"ק ט"ז לחלק בין מידי דאורייתא למידי דרבנן אין לנו הכרח מדעתם נמידי דאורי' דהכא מידי דרבנן הוא וגם לפי מה שכתבתי בסק"א בשם הרב ענג יו"ט דבמידי דעיקר המצוה היא להנאת האדם כהדלקת הנר לא שייך לומר מלל"ן עי"ש א"כ אי אפשר לומר דטעמם משום דסברי דמלל"ן אמרינן גם בדאיכא הנאת הגוף כמובן

ג) וראיתי להרב מקנה אברהם בח"א אות ר"ך שאחר שכתב דמוכח ממ"ש בר"ה דף כ"ח המודר הנאה ממעיין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימה"ח דהא דמלל"ן אינו אלא בדליכא הנאת הגוף בהדי קיום המצוה כתב שכן דעת הרשב"א כמ"ש בעה"ש סי' קע"ה וכן דעת הר"ן והרז"ה כמ"ש בקרבן אליצור דף ס"ב ע"ב ועפי"ז הק' עמ"ש הרב בית יהודה סי' נ"ג דף כ"ב ע"א (במה שנסתפק אם מברכין הטוב והמטיב בד' כוסות של פסח) וז"ל ועוד דמשמעות הברכה היא על ההנאה שנהנה בשתיית שני מינים ולא שייכא אלא במידי דאית ביה הנאה משא"כ ככוס של מצוה הרי מצות לל"ן ואין זו חשובה הנאה וכו' ותמה ע"ד דכיון דאיכא הנאת הגוף לא אמרינן מלל"ן ועוד כיון דמצות ד' כוסות הוא מצוה מדרבנן הרי איכא כמה מרבוותא דסברי דלא אמרינן מלל"ן אלא במצוה דאורייתא עי"ש ובמחכ"ת דבריו תמוהים דמלבד דשתי קושיותיו אלו כבר הקשה הרב ערך השלחן שם בסי' קע"ה על הרב בית יהודה ואחרי שכבר ראה דבריו (כמ"ש בתוך דבריו שהרשב"א ומרן בסימן תקפ"ו סברי הכי כמ"ש הרב עה"ש בסי' קע"ה) לא זו הדרך להקשות מדנפשיה על הרב בית יהודה ואין כל חדש. ועוד מ"ש שכן דעת הרשב"א כבר כתבתי למעלה דאדרבא דעת הרשב"א כח בהיפך כמ"ש הרב שער המלך וכתבתי דט"ס הוא בעה"ש וצ"ל הר"ן אבל מ"ש הרב מקנ"א דהרשב"א עם הר"ן סברי הכי אין לתקן בט"ס

ה) הן אמת דמה שכתבתי דט"ס הוא בעה"ש וצ"ל הר"ן במקום הרשב"א הנה ראיתי בעה"ש סי' תקפ"ו אות ב' שכתב שכדעת הכל בו (דאדם אחר תוקע ולא הוא עצמו משום דנהנה ולא אמרינן בכה"ג מלל"ן) כן דעת הרשב"א והר"ן כמו שכתבתי בסי' תרכ"ט עכ"ל (והיה לו להרב מקנה אברהם להביא דבריו שבסי' תקפ"ו שכתב מפורש דהרשב"א והר"ן קיימי בחדא שיטתא) וא"כ מ"ש בסי' קע"ה הנ"ל נראה לכאורה דאינו ט"ס אלא השמטת הדפוס וצ"ל הר"ן והרשב"א אלא דהמעיין בדבריו שבסי' תרכ"ט יבין שאין כונתו לומר שגם הרשב"א סובר כהר"ן דהיכא דאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן דשם לא כתב כן אלא בשם הר"ן ומ"ש שם בשם הרשב"א הא חילוק אחר בין היכא דאי אפשר בלאו הכי להיכא דאפשר בלא"ה דס"ל להרשב"א דמטעם זה הוא דאמרי' דבאומר הנאת תשמישך עלי אסור ולא אמרי' דלישתרי משום מצות פו"ר ומלל"ן כיעי"ש אלא דמ"ש בסימן תקפ"ו כונתו לומר דגם להרשב"א אסור לתקוע הוא בעצמו כיון דאפשר ע"י אחר. ושם במקנ"א בד' ל"ה ע"ד (ד"ה ועפ"ז) הוק' לו דברי הרשב"א דבחי' לנדרים ד' ט"ו משמע דלא ס"ל כהר"ן ואילו הרב עה"ש כתב בסי' קע"ה דקאי בשיטת הכל בו דהיכא דאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן עי"ש ולדעתי האמת הוא דט"ס הוא בעה"ש וצ"ל הר"ן במקום הרשב"א

ו) גם מה שכתב הרב מקנה אברהם שכן דעת הרז"ה כמ"ש בקרבן אליצור הנה כבר כתבתי דהרב שעה"מ הכרית מכח סתירת דברי הרז"ה דגם הרז"ה ס"ל דגם בדאיכא הנאת הגוף אמרי' מלל"ן ועיינתי בדברי הרב קרבן אליצור ולא ראיתי שכתב דגם הרז"ה ס"ל כהר"ן אלא דשם רצה להכרית כסברת הרז"ה דבמצות דרבנן לא אמרי' מלל"ן מדאמרי' בנדרים ד' ט"ל אמתני' דהמודר הנאה מחברו ונכנס לבקרו עיאד אבל לא יושב אי בנכסי חולה אסורין על המבקר אפילו עומד לא והרי מנוה קעביד ומלל"ן אלא ודאי דבמצוה דרבנן לא אמרי' מלל"ן ושוב דחה הכרח זה משום דאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן כמ"ש הר"ן אתו"ד עי"ש ופשוט דלדעת הרז"ה (לפי מה שהבינו מרבנן קדישי דס"ל דבדרבנן לא אמרי' מלל"ן עיין בזה לקמן אות כ"ח והוא בקונטריס מ"ח סי' נו"ן) אין לנו הכרח לומר דטעמא דההיא דנכנס לבקרו הוא משום דאיכא הנאת הגוף דשפיר י"ל דטעמא משום דהוי מצוה דרבנן ובדרבנן א מלל"ן ודלא כמ"ש הרב מקנ"א בשם הרב קרבן אליצור בדעת הרז"ה כאמור הה ובעיקר