שדי חמד דברי חכמים שו"ת יא

בו ולא ירפנו להגות בו תמיד וכולי האי ואולי נוכל לכוף יצרנו הרע בעזרתו יתברך שמו

סימן

מא

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות י"ז)

מחשבה דקדשים אם היא דיבור או מחשבה בעלמא עיין להרב המגיה במש"ל בפי"ג מהל' פסולי המוק' שהכריח מזבחים כ"ט ע"ב דהוא דיבור מדלוקה והרב אהל יעקב ד' ס"ח ע"ב דחה ראייתו עי"ש ולענ"ד תמוה בשלמא בעדים זוממין יבואו עדים ויזימום ומלקינן להו על שידענו שהעידו שקר אחר שהתרו בהם. אבל הכא נהי דאיכא התראה אבל מי יודיע לנו שפיגל דפיו אינו מחייבו מלקות דאין אדמע"ר ובעינן שיעדו עדים שעבר עבירה שהתרוהו עליה אלא ודאי דאיכא דיבור ועיין להרב מטה אהרן במע' ס"ת ד' רכ"ד ע"ב בשם הא"ז בפ' המפקיד ומ"ש בכונתו וק"ל. ומ"ש באהל יעקב דנראה דעת הרמב"ן במצות ל"ת ד' דצריך אמירה ולא סגי במחשבה כ"כ ג"כ הריטב"א לקידושין לדף מ"ב ע"ב בשם הרמב"ן עיי"ש ועיין תפארת ישראל ריש פ"א דזבחים. ובס' כ' דבהקדמת ס' סדורו של שבת האריך להשיג על הנו"ב בענין אמירת לשם יחוד והביא כמה ראיות דמחשבה צריך דבור וראיה מפורשת מגטין ד' נ"ד היה עושה בזבחים וכו' אלא לאו משום דמהימן ואם היה הקרבן מתפגל במחשבה בלבד מה לי אם יהיה אדם באהל מועד אם לא ע"כ וכבר רמז ראיה זו במשל"מ שם. וע"ד במשל"מ הנ"ל עיין בס' ראש יוסף לחולין ע"ד התוס' ד' ט"ל ד"ה אלא זביחה ובנו"ב מ"ת יו"ד סי' קס"ח ומההיא דזבחים הכריח הרב השואל דהוא במחשבה דאי בדיבור היכי קאמר רב אשי לאו שאב"מ הוא והג' נו"ב שקו"ט אי קי"ל דכל דבור חשיב מעשה כמו בחסימה עי"ש שלא זכרו דברי ה"ה במשל"מ הנ"ל

וכדי לעטר קונטריסי אביא פה דברי ידידי הגאון המפורסם מוהר"ר חיים ברלין יחי' וז"ל ואמרתי להודיע צערי לשיטה זו (דסגי במחשבה) לר' אליעזר בר' יוסי דסבר בזבחים סו"פ בית שמאי שהבעלים מפגלים הרי לא משכחת לה בשום אופן שתהא סוטה נבדקת שהרי הבעלים של מנחת סוטה היא האשה כדתנן בקידושין ד' ל"ו ע"א דהסוטה מניפה מנחתה ומפרש הש"ס משום דבעינן תנופה בבעלים וא"כ כל אשה סוטה תחשוב בלבה בשעת קמיצת מנחתה מחשבת פיגול לאכול השירים חוץ לזמנם ולר"א בר"י תהא המנחה מתפגלת בכך ושוב לא יבדקוה המים כמ"ש בסוטה ד' כ' ע"ב דכל כמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא וכל אשה זונה תעשה כן להנצל ממיתה משונה והיכי משכחת לה בדיקת מי המרים אבל לשיטת רש"י ותוס' וסייעתם דאין פיגל אלא בדיבור יש לומר שמשמרים אותה שלא תפגל ושיטת הרמב"ם צ"ע עכ"ד נר"ו ולפי חומר הנושא נלע"ד ליישב לשיטה זו דע"כ לא ס"ל לראב"י דבעלים מפגלים אלא כשהכהן עבד עבודתו בשתיקה ואתי מחשבת בעלים ומוציא מידי מחשבתו. אבל אם הכהן אמר בפירוש להקריבו כדינו שוב אין מחשבת הבעלים מבטלת דבורו של הכהן. ולמדתי כן ממ"ש רש"י וז"ל שמעתי שהבעלים מפגלים בעבודת הכהן אם קבל הכהן בשתיקה וחשבו הבעלים עליה על פגול עכ"ל דנר' דדקדק לכתוב אם קבל הכהן בשתיקה דבזה מחשבה מועלת היינו מחשבת הבעלים שהיא בדיבור (כפי שיטתו) דאתי דיבור ומוציא מידי מחשבה. אבל אם אמר הכהן בפירוש לקבל כתיקונו לא אתי דבור ומבטל דבור. ולהרמב"ם נהי נמי דאתי מחשבה ומוציא מידי מחשבה. אבל לא אתי מחשבה ומפיק מידי דבור וא"כ לראב"י יש תקנה במנחת סוטה שיאמר המקריב לעשות כהוגן ושוב אי מחשבת הסוטה מבטלת דבורו

ועוד יש ליישב דהא ודאי לשיטת הסוברים דמחשבה דקדשים בלא דבור פה הוא היינו דאפילו בלא דבור סגי וכ"ש דבדבור מועיל לפגל וא"כ כי אמר ראב"י דבעלים מפגלין היינו לומר דאם שמענו שפגל בפיו ובשפתיו הוי קרבן מפוגל ופסלינן ליה אבל אם אומר שפיגל במחשבה לא מהמנינן ליה דלאו כל כמיניה למישוי נפשי' רשיעא והוא את עונו ישא על חטאתו אשר חטא ועכ"פ לא סמכינן אדיבוריה וכל כמה דלא שמעינן ליה דפגיל לקרבן מקרבין אותו בחזקת שהוא כשר ואף דכתבו התוספות בב"מ ד' ג' סוף ע"ב ובשאר דוכתי דכשאומר דרך תשובה נאמן ולא אמרינן אין אדם מע"ר מ"מ גבי סוטה דאם נאמין לדבריה נמצאת מקלקלת את בעלה לא סמכינן אדיבורה כמו שרשמתי לעיל במער' האלף אות ל"ד בשם הג' חתם סופר עי"ש כן נראה ליישב בזה כעת

סימן

מב

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות כ"ו)

מב מילתא דאתיא מסברא טרח וכתב לה קרא כ"כ מרן חיד"א בספר יעיר אזן באות כ"ח בשם הרב"א בכלליו שלמד כן מתוס' ב"מ ד' ג"ן ודברי התוס' הם בד"ה כר"י עי"ש ונלע"ד דה"ד אם אינו סברא אלימתא כההיא דלקוח בכסף מ"ב דלרבנן דעבדי ק"ו מנטמא לית להו סברתיה דר"י ונמצא דאינה ס' אלימתא בהא אמרי' דטול"ק אבל מילתא דאתיא מס' אלימתא הא אמרי' בכמה דוכתי למה לי קרא סברא הוא עיין תוס' שבועות כ"ב ד"ה אב"א ולהג' שבות יעקב ח"ג סי' קל"ה. ומ"ש הרב מקנה אברהם באות ש"ב בשם הרב בירך משה דדוקא מילתא דאתיא בק"ו טול"ק אבל מילתא דאתיא מסברא לא שמענו דטרח וכתב לה קרא עכ"ל צ"ל דכונתו בדבר שהוא סברא אלימתא ומ"מ יש לתמוה שלא היה להם לכתוב כן בסתם בפשיטת דהא עכ"פ מדברי התוס' הנ"ל מתבאר דזימנין ניחא לן למימר מילתא דאתיא מסברא טרח וכתב לה קרא וכמו שלמד מדבריו הרב"א כנז"ל (ועיין לקמן במערכת הסמ"ך אות ס"ג) ועפ"י האמור מתיישב מה שהקשה ידידי כ"ג הגאון בנין שלמה יצ"ו בתשו' סי' ב' (ד"ה ושוב) ע"ד רבינו הב"ח עי"ש די"ל דלא חשיב סברא אלימתא ומשום הכי איצטריך קרא ועיין במה שכתבתי במערכת הדל"ת אות ע"ח בד"ה ודע

סימן מג (מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות נ"ג)

מג מצוה בו יותר מבשלוחו בזכרונותי מזה זמ"ר כתוב לעיין בס' תושע יהודה דף מ"ה ע"ד אם הוא מדאורייתא או מדרבנן ועתה אינו מצוי אצלי ומרן חיד"א בברכ"י יו"ד רס"י רס"ד הביא מ"ש הרב ש"ך בח"מ סי' שע"ב דאב שיודע למול ונותן בנו לאחר למולו מבטל מצות מילה ויש לב"ד לבטל הדבר וכתב דהרב הפריז בזה דודאי מצות מילה אינו מבטל דשלוחו כמותו רק זהירות במצוה דרמיא עליה דצריך לעשותה בעצמו עי"ש מבואר דאינו אלא זהירות במצוה ועם שיש לפקפק קצת על דבריו ממ"ש בברכ"י אה"ע סי' ל"ו אות ב' שהביא תמיהת הרב מגילת ספר ע"ד הש"ך הנ"ל מסוגיא דרפ"ב דקידושין דא"כ גם בלישנא קמא אמאי לא אמר דאיסורא נמי איכא שמבטל מצות עשה שמוטל עליו לעשות וממנה שליח והשיב ע"ד דמאי דנקט הש"ך לישנא דאסור וכן נקט הא"ז שהביא בד"מ הוא אשגרת לישן דאין כאן איסור כעובר על לאו דאורייתא או על גזרה דרבנן אלא כוונתם שמבטל מצוה דרמיא עליה ולזה כתבו אסור דודאי הוא דבר שאינו הגון וענין רע לבטל מצוה המוטלת עליו וא"כ בש"ס כי אמרי מצוה בו ודאי דאם אינו מקיים מצוה המוטלת עליו איש לא נעדר מקיום מצוה דלא צריך למיעבד הכי אבל אין זה בסוג איסור וכו' עי"ש דמשמע דחשיב מבטל מצוה ואינו זהירות במצוה בעלמא מ"מ ודאי אין שום דררא דאורייתא ולכל היותר אינו אלא מצוה מדרבנן ומרן החבי"ף בספר חקקי לב בחא"ח סי' י"ז כתב בפשיטות דהא דמצוה בו וכו' איני אלא מדרבנן והביא מ"ש בברכ"י שתים זו ביו"ד ואה"ע הנ"ל עי"ש וכתב בספרו ראה חיים בפרשת חיי שרה דף כ"ו ע"ב עי"ש ותראה מה שיש לפקפק קצת בדב"ק והרב מוהר"ש זלמן בש"ע שלו בא"ח סי' ר"ן בקונט"א אות ב' כתב דאינו אלא יתרון מצוה בעלמא וכו' עי"ש דב"ק ועיין בסמוך מ"ש בשם הרב תו"ש בסי' ר"ן דמשמע מדבריו