שדי חמד דברי חכמים פט

בא"ח סי' כ"ה רצה לומר דמה שכתוב בכ"מ ועוד דאין מכין מכת מרדות על הספק צריך להשמיטו וכן בב"י סי' רצ"ז ליתנהו להני מילי וכו' עי"ש אבל באמת כבר כתבו מרן בבדק הבית שם וגם בב"י שם ד"ה ומ"ש ואפי' וכו' כ"כ ובבדק הבית כ' כדאיתא לקמן ונראה שיש חיסור לשון בנכ"ח הנ"ל ובתחלה רצה לומר דצריך להשמיט ושוב חזר בו מכח דברי מרן שבב"י ובדק הבית כן נראה מתוך דבריו וקצת תימה שלא תקן זה בלוח הטעיות שבסו"ס נכ"ח ח"ב ובספר עמודי אש הנד"מ לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בסי' א' אות א' האריך להוכיח דגם בספק מכין מכת מרדות בין בס' בגוף המעשה בין בבעיא דלא אפשיטא. ודלא כהפרמ"ג ודרך פקודיך וארעא דרבנן ועפרא דרבנן ויעיר אזן שנמשכו אחר הכ"מ ומי"ט ע"כ ועיין מה שכתבתי ע"ד במערכת הה"א אות ק"ב במה שהוכיח מדברי רש"י סנהדרין הנ"ל. ומ"ש שהארעא דרבנן ויעיר אזן שנמשכו אחר הכ"מ עמו הסליחה דאדרבא דעתם נראה דלא כמרן כ"מ בזה והעפרא דארעא כתב רק ליישב דעת מרן ומסיק דצריך להתיישב בדבר עי"ש. ומ"ש עוד הרב נרו' שם בד"ה האמנם בשם הפרמ"ג בפתיחה כוללת דמחלק בין ספק מעשה דלוקין לספק איבעיא דאין לוקין הנה מדברי הרב פתח הדביר בח"ג סי' שי"ט ד' דר"ך ע"ד שכתב בשמו בפתיחת הכוללת אות י"ד וז"ל ולפי"ז יצא לנו דין חדש במשהה חמץ ברשותו אין לוקה אף מכת מרדות שי"ל הפקרתיו וכשר לעדות אם אומר שהפקיר חדא דספק דרבנן לקולא וכו' עי"ש מוכח דגם על ספק מעשה ס"ל להפרמ"ג דאין לוקין מכת מרדות על הספק והרדב"ז בח"ה בלשונות להרמב"ם סי' פ"ה (בדפוס ווארשא תרמ"ב היא סי' אל"ף תח"ן) כתב דאין מכין מכת מרדות על הספק אבל אם הוא ספק איסור תורה פשיטא דמכין אותו מכת מרדות דספקא דאוריתא איכא מ"ד דהוי איסורא דאוריתא ואיכא מ"ד דהוי איסור דרבנן וממה נפשך מאן דעבר אספק תורה מכין אותו מכת מרדות עכ"ל ולא פניתי כעת לעיין בספרים הנ"ל אם הביאו דב"ק

ואי לוקין מכת מרדות על לאו שבכללות עיין להרב קהלת יעקב בתוס' דרבנן תוך אות קס"ד הבאתיו לעיל במערכת הלמ"ד אות צ"ה ועתה ראיתי מ"ש הגאון עמודי אש נרו' ד' ד' אות יו"ד ועי"ש באות ז' וי"א וי"ג: סימן נז (מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות קל"ו)

נז מלאכה בחוה"מ אי אסורא מדאוריתא ספרין פתיחו ועמ"ש רבינו הרא"ם בס' היראים סי' קי"ג ומ"ש הרמב"ן בס' הלקוטות בריש ד' כ"ב מהספר והרשב"ץ בח"ב סי' ר"י כתב דהסכמת גדולי הפוס' שאין איסור מלאכה בחול המועד אלא מדרבנן כה דבר האיש אדוני הארש מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת החי"ת אות טו"ב ומריש לא הוה ידענא מאי אמור רבנן הרא"ם והרמב"ן כי לא הוה שכיח גבאי וכען זכינא זכיה דאוריתא ולזכות את אשר אינם בידו אכתוב מפורש דעת קדושים הנ"ל הרא"ם שם כתב להוכיח מאיזה מקומות שבש"ס דמלאכה בחוה"מ הוא מדרבנן ופי' מ"ש בש"ס אבלות דרבנן חוה"ה דאוריתא דר"ל דאית ליה אסמכתא בדאוריתא ומשו"ה קרי ליה דאוריתא וסיים אעפ"כ ספק בידי אי דאוריתא אי דרבנן כי יש להפך ראיות שהבאתי לצד אחר ומ"מ הטיית לבבי כאשר כתבתי ובחי' רבותי ממ"ק מצאתי דאיסור מלאכה חולו של מועד דאוריתא מ"מ למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח וכו' עכ"ל והרמב"ן (בסוף חי' למ"ק בד' כ"ג בד"ה עוד אני צריך) האריך להוכיח דאסור מן התורה והוקשה לו מ"ש בירושל' א"ר אבא בר ממל אילו היה לי מי שנמנה עמי התרתי בשר בכור לישקל בליטרא והתרתי מלאכה בחוה"מ כלום אסרו אלו שיהיו אוכלין ושותין ויגעין בתורה ואלו אין אוכלין ושותין ופוחזין אלמא דרבנן היא ותירץ שמן התורה מלאכת אוכל נפש לצורך היום מותרת ביו"ט וכן מכשירין ובחוה"מ הותר יותר כל מלאכה שהיא לצורך וחכמים אסרו בזה מלאכת אומן. וכן בדבר האבד כל שבני אדם חושבין אותו להפסד וטורחין בו משום כך מותר מן התורה וזהו מסרן הכתוב לחכמים זופתין כוזא ואין זופתין חביתא וגם הוסיפו לאסור בטריח וכאלו אמר ר' בא שאילו מצא להושיב ב"ד על כך היה מתיר מלאכות הללו כדי שיתעסקו בהן ולא יהיו בטלים שהבטלה מביאם לידי פחיזות הא עיקר חולו ש"מ ודאי תורה היא וזה כפתור ופרח עכ"ל הרמב"ן וס' הרשב"ץ אין מצוי אצלי והרב ערך השלחן בתיקוני הס' בד' קכ"ד ע"ג כתב בשמו דבח"ג סימן ק"ס כתב בפשיטות דחוה"מ מן התורה

והנה הרב המרדכי בריש מס' מ"ק כתב בשם הרא"ם בס' יראים דמלאכה בחול המועד אסור מדאוריתא ולפי הנראה משמע ליה הכי מדמייתי בסיום מילתיה מ"ש בחי' רבותיו דהוא מדאוריתא ואינו מוכרח שהחליט כן ותורף דברי הרמב"ן הנ"ל הביא הה"מ בריש פ"ז מהלכות יו"ט וכתב שלזה הסכים הרשב"א והריב"ה בסי' תקל"ו כתב דלהרי"ף מלאכה בחוה"מ היא מדאוריתא ומרן הב"י שם כתב דלא ידע מנין לו כן בדעת הרי"ף וכו' וגם הרב ב"ח הקשה דאין הכרח דהרי"ף סובר כן עי"ש והרב נהר שלום בסי' תק"צ הכריח דדעת הרי"ף כמ"ש הריב"ה לדעתו (ומ"ש שגירסת הרי"ף שלפנינו לא כגירסת מרן הב"י וכו' עי"ש לא ראה שכ"כ הרב ב"ח שם) וכ"כ ברס"י תקל"ז ועוד הביא בסי' תק"ל מ"ש הרא"ם בפרשת אמור שעמ"ש רש"י יכול אף חול המועד אסור במלאכת עבודה וטען עליו הרמב"ן א"כ הרי חוש"מ רמוז בתורה שמותר בדבר האבד והם אמרו לא מסרו הכתוב אלא לחכמים שאין בתורה רמז איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת והשיב הרא"ם דזו אינה טענה כי זה המדרש של הת"כ אינו אלא אסמכתא וכ"כ הרמב"ם וכתב ע"ז הרב נהר שלום וז"ל ואני תמה מה זו תשובה לתרץ קושית הרמב"ן עפ"י שיטת הרמב"ם הלא הרמב"ן ס"ל דהוי דאוריתא ממש ואני תמיה על תמיהתו דודאי שפיר קאמר הרא"ם דאין מקום להקשות על רש"י ויכול לסבור כסברת הרמב"ם דאינו אלא מדרבנן וכי עפ"י סברתו תהיה נדחית סברת רש"י אמנם מה שהק' שם על הרב קרבן אהרן דנראה דס"ל דגם הרמב"ן מודה דאינו אלא אסמכתא וכו' עי"ש הא ודאי קשה אלא דאני תמיה על שלשת הרועים הנ"ל איך הפה יכולה לדבר דרש"י ס"ל דמלאכה בחוה"מ מדרבנן והלא מדברי רש"י במס' מ"ק ר"פ שני ד' י"א ע"ב וחגיגה ד' י"א ע"א מתבאר יפה דמשמע ליה דמ"ש בש"ס חול המועד אסור מדאוריתא הוא מדאוריתא ממש וכן הבינו התוס' בחגיגה ד' י"ח ד"ה חולו של מועד בדעת רש"י שבמס' מ"ק הנ"ל ולא ידעתי למה לא כתבו שכן נראה מדבריו שבחגיגה שם שכתב דאת חג המצות תשמור הוא אזהרת לא תעשה שמזהירו מן המלאכה ומשמע ודאי דהוא מן התורה ממש על דרך שפירש בחומש בפרשת משפטים (כ"ג י"ג) ע"פ ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו שהוא ליתן אזהרת לא תעשה על כל מצות עשה עי"ש בדברי הרא"ם ועכ"פ הרי התוס' גם כן הבינו מדברי רש"י דס"ל דמלאכה בחוה"מ מדאוריתא וגם מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' תק"ל כתב דדעת רש"י דמלאכה בחוה"מ מדאוריתא כמו שנראה מדבריו בפ"ב דמ"ק ופ"ג דחגיגה וכמ"ש הרשב"ץ בפירושו לאבות פ"ג שזהו דעת רש"י (וצל"ע בגוף דברי הרשב"ץ אם הבוא דברי התוס' הנ"ל) וא"כ יפה טען עליו הרמב"ן עפ"י מדותיו ודבריהם צ"ע והאריך עוד הרב נה"ש ליישב כל מה שהקשה הרא"ש בריש מס' מ"ק לשיטת הסוברים דמלאכת חוה"מ מדאוריתא וגם הראיה שהביא מהירושלמי בפ"ב דמ"ק הלכה ג' היינו מה שהוק' להרמב"ן הנ"ל מדאמר ר"א בר ממל אילו היה מי שנמנה עמי וכו') כתב די"ל דכונתו על פרקמטיא וכו' שגם בשבת אינו אסור אלא מדרבנן ואת"ל דהירוש' ס"ל דמלאכה בחוה"מ מדרבנן ש"ס דילן פליג וס"ל דהוא מדאו' אלו תוד"ק והרב החינוך בסוף פרשת אמור כתב דמלאכה בחוה"מ אסורה מן התורה וכתב הרב ערך השלחן בסי' תק"ל שבס' א"ח כתב שכן דעת רוב החכמים וכתב עוד שדעת הרמב"ם וסמ"ג והרא"ש והמרדכי והרשב"ץ דהוא מדרבנן (והיה לו להזכיר שכן דעת ר"ת שהביאו התוס' והגמי"י בפ"ז מהלכות יו"ט וכתבו התוס' שכ"כ ריב"ם בשם ריב"א עי"ש) והביא מ"ש הרב מג"א שם דמשמע בסימן תקל"ח דדעת מרן דאסור מדרבנן וכתב דט"ס הוא וצ"ל סי' תקל"ז