שדי חמד דברי חכמים שו"ת קג

א' שם לשמעי' טוי לי וכו' ואזהר מחרוכא (כלומר גרוף ליה התנור רש"י) אבל רבינא ה"ק לרב אשי לטעמיה בזבחים דמכשירין לא דחו משום דלא נקרא בעדנא ולדידיה שאל איך שרקין ליה טינא ביו"ט ולפמש"ש בנו"ב שי' התוס' ברוב המקומות כרב אשי שהוא בתרא ולפ"ז אזדא ליה סברת בעל חסל"א בדברי התוס' דחולין הנ"ל להתיר גם ברוב טריפות מטעם מכשירי אוכל נפש. וע"כ הדרינן למש"ל דגם מדינא יש מקום לאסור לשחוט בהמות של א"י ביו"ט

אמנם מאחר דאיפסק הלכתא בשו"ע סי' תצ"ה דמכשירין שא"א לעשותם בעיו"ט מותרים היה מקום להתיר ביו"ט שחל אחר השבת מטעמא דשמחת יו"ט שכתבתי לעיל דא"י ידי שמחה אלא בבשר שהוא כשלמים והיה מקום להקל כדברי החסל"א וכ"ד מעכת"ר שיחיה ואולם למיגדר מילתא שלא יבא לידי חלול יו"ט וחשש חלול השם יתב"ש ודאי דיש לאסור ויפה עשה כת"ר שיחיה שעשה סייג וגדר והנני מסכים ג"כ לאיסורא אף ביו"ט שחל אחר השבת ויש מקום לזה בריש ביצה שגזרו לאסור ביצה משום הך דנולדה אחר השבת. וכ"ש שיש לן למיגזר משום יו"ט שאינו אחה"ש דהוויין רוב פעמים ומחמת שקשה עלי הכתיבה ובפרט בכתב כזה וכו' והנני מברכו וכו' וכו' מרדכי גימפל ד' אלול זמר"ת לפ"ק ראזינאי עכ"ד הגאון עליון למעלה יצ"ו. ופוק חזי מ"ש בעיקרי הד"ט סי' כ"ב אות יו"ד בשם שו"ת הרמ"ז סי' כ"ט וז"ל על אשר עשו פת ביו"ט ובאו האופים נכרים בפומבי ללקחו בנסרים כדרכם בחול יאושר כח האוסרים העוצרים בעם ה' להיישיר אשוריהם בדרך נכון עכ"ל ותדון בק"ו לדבר הנעשה בפומבי ע"י ישראלים ומפורסם לכל העמים דבר שלא היה לעולמים. ושמעתי שגאון אחד המיוחד יצ"ו נשאל ע"ז אחר מעשה והשיב דיש להתיר משום מניעת שמחת יו"ט ואין דעתי העניה נוחה ועיין במה שרשמתי בענין שמחת יו"ט בקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות ס"ז. ומה שהקשה הגאון מוהרמ"ג יחי' (בד"ה והנה חזינא וכו' ע"ד הגאון שאג"א וכתב שדבריו נפלאין וכו' עיין להגאון בשו"ת ענג יו"ט סי' מ"ד בד"ה והנה אחרי וכו' שהקשה כן ובהגהה שם מיישב דבריו

ואם הוא מקום שנהגו שכל שוחט מראה סכינו לחבירו קודם שחיטה ואחר השחיטה כתב בשו"ת ענף עץ שבסו"ס יפה ענף סימן כ"ג דלפי מ"ש מרן ברסי' תצ"ח דאין להראות סכין לחכם וכו' א"כ אין לשחוט ביו"ט (ואפילו קודם אכילה) ואף הרמ"א לא התיר בשעה"ד אלא כשהשוחט בודק לעצמו ואין מראה סכינו לחבירו דאם צריך להראות לחברו אסור לשחוט ואין חי' בזה בין שעה"ד עכ"ד ונראה דאין לחוש לזה ומצאתי מפורש בשלחן גבוה סי' תצ"ח סק"ב מחודש א' שכ' שהוא נוהג לתקן הסכין מעריו"ט וכשאירע לו איזה ספק בו ביו"ט מראה אותו להרב אביו וכן היה עושה הרב אביו שהיה מראה סכינו להרב בנו וביאר שם דלפי הטעמים שכתבו הפוסקים באיסור זה אין לחוש בכה"ג. ושם בסק"ה כתב בשם כנה"ג יו"ד סי' י"ח שהשוחט הממונה לקהל אם לא בדק הסכין מעיו"ט יכול לבדוק ביו"ט ולא חיישינן שאם ימצאנו פגום ישחיז אלא בימיהם שהיו הקצבים שוחטים לעצמם אבל עכשיו שממנים אנשים ידועים הם עומדים במקום חכם ובחכם עצמו ל"ח שמא ישחיז ע"כ

סימן קלא (מקונטרס אסיפת דינים מערכת יום טוב סי' ב' אות ל"ט)

קלא לפנים בישראל היה המנהג בעיר הזאת שבליל שמחת תורה היו זקני וטובי הבהכ"נ מקיפים את התיבה ז' פעמים ואבוקות גדולות דולקות בידם לפני המקיפים בס"ת שבידם לכבוד הס"ת (כן שמעתי ולא ראיתי) וברוב הימים נשתנה המנהג ותחת האבות יהיו הבנים שמסרו דבר זה לקטנים וקטני קטנים להקיף התיבה ונרות דולקות בידם. ואני ההדיוט בבואי הנה וראיתי מנהג זה (האחרון) והשערורית והחוצפה וקילקולים ובילבולים הנמשכים מזה בטלתי מנהג זה לגמרי ברצון הקהל הע"י. וכבר ידוע דבעיקר המנהג להוליך אבוקה ביו"ט לפני הס"ת יצאו עליו עוררין דמרן הפר"ח בס' מים חיים בתשובה סי' ט' צווח ע"ז שהדבר ברור שמתמלא פי האבוקה משעוה הניתכת ובטילטול האבוקה אי אפשר שלא ינענע ויפלו טיפי שעוה והוי מכבה. והוא פסיק רישיה וכו' ואף שנהגו כן בפני הראשונים ולא חשו לכך הרי אמרו ת"ח שאמר הלכה וכו' ועוד אמרו אפשר בא אסא ולא ביערו וכו' ועל כיוצא בזה אמרו וכי נהגו במקום איסורא מי שבקינן להו וכו' עי"ש כל דב"ק. והגם שהרב בתי כהונה ה"ד הרב עיקרי הד"ט בסי' כ"ב אות ט"ו השיב על כל דברי הרב פר"ח והאריך לקיים המנהג והסכים ע"י הרב מוהר"א רוזאניס. הנה הרב בתי כנסיות בסי' תקי"ד האריך מאד והרבה להשיב על כל דברי הרב בתי כהונה ושדברי הרב פר"ח שרירין וקיימין וזה דעת הרב מוהרח"א בס' חנן אלקים תקנה י"א כמ"ש בעה"ד שם דמרתח קרתח ע"כ המחזיק במנהג זה ועוד הביא מ"ש הרב לחם יהודה שעל דבר זה גדלה שלהבת המחלוקת ונחלקו לשתי כתות וכו' עי"ש ולכן עם כי במקום שנהגו מנהג זה יש להם על מה שיסמוכו אם לא יסכימו לבטל המנהג מ"מ במקום שלא נהגו ודאי דאסור להם לנהוג כן לכתחלה. ובמקום שנהגו לעשות זה ע"י קטנים כנז"ל ודאי דראוי לבטל המנהג כי אין זה כבוד התורה שכבודה בגדולים. ובדרך כבוד והדר לא דרך הוללות וסכלות וזה ברור. ואף שגדול כח המנהג ומנהג מבטל הלכה ואפילו במקום נדנוד איסור יש סוברים דאין לבטל בקל שום מנהג כנודע ועיין מה שרשמתי בעניינים אלו בקונטרס הכללים במערכת המ"ם אות ל"ח בדרך כלל בעניינים אלו ובפרט במ"ש שם בד"ה ומ"מ נמצא וכו' מ"מ כל כיוצא לנדון דידן יוצא מן הכלל שאין הדברים אמורים אלא במנהג שנתייסד ע"פ ב"ד זקני העדה שראו והתקינו לנהוג כן בעירם ובנדו"ד נמי אם היו מתנהגים על סדר ואופן שתקנו להם אבותיהם שהיו מעשיהם לשם שמים לכבד התורה באבוקות הדולקות לפני מקיפי הס"ת בדרך כבוד והדרת קדש כדת של תורה ודאי לא היה ראוי לבטלו, דאף דהרבה פוסקים צווחי ככרוכיא לאסור איסר משום חשש איסור כנז"ל אין בכחנו לומר דמייסדי המנהג מפני שנעלם מהם דעות הפוסקים האוסרים הנהיגו כן אלא יש לנו לומר שהסכימה דעתם לדעת המתירים ואין בכח הבאים אחריהם לבטל מעשה הראשונים שיש להם על מה שיסמוכו מ"מ בזה שנשתנה המנהג ממה שהנהיגו הראשונים ואישתני לגריעותא. כי הם הנהיגו לכבד התורה ונשתרבב לזילותא. חלילה לומר שעל דעת כן הנהיגו ורק הדור האחרון הנחילו זאת לבניהם בחייהם מטעם הידוע להם בכל כי הא במקום איסורא לנהוג שחוק וקלות ראש במקום מקדש מעט וגם חילול ה' ח"ו כי הרבה מבני שאר האומות באים לבתי כנסיות שלנו בימים מצויינים כימי הפורים ושמחת התורה להסתכל בנימוסים שלנו ואם יראו איזה מנהג בדרך הוללות וסכלות, היינו חרפה לשכננו וקלסה, לכל הארצות לכן לבי בטוח שאם מייסדי המנהג המה ראו שישתנה המנהג לקלקלה לא היו מנהיגים כן. ואחר שהנהיגו ג"כ אם ראו בקלקלה זו היו מבטלים בעצמם מה שהנהיגו כי לא היתה כונתם אלא, לכבוד התורה ואחרי שכל הקהל מרוצים ואין פוצה פה לערער כי כל העדה כלם קדושים ויען כל העם כל אשר דבר ה' וכתורה יעשה. אין מקום לחוש משום ביטול מנהג הקדמונים בנדו"ד וזה ברור

והן עתה נדפס סה"ב שמחה לאיש להאי תנא דידן הרב הגדול יש"א ברכה יצ"ו ומצאתי שם בחלק א"ח סימן ד' כיוצא לנדו"ד והוא שנשאל על אשר היו נוהגים בעי"ת בוקרישט יע"א משנים קדמוניות להוציא בליל ויום שמ"ת כל הס"ת שבהיכל להקיף בהם הבימה וכאשר נתקבל בעיר הנ"ל הרב המופלא מוהר"ר מתתיה צורמאני יצ"ו לרב ויהי להם למ"ץ וראה שאין מתנהגים בכבוד התורה כראוי כי אין נושאים הס"ת אלא מהמון העם והילדים. א"ב הוא ראה והתקין שלא להוציא את כל הס"ת בכל השלש פעמים שמקיפים בשמ"ע. אלא יוציאו בכל פעם רק ז' ס"ת. היינו ז"ס בלילה, וחדשים לבקרים ז"ס אחרים וכן במנחה באופן שכל הספרים יוציאום להקיף בהם אך לא כולם בבת אחת וע"ז ארי נעשה שואג אי שפיר דמי לשנות המנהג וכתב מרן המחבר יצ"ו שעל שאלה זו הריב הרב הגדול מוהר"ר יצחק פראג יצ"ו דאין נכון לעשות כן לשנות המנהג ומני"ר יצ"ו האריך קצת בענין שינוי מנהגים ובדף ז' ע"ד כתב דמאחר שהוזכר מנהג זה בדברי הפוסקים והרמ"א בסי' תרס"ט דקדק לכתוב ונהגו במדינות אלו להוציא כל הס"ת שבהיכל ואומרים זמירות וכו'