שדי חמד דברי חכמים שו"ת קב

ביו"ט וגם דבשוק איכא משום חשדא שיחשדו אחרים שלא היו בעת הקניה שנתנו ג"כ המעות ביו"ט ולהראנ"ח בשו"ת מים עמוקים סי' ע' דהיכא דאיכא למיתלי לכף זכות תליא בפלוגתא דר"מ וחכמים בע"ז בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום דלדידן דקי"ל כחכמים מותר ומ"מ היכא דאפשר לעשות באופן דלא מינכר כ"כ יש להחמיר שמא יחשודוהו א' שלא כדין ועיין בשו"ת קרית חנה סי' מ"ב בחצר שיש לו ב' פתחים משתי רוחות שצריך להדליק בב' פתחים ולא אמרינן שלא נחשדו ישראל על כך שלא לדון לכ"ז עיש"ב בישוב זה ואין כדאי להאריך יותר ולדקדק בשיחה קלה שכתב להפיס דעת השואל שמהיות טוב ראוי לחוש להחמיר ולכסות. ואיך שיהיה לא ידעתי את הרב (כוונתי על אשר כתבתי לו כי הרב דמתא בעיר הסמוכה התיר השחיטה ביו"ט) מה טיבו אשר כמדומה שהיה ראוי לכתוב בעצמו להרב בדרך עצה שאין כדאי להקל בדליכא חשש מניעת שמחת יו"ט לגמרי ושעובדא דהנו"ב שהעמיד על הדין שלא לחוש לקילקולים שיוכלו להתהוות בהיות ההיתר רק על שעת הדחק בפעם אחת ועל להבא כמדומה ישמע לעצתו בראותו שאין דעתו נוחה מזה ואשר אין כדאי לחדש בדורנו ובמקומות הללו קולות כאלו ובפרט מטענתם שאם לא ישחטו ימצאו אנשים שיקחו בשר עריפה אשר גם במקומותינו הרעישו להקל בכרך אחד בימים שקודם ט"ב להניח לשחוט כדי שלא יאכלו טריפות ואנכי בפה מחיתי בכל עז שלא לשחוט רק עוף שלא לעשות פרצה כזאת שיקלו כולם וכו' עכ"ד הגאון הנ"ל יצ"ו

גם שלחתי העתק אות זו להגאון המפורסם מר קשישא סבא קדישא כקש"ת מוהר"ר מרדכי גימפיל יצ"ו האבד"ק ראזינאיי ובקשתי ממנו שיודיעני דעת עליון לדינא אם אפשר להתיר בזה"ז שיש לחוש למכשול כמה איסורין. ואיך התנהגו בשנה זו במקומו וזאת תשובתו

על דבר אשר נשאל כת"ר בסמוך לחג השבועות דשנה זו אם מותר לשחוט בהמות של נכרי לצורך ישראל שיקנו ישראלים ממנו לצורך יו"ט והביא מחלוקת הנו"ב והשב יעקב וא"מ ועוד תשו' דשקו"ט בדין זה ומסיק דמדינא שריא דא ורק מצד גדר והרמת מכשול אסר ומחזיקנא מלא חפנאי טיבותא וכמה ככרין דורד למרי דיכי כי מלחמת ה' הוא נלחם. ודברי המורה שהקל שירא מדברת הבע"ב שאמרו שאם לא יתיר להם יאכלו נו"ט הוו הוראה לקילקולא ולא טב הורה וכי לרשעים לעזור ולפתוח להם שערי קולות ולרשע שאמר שיאכל נו"ט הלעיטהו וכו' ואל יכשלו אחרים ואדרבא בדור שרבו הפורצים ראוי להחמיר ולגדור ביותר וכמ"ש בשבת קכ"ג ע"ב בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו (שהיו מזלזלים בשבתות רש"י) וגזרו הרבה מאד עי"ש וכשנגדר התירו וחזרו והתירו ובדורנו זה אשר עלה הפורץ בעוה"ר וגם רובם אינם בני תורה יישר חיליה אשר בקעה מצא וגדרה ומראית עיניהם של צדיקים תואר להשגיח ע"ז ומחיצת ד' צ' שנפרצה גדור וכבר כתב הרמ"א סי' של"ד דאף אם יש חשש שיצא לתרבות רעה מנדין וכ"ש שנפתח להם פתח לחשש חילול יו"ט לרבים גם חשש חילול השם ית"ש בשביל חשש אכילת איסור של רשע או רשעים אחרים. ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' צ"ח כתב כל השומע למיקל מפסיד וכל המורה להקל אינו מקבל שכר וכו' וכתב זה על המקילים נגד המנהג ובאמת עדות היש"ש ובית שלמה נאמנה היא מאד וגם בכל גלילותינו לא ראיתי ולא שמעתי להקל בשחיטת בהמה ביו"ט כ"ד המג"א סי' תצ"ח ס"ק ט"ז ואף שסיים שם לצורך יו"ט יש להקל היינו מדינא ולא ממנהגא

ובאמת מצד הדין היה ראוי להתיר וביחוד בשנה זאת שחג שבועות היה אחר השבת ולפמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהלכות יו"ט הלכה י"ח דשמחת יו"ט בבשר דכללא דאין שמחה אלא בבשר נוהג גם בזה"ז ומאחר דקי"ל דכל בשר שאינו כשלמים אינו בכלל שמחה וכמ"ש בתענית דף ל' א' ובסנהדרין דף ע' ע"ש א"כ לא יי"ח בבשר שנשחט קודם השבת וכן גם בעופות לא יי"ח כרב אשי בחגיגה ח' ב' וכ"פ הרמב"ם פרק ב' מהלכות חגיגה הלכה יו"ד שאינן בשר המשמח ורק כ"ז לשחוט ליחיד לצורך בני ביתו אבל למכור לרבים דאיכא חששות רבות מקח וממכר מדות ומשקולות א"א להתיר נגד המנהג וכפמ"ש כת"ר בשם חק"ל וב"ש

והנה חזינא לדעתא דמר יחי' דאתא עלי' דאיסורא ליכא רק מיגדר מילתא ומדינא ס"ל כהנו"ב ושבו"י ישוי"ע המתירים לשחוט ביו"ט אצל נכרי ולענ"ד יש בזה גם חשש איסור עפי"ד הג"א הובא במג"א סי' תצ"ח דבמקום דהטרפות שכיחי כמו הכשרות אסור לשחוט ביו"ט ואף שהשאג"א סי' ס"ד היקל מצד שהם רק חומרות וכו' (ולבד שדבריו נפלאין דמאי נפ"מ שהטרפות מצד חומרא לבד סוף סוף לא יאכל מהם והוי שלא לצורך יו"ט) ועכ"פ בדאיכא רוב טרפות מודה דאף מצד חומרא אסור לשחטם ביו"ט ולפי זה אמינא כיון דבבהמת נכרים הנשחטין לא נוכל להקל כל הנך דמקילינן במקום הפסד וכה"ג כמובן וע"כ בלי ספק שרבו הטרפות על הכשרות כנודע בספרי האחרונים מדינא אסור לשחוט ביו"ט אצל טבח נכרי לדידן ואין ראיה מתשו' הרשב"א סי' תרפ"א שכתב דמותר דבזמן הרשב"א לא היו רבוי החומרות והיה רוב כשרות והיו בקיאים גם בכ"ד שצריך בדיקה אבל לדידן רבוי החומרות ותר"ל וכה"ג מדינא אסור

וראיתי בתשו' חסד לאברהם סי' נ"ב שדן בדבר חדש להתיר לשחוט גם באיכא רוב טרפות ויסודו מד' התוס' ד"ה אבל וכו' בחולין י"א שתי' דאפ"ל דגם מספק נמי אמרה תורה דדחי שבת עיש"ב ותמיהני שהרי דברי התוס' אמורים רק לההוה אמינא דלא ידעינן דאזלינן בתר רובא אבל לפ"מ דמסקי דאזלינן בת"ר אין צ"ל שהתורה התירה מספק לחלל שוי"ט והיתר קרבנות בשבת הוא מטעם רוב כשרות ובלא"ה אסור ואפ' דגם לסברתו ולהא"מ גם בלי שום לימוד ידעי' דאין לנו לילך אחר המיעוט נגד הרוב. ואפילו תימא דלהא"מ הוי מקלינן גם במיעוטא מ"מ היה זה כיון דלא אזלינן בת"ר הוי המיעוט כרוב והוא"מ שהתורה הקילה בקרבנות מספק וכמו דעשה דוחה ל"ת כן גם ספק עשה דוחה ספק ל"ת (אמר המחבר בענין זה כתבתי בקונטרס הכללים במערכת הנו"ן אות ע"ד עי"ש) אבל כדקי"ל רובא דאורייתא הא דהתירה תורה רק מטעם רוב וכ"כ רש"י בביצה ל"ד א' ד"ה מי מחזיקינן וכו' דסמכינן ארובא וכו' עי"ש גם בל"ז יש לדון בזה שכתב בחל"א דגם ברוב טריפות דיינינן הטריפות ששחט למכשירי אוכל נפש מהך דמנחות מ"ח א' דחטא בחטאת עבור שתזכה בעולה לא אמר וכן ה"נ בשתי בהמות דזו שנטרפה הוי חטא חילול יו"ט. ורק דנימא חטא בזו ע"מ שתזכה בשניה או בשלישית וזו אסור אף במקום או"נ כמו דאסור שם אף דהוי לצורך קרבן קמכוון ואין לדמותו למה דאמרינן במנחות ס"ד שחט כחושה אומרים לו הבא שמינה דשם בשעה ששחט כחושה ולא ידע שיש שמינה הרי שחטה בהיתרא שגם כחושה כשרה גם לכתחלה אם אין שמינה משא"כ שחיטת בהמה ביו"ט כיון דרובא הוי טריפת הרי קמא דקשחט ונטרפה באיסור נשחטה היא לבדה ובעינן לאכשורי משום שהשני' או הג' תהיה כשרה והוא דומה לחטא בחטאת כדי שתזכה בעולה דלא אמרינן

ומיהו עוד אפ"ל דהא דאמרינן בפ"ק דביצה י' ע"ב אבל ביו"ט אסור זימנין דמשתכחי שמנים כחושים וכו' וקמטלטל מידי דלא חזי ליה א"נ זמנין דמשתכחי כולהו כחושים וכו' ואתו לאמנועי משמחת יו"ט דהני תרי לישנא פליגי בהא דהך ל"ק ס"ל דאפילו ימצא אח"כ שמנים מ"מ הנך כחושים דטלטל איסורא עבד. אף דהוי מכשירי או"נ הך טלטול (ורק אפ"ל דשם הוי מכשירי או"נ שאפשר לעשותן מעיו"ט) וללישנא בתרא שרי כה"ג ורק דחיישינן למניעת שמחת יו"ט לגמרי ויש להמתיק דפלוגתא דמכשירי א"נ גופא מיתלי' תליא במה שנחלקו הרי' ן' מיגאש והר"ן הובא בנמ"י ב"מ פ"ב לענין השבת אבידה אי מכשירין נחשב מגוף המצוה או לא (אמר המחבר עין מה שרשמתי בזה בקונטרס הכללים מערכת העי"ן אות ל"ז) דא"נ מכשירין ל"ח כגוף המצוה אינו דוחה יו"ט דלא הוי בעידנא דמעקר לאו קיים העשה ויומתק בזה ד' הגמרא ביצה ל"ב ב' א"ל רבא לשמעי' וכו' מחרוכא ערש"י א"ל רבינא לרב אשי וכו' דמר שרקין ליה תנורא ביו"ט וכו' ולכאורה מאי קשיא והלא הוא מכשירין שא"א לעשותו מעיו"ט וע' שטמ"ק שם בשם הרא"ה דאפי' טיט היה ראוי להתיר וע"ש שהוצרך לומר דמחמת חשש הרואין וכו' ולפ"מ שכ"ל יש לפרשו בפשוט עפ"י מש"כ בנו"ב מה"ת חאה"ע סי' קמ"א דבסברא זאת דר"י מיגאש והר"ן מחולקים רבא ורב אשי בזבחים צ"ז ב' דלרבא ס"ל דמכשירין הוי כגוף המצוה וע"כ ס"ל דמכשירי או"נ שרי לכתחלה כרי"ה וע"כ