שדי חמד דברי חכמים שו"ת קו

כדעת הרב מעשה אברהם שהבאתי שם דגם צום גדליא חשוב אסרו חג וקשור עם ר"ה שהוא חג כדכתיב בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה וכו'. או אפשר דס"ל כמו שכתבתי אנכי ההדיוט שם דכשאמרו להבדיל במוצאי יו"ט היום הולך אחר הלילה ואף אם אינו חשוב אס"ח יכול להבדיל כל זה יש לצדד בדברי הרב הנ"ל יצ"ו לפי שלא גילה דעתו וראיתו לזה

אמנם הרב הגאון המחבר יצ"ו הביא מ"ש מרן חיד"א בברכ"י סי' תצ"א בשם הרב מוהר"י עאיש בשו"ת ב"י (שהבאתי בקונטריסי במערכת הה' הנ"ל) שיכול להבדיל כל ימי השבוע ונראה מדבריו שאין בידו גוף תשו' בית יהודה שכתב ונ"ל טעמו וכו' והוא הטעם עצמו שכתב הרב ב"י כמו שמתבאר ממ"ש בשמו הרב מעשה אברהם שהבאתי בקונטרס הנ"ל ומני"ר יצ"ו אחר שנשא ונתן בזה כתב במסקנתו דאם שכח ולא הבדיל במוצאי יו"ט תליא במחלוקת הפוסקים בהבדלה דמוצאי שבת ולדעת הסוברים דמבדיל עד יום ד' גם במוצאי יו"ט יכול להבדיל עד שלשים יום או עד ט"ו יום (לכל מר כדאית ליה בפירוש אחר הרגל וביאר שם בד"ה ולענין אם שכח וכו' דנפ"מ דאם גם במוצאי שבתות שבנתיים לא הבדיל כגון ששכח או לא היה לו כוס נהי שאינו יכול להשלים מחמת שבת אחר שעבר יום ג' מ"מ יכול להשלים מחמת משלומי יו"ט עד שלשים יום ולרבינו חננאל עד ט"ו יום) ובסוף הסימן הביא מ"ש בגיליון להגרע"א בא"ח סי' קצ"ט (אינו מצוי אצלי ולפי הנראה צ"ל ס' רצ"ט כי שם הוא מקומו) בשם ס' לשון חכמים דמוצאי יו"ט אין לו תשלומין כלל ושהגרע"א סובר דיום ראשון שאחר יו"ט יש לו תשלומין דהיום הולך אחר הלילה ובאמת שמחתי שכיונתי לדעת עליון שסברא זו כתבתי בעניותי במערכת הה' הנ"ל כאשר עיניך תחזנה מישרים ובודאי לדעת הגרע"א לפי טעמו גם בצום גדליא אף אם נאמר דאינו נקרא אסרו חג וכמ"ש הרב משד"ר וגם הרב ויקרא אברהם שהבאתי שם נראה דמסכים לדעת הרב משד"ר בזה דלא הוי אס"ח מ"מ משום שהיום הולך אחר הלילה יש לו תשלומין שאם לא הבדיל בלילה והוא חולה שיכול לאכול ביום צו"ג יכול להבדיל על הכוס לפי סברא זו וכסברת הגרע"א ראיתי שכן דעת הרב בית אפרים בחי' וביאורים שלו להלכות אונן שכתב בסעיף כ"ד מי שהיה אונן במוצאי יו"ט ולא יכול להבדיל בלילה יבדיל ביום ואם עבר היום אין לו תשלומין וה"ה אם במוצאי יו"ט נאנס ולא הבדיל ובביאורים אות כ"ג הביא מ"ש הרב ב"י דיש תשלומין להבדלת מוצאי יו"ט כל השביע וכתב שדעת מרן חיד"א בברכ"י ומחב"ר סי' תצ"א שאין לה תשלומין כלל דדוקא לענין שבת שייך לומר דשלשה ימים אחר השבת חשיב בתר שבתא כיון שהוא ענין התדיר שבכל ששה ימים מפסיק שבת בנתיים ומפלגינן השבוע לשתים זה בתר שבתא וזה קמי שבתא הסמוך לו אבל יו"ט שכ"א רגל בפ"ע ואף שיש רגל אחר אחריו אין גוררין הימים לפניו ולאחריו כלל ופשיטא שאין לדמות למ"ש בח"מ ססי' מ"ג אם כתוב בשטר עד אחר הפסח וכו' וגם שם הש"ך חולק ומכ"ש בזה שהוא רחוק מן השכל להפליג זמן ההבדלה כ"כ לכן נראה דאף דהרמ"א בא"ח סי' רצ"ט כתב דהעיקר דמי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל ע"ס יום ג' וכן תפסו האחרונים כאן מ"מ לענין הבדלת יו"ט יש לתפוס כדעה השניה דמבדיל כל היום כולו ובזה אין חילוק בין הבדלת שבת להבדלת יו"ט דתרווייהו כי הדדי אחר שבת ואחר יו"ט מיקרי עכ"ל הרי מצאנו חבר להגרע"א דיכול להבדיל בכל יום מוצאי יו"ט אלא שלא זכיתי להבין מ"ש הרב בית אפרים דה"ה אם נאנס ולא הבדיל במוצאי יו"ט דמשמע דדוקא בנאנס או אפשר ה"ה שכח יהיה הדין כו אבל אם הזיד ולא הבדיל אינו יכול להבדיל ביום ולא ידעתי למה דהא ודאי לפי דעה זו הסברא מחייבת דמה שמבדיל ביום אינו מדין תשלומין אלא משום שכל המעל"ע של מוצאי שבת יום אחד הוא והיום הולך אחר הלילה וכשאמרו להבדיל במו"ש הלילה והיום שוים וה"ה במוצאי יו"ט וכמו שכתב כן בפירוש הרמב"ן בספר תורת האדם בענין אבלות ישנה והבאתי דב"ק במערכת הה' הנז"ל וכן דעת היש מקשים שהביא הר"ן בפרק ער"פ ע"ד הבה"ג שכתב להבדיל במוצאי ט"ב שחל בשבת ועם שהר"ן כתב ליישב דברי בה"ג דס"ל דמה שמבדיל רק ביום ראשון ג"כ הוא מדין תשלומין ודוקא בשכח ולא בהזיד וכו' עי"ש וא"כ לדבריו אם הזיד בליל מ"ש אין לו תשלומין למחר וה"ה בהזיד ליל מוצאי יו"ט מ"מ נראה פשוט דלענין דינא אית לן למינקט כדעת הרמב"ן והיש מקשים שסוברים דאינו מדין תשלומין כלל וא"כ אפילו בהזיד ולא הבדיל יכול להבדיל ותימה בעיני שנעלם מהרב הנ"ל כל זה שלכל הפחות היה לו לרמוז דבריהם ולומר שחושש לסברת בה"ג לפי מה שפירש דבריו הר"ן בפרק ער"פ גם במ"ש שאין לדמות לההיא דח"מ סוסי' מ"ג וגם שם הש"ך חולק הנה בודאי לא ראה גוף תשובת הב"י (שמשם נובע עיקר דינו) רק מ"ש בשמו מרן חיד"א בקיצור ואין זה מן התימה אך תמיה לי במ"ש שגם שם הש"ך חולק דהן אמת דהש"ך חולק עמ"ש מרן דאחר הפסח היינו רוב ימים שאחר הפסח לעצרת אבל בסברת רבינו חננאל עד ט"ו יום אחר הפסח אינו חולק ואדרבא תלי כיפי לסברא זו וכתב שדבריו דברי קבלה וכו' עי"ש שנראה היא דעתו וגם בס' מקצוע בתורה להרב המחבר ספר מגן האלף הסביר בטו"ט סברת רבינו חננאל עי"ש וא"כ גם בהבדלה אם באנו ללמוד משם יש לנו לומר דיש לה תשלומין עד ט"ו יום אחר הפסח וצ"ע

ולענין הלכה למעשה נראה ודאי שאין לפסוק כדעת הרב ב"י דיש לה תשלומין כל השבוע כי ברבים היא החולקים עליו ועם כי ידידי הגאון בנין שלמה יצ"ו לא חש למ"ש מרן חיד"א בברכ"י ע"ד הרב ב"י (שאין ראיתו מכרעת ויותר מזה ביאר במחזיק ברכה שם ששמע מאחד מגדולי הדור שאין דעתו נוחה בזה ולא שמיע ליה סברת הרב ב"י ואין לסמוך עליו למעשה) הנה בקונטרס הנ"ל הבאתי דהרבנים שע"ת וזכור לאברהם וחסד לאלפים הביאו מסקנת מרן חיד"א ועוד הבאתי דהרב חכמה ומוסר כתב ע"ד הרב ב"י שכל הבאים אחריו חלקו עליו ואמרו דאין לסמוך עליו בזה וגם הרב ויקרא אברהם שהבאתי שם מסכים כן לדינא ונוסף גם הוא שכן דעת הרב משנת חכמים כנז"ל א"כ לגבי דידן ודאי אין לנו לפסוק שלא כדעתם ואף לפסוק שיבדיל במוצאי יו"ט עצמו בא"ח אין דעתי העניה נוחה דאף שכן דעת הרבנים לקדושים אשר בארץ רעק"א ובית אפרים הנ"ל וגם דעת הרב משחא דרבותא כן היא בכל יום אסרו חג ויבדל לחיים טובים הרב הכותב שהביא בבנין שלמה יצ"ו שכן היא דעתו כמ"ש בשמו הרב המחבר יצ"ו מ"מ פשוט שאין כן דעת מרן חיד"א ורבים אשר אתו ועכ"פ מידי פלוגתא לא נפיק וכללא דספק ברכות קאי אאיסדן וידעתי שיש הרבה פוסקים שלא נאמר הכלל דספק ברכות להקל אלא בברכות שאומר בהו אקב"ו כברכת המצות אבל בברכות שאינו אומר בהן אק"ב וצונו כברכת שהחיינו וברכות השבח לא אמרינן סב"ל וכמו שרשמתי בקונטרס זה במערכת ברכות סי' א' אות י"ח סק"ה בכל זאת אין דעתי העניה מסכמת להצריך לברך ושב ואת"ע עדיף

(סי' קלג נשמט מדפוס לאיזה סיבה

) סימן

קלד

(כל הכתוב בסי' זה הם דברי ידידי הגאון המפורסם מוהר"ר יצחק שלמה יואל אבד"ק ראוונא יצ"ו מילואים הם לדב"ק אשר הבאתי בספרי זה, בחלק הכללים במערכת הבי"ת אות ו' ד"כ ע"ב לעשות רצונו חפץ חיים מלאתי בקשתו שתהיה תורה שלמה, יוצאה בהינומא, ראוים הדברים מלאים כל טוב בפלפול וסברא ישרה, אי בעית אימא גמרא וכולהו תנויי ספרי וספרא מחושקים כסף כל חיך שטועמו אומר לי לי חיליה לאורייתא ארי שבחבורה. אל עליון ישמרהו ויחייהו כל ימי חייו לרבות הלילות כחשכה כאורה כיר"א)

עוד קשה לי מהא דגרסינן בירושלמי פרק ר"א דמילה הלכה ו'. אהך ברייתא דפי' דאינו חוזר אלא על ציצין המא"ה. וז"ל א"ר יוחנן לדברי ר' יוסי אפילו על ציצין שא"מ א"ה אם פי' חוזר. הי דין ר"י. וקאמר ר"י דתנינן תמן. ר"י אומר יו"ט הראשון של חג וכו'. ופי' המפרש דהכי דייק דהא אע"ג דכבר יצא בו מדאגבהי' מ"מ כיון דאית ביה קצת מצוה לחבב שיהיה הלולב בידו תמיד. הו"ל גמר מצוה ופטור. והוה"ד בכל גמר מצוה דכמצוה דמי (ולכן אפי' ציצין שא"מ ופירש. מ"מ דחי שבת וחוזר). ע"כ ותמיהני. ל"ל הא נימא דהיינו ר"י דלה"פ. דלדידיה אע"ג דפי' חדא מילתא היא וכדפי'