שדי חמד דברי חכמים צג

דבקנסו שוגג פליגי דילמא בתקנתא כדי שיודיעוהו פליגי וכתב שגם בפנ"י הקשה כן וכתב שדבריהם תמוהים דודאי כל קנס המתחייב מאדם לחברו ע"פ ב"ד פטור מודה בקנס דאשר ירשיעון אלקי"ם פרט למרשיע את עצמו וא"כ למאי דקי"ל היזק שאינו ניכר קנסא הוא לא מיחייב אלא בעדים וא"כ תו לא שייך למיפטר שוגג כדי שיודיעוהו דהא איכא עדים וע"כ לא אמר הש"ס הך סברא אלא למ"ד דהיזק שאינו ניכר חייב מדינא וכו' אלו תוד"ק הנך רואה דפשיטא ליה טובא דגם בקנס שהוא מדרבנן פטור המודה בו משום דבקנס דאורייתא אשר ירשיעון כתיב פרט למרשיע את עצמו וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא אלא דתמיה לי על תמיהתו ופלא בעיני שנעלם ממנו שאינו פשוט לומר כן ואם הרבנים מוהרש"א ופנ"י נקטי כדעת המרדכי ומוהרי"ל בתשו' והכרעת הרב ש"ך בסי' שפ"ח כמותם (אאסהדותיה דרב שב"צ סמיכנא כי גוף דברי הש"ך בזה לא זכיתי לראות כי בש"ך שלפני והוא דפוס זיטאמר שנת תרט"ז השמיטו בסי' שפ"ח מסעיף א' עד סוף סי"א) אין לומר עליהם שדבריהם תמוהים דנהי דלענין דינא לפי מה שהמציא הרב שיבת ציון דהרמב"ם מוכרח דס"ל כרש"ל וראב"ן כתב מפורש דגם בקנס דרבנן פטור א"כ אין להוציא ממון מספק מ"מ לא נכחד דהאיכא המרדכי ומוהרי"ל וש"ך דנקטי דבקנס דרבנן חייב ואין לתמוה על מי שסובר כמותם ומה גם לפי מ"ש בשו"ת שיבת ציון שם (בד"ה והנה ראיתי) דהרב פנ"י בחי' לב"ק על דף צ"ח ע"ב הוכיח מסוגיא ההיא דלא כרש"ל מדמוקי רבא שם בשורף שטר של חברו במאמינו ולדברי מוהרש"ל בלא"ה פטור משום מודה בקנס עי"ש הרי שגילה דעתו דלא ס"ל כרש"ל דמשמע ליה דדבריו מופרכים מסוגית הש"ס דב"ק (אלא דהרב שב"ץ כתב ליישב הסוגיא לשיטת רש"ל כיעי"ש) ולכן גם בההיא דהמטמא והמדמע שייט בשיטתיה הנ"ל ואין דבריי תמוהים

אמנם יש לי לתמוה על הרב פנ"י דלפי הנראה מילי דמר סתראי נינהו דבמקומות הנ"ל שתים זו שמענו דס"ל דמודה בקנס דרבנן חייב ואילו מדבריו שבפרק המדיר (הביא דבריו הרב המגיה לשו"ת תפארת יוסף בחיו"ד סי' ה' בהגהות כליל תפארת אות א') מתבאר דס"ל דגם בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור שהביא מה שהקשה הר"ן בפ' המדיר עמ"ש הראב"ד בההיא דמשמשתו נדה בדף ע' ע"א) דפריך הש"ס מנא ידע וכו' דמשו"ה לא מוקי לה במודה דאינה נאמנת דאין אדמע"ר ותמה שם הר"ן דהא להפסיד כתובתה נאמנת דהודאת בע"ד כמאה עדים ולא שייך נגד זה לומר אין אדמע"ר וכו' וכתב שהפנ"י תירץ קושית הר"ן דשפיר שייך לומר במשמשתו נדה דאינה נאמנת מכח אין אדמע"ר דכיון דהך דמפסדת הכתובה הוא רק משום קנס דקנסו אותה בעוברת ע"ד דתפסיד הכתובה וכיון דאינה נאמנת שעוברת ע"ד משום דאין אדמע"ר שפיר אינה מפסדת הכתובה ולא שייך בזה לומר הודאת בע"ד כמאה עדים דמי שהרי אפי' לפי הודאתה שעוברת ע"ד אינה מפסדת כתובתה מטעם קנס עכ"ל הרי דס"ל דאע"ג דבעלמא לא אמרי' אין אדמע"ר כשהודאתו היא להפסיד ממון מ"מ כשההודאה היא בדבר שבקנס אמרינן אין אדמע"ר ופוטר את עצמו מהקנס והיינו ודאי משום דמודה בקנס פטור וש"מ דאף בקנס דרבנן ס"ל דפטור היפך ממ"ש בדוכתי הנ"ל ובאמת ההיא דאיירי הרב ש"ך בסי' שפ"ח דמיא להאומרת דמשמשתו נדה שהרי דבריו הם ע"ד הרמ"א בס"ה שכתב. וכן אם הודה שמסר ואין עדים בדבר אע"פ שאינו נפסל בהודאת עצמו מ"מ חייב לשלם וכתב שם הרב באה"ט בס"ק ל"ח בשם הרב ש"ך דאע"ג דדינא דגרמי הוי קנס לא אמרינן מודה בקנס פטור רק בקנס דאורייתא אבל קנס דרבנן חייב בהודאתו כן הוא בתשו' מוהרי"ל סס"י צ' עכ"ל (כבר כתבתי שבש"ך שלפני נשמט כל זה ואיני מבין למה הוצרך להביא טעם זה בשם תשו' מוהרי"ל והלא הרואה יראה בדברי המרדכי עצמו שממנו הם דברי הרמ"א בזה והם בפ' הגוזל בתרא סי' ק"פ שכתב מפורש כן דדוקא בקנס של תורה מודה בו פטור כיעי"ש בשם רבינו אביגדור) וא"כ כיון דס"ל בזה כהש"ך ודלא כרש"ל (כמ"ש בשמו הרב שב"צ הנ"ל) הה"ד בההיא דמשמשתו נדה דדמי לה אית לן למימר דנאמנת להפסיד כתובתה ועוד איני מבין דב"ק שבפרק המדיר דאם באמת כונת הראב"ד במאי דלא מהני הודאתה הוא משום דהיא מודה בקנס א"כ למה ליה להראב"ד למיתלי הא בהא דאין אדם מע"ר הלא אף אם לא היתה מעש"ר היתה פטורה מכח הודאתה כיון שאינו אלא קנס ומודה בקנס פטור וצ"ע

ובעיקר כללין כתב הרב פ"ת בסי' שפ"ח סק"ה בשם הרב קצה"ח דבשט"מ לב"ק דף צ"א משמע כדעת רש"ל דגם בקנס דרבנן מודה בקנס פטור והביא תשו' הרב שב"ץ הנז"ל עי"ש ובענין זה ובמסתעף מזה אתה תחזה בשו"ת בן יהודה לרב גדול ומופלא בדורנו יצ"ו סי' ס"ג שהאריך בפלפלא אריכתא וחריפתא עי"ש גם אשור לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בדף ל"ב ע"ד שהביא מחלוקת הפוסקים בזה וכתב שהרבה פוסקים סוברים דגם בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור והוקשה לו ממ"ש הרמב"ם בפכ"ד מהל' אישות וכן הוא בש"ע סי' קט"ו ס"ו דאשה שאמרה שזנתה אף דאינה נאמנת משום חשש עיניה נתנה באחר כתובתה מיהא מפסדת דמוכח דבקנס דרבנן מודה בו חייב ושם הקשה ע"ד הרב תפ"י בפ"ה דגטין הנ"ל כמ"ש בעניותין והאריך קצת ובהדי דקעסיק בהאי פלוגתא אייתי בידיה מתניתא ואמר רב דמתשו' הרב מוהרשד"ם מוכח דגם בקנס דרבנן המודה בו פטור וז"ל וכן נ"ל שהיא דעת מוהרשד"ם בחיו"ד סי' דמי שכתב בכתב ידו שמסר לאחד שא"ץ שלם בהודאתו ועיין בזל"א בחח"מ סי' קל"ז שתמה עליו ולהנ"ל אתי שפיר דדעתו כהפוסקים שהבאתי דהוי מודה בקנס אף שאינו קנס דאורייתא עכ"ד ולא הראה מקום באיזה סימן דברי הרב מוהרשד"ם ומה שציין זל"א סי' קל"ז לא ידעתי איזה ט"ס הוא כי ס' זכור לאברהם אינו מסומן בסימנים כי אם במערכות ע"ס א"ב כידוע ונראין הדברים שכונתו עמ"ש הרב מוהרשד"ם וזל"א שהבאתי לעיל במע' האל"ף אות ק"ע עי"ש ודבריו בזה הם בסיגנון דברי הרב פנ"י בפ' המדיר הנז"ל עי"ש ואם לכך נתכוון במטותיה דמר נראה דאפשר לומר דאדרבא מדברי הרב מוהרשד"ם יש להוכיח בהיפך שהרי כתב דאינו חייב לשלם משום דאין אדם נאמן לשים עצמו רשע ואי הוה ס"ל דבקנס דרבנן נמי מודה בקנס פטור הוה ליה למיפטריה מהאי טעמא ולא איצטריך ליה למימר דאין אדמע"ר אלא ודאי מוכח דלא ברירא ליה דגם בקנס דרבנן אתמר האי כללא דמודה בקנס פטור ואהכי אתי עלה מטעמא דאין אדמע"ר ואהכי שפיר קמותיב הרב זל"א בשם התו"ח דלענין ממון לא שייך לומר אין אדמע"ר עי"ש ועיין בדברי הרב עצי לבונה בחיו"ד סי' קפ"ה ס"ג מה שפלפל בדברי הראב"ד והר"ן ופנ"י בפ' המדיר הנ"ל ובמה שכתבתי למעלה ע"ד הרב חת"ס בא"ח סי' קי"ט הנה עתה נתכבדתי בס' פרת יוסף די שדר לן מר המחבר הגאון מסלאנים נ"י ומצאתי שם בנימוקיו על הש"ע ח"מ סי' א' שעמ"ש הרמ"א בס"ה (וז"ל וכל זה דוקא בקנסות הכתובים אבל קנסות שבאים חכמים לתקן בעצמם על תקנתן גובים בכל מקום) כתב וז"ל והוא מדברי המרדכי יע"ש בביאורי הגר"א ועיין בש"ע סי' שפ"ח ס"ק נ"א דהא דמודה בקנס פטור רק גבי קנס דאורייתא ולא בקנס דרבנן יעי"ש בביאורי הגר"א ס"ק נ"ה ובמחכ"ת הגאון חת"ס בסי' קי"ט במ"ש ע"ד מוהרש"א ופנ"י שדבריהם תמוהים אישתמיט ליה דברי הרמ"א וש"ך הנ"ל והוא מדברי המרדכי עכ"ד לענייננו. והנה מ"ש דאישתמיט ליה דברי הש"ך היא תמיהה קיימת וכמ"ש בעניותין אחת למעלה אך מ"ש דאישתמיט ליה דברי הרמ"א הנ"ל איני מבין בעניותי מה ענין זה לזה דאף דכתב הרמ"א דבקנסות דרבנן דנים בכ"מ אין מזה הכרח דמחייבים גם על הודאת פיו דאפשר שעשו קנסות דידהו כקנס של תורה דהמודה בו פטור ואם כונתו לדברי הרמ"א שבסי' שפ"ח ס"ה (שכתב וכן אם הודה שמסר ואין עדים בדבר אע"פ שאינו נפסל בהודאת עצמו חייב לשלם והוא מדברי המרדכי בהגוזל בתרא) דמוכח דס"ל דבקנס דרבנן חייב בהודאת עצמו וכמ"ש הרב ש"ך והובא בבא"ט שם אין זה במשמע בדבריו שלא הזכיר דברי הרמ"א הללו כלל רק דברי הרמ"א שבסי' א' דאיירי בהו וראיתי עוד שם שכתב בשם השט"מ לב"ק דף צ"א ע"ב דמחלק בין קנס לתקנתא דבתקנתה דרבנן חייב ע"פ הודאת עצמו וכתב דההיא דמטמא ומדמע חשיב תקנתא אף דאמרינן בש"ס קנסא הוא לאו דוקא וכו' ע"ש ולפי זה נראה דיש לפקפק קצת ע"ד הרב שיבת ציון הנ"ל דמיירי בתקנתא