שדי חמד דברי חכמים פו

לענ"ד שהרב י"מ מבין מדברי בה"ג שכונתו שכיון דעסיק תנא דמתני' ואייתי פלוגתא דאבא שאול ורבנן וקרא שמיטה מילתיה דראב"י לא משגחינן תו במה ששנוי בבריתא וכן היא כונת מרן כ"מ בההיא דהלכות מחוסרי כפרה ואזיל לשיטתיה שבשאר דוכתי כנז"ל אח"ז מצאתי חבר לסברתי זאת מר ניהו ידי"ן הרב המגיה לס' ימי שלמה בהלכות יו"ט פ"ב ד' ך' ע"ב שכתב כדברי ממש אלא שכתב שמצא סתירה לדבריו ממש בס' תורת חסד כללים קובץ קטן בכלל ד' והוא יצ"ו כתב שדבריו תמוהים ולפי שס' תו"ח הנ"ל אין מצוי אצלי לא נטפלתי לעיין בדבריו עי"ש

ומיהו קושטא קאי דאיכא מרבוואתא דנקטי דהאי כללא ליתיה א בבריתא כמ"ש ביעיר אזן דהרשב"א בחי' לחולין על ד' ס"ד כתב משם הר"ב העיטור דלא אמרו משנת ראב"י אלא במשנה לא בבריתא, והרבה יש שאין הלכה כמותו וכ"כ בתורת הבית ד' נ"ד דהרי"ף והרב העיטור והרב התרומות פסקו כרבנן ואף שאמרו משנת ראב"י קו"ן לא אמרו אלא במשנה אבל בבריתא הרבה יש שאין הלכה כמותו והביא מ"ש הר"ב העיטור ד' ק"ז דמשנת ראב"י קו"ן לאו כללא הוא דאשכחן כמה וכמה דאפסיק הלכתא כותיה, ואי בכל דוכתא הלכה כותיה אמאי איצטריך למיפסק הלכה כראב"י ומשמע דעל עיקר הכלל קאמר דלאו כללא הוא אפי' במשנה ויש לדחוק שכונתו למ"ש הרשב"א הנז"ל עי"ש, וכ"כ הרב ערך השלחן בסי' תרי"ג אות דהרשב"א ס"ל דבבריתא לא הוי כללא בכל דוכתא אלא היכא דמסתבר וכ"כ עפי"ד הרשב"א שבתוה"ב הנ"ל עי"ש. ומדברי הרשב"א הללו תמיה לי על מה שראיתי להרב ח"ץ בסי' י' שכתב דהרב השואל השיג עמ"ש מרן בהלכות בית הבחירה הנ"ל דבבריתא ליתיה להאי כללא מדברי הרשב"א והרא"ש (ולא הראה מקומם איה), והשיבו גברא אגברא קרמית דאימור הרמב"ם חולק וכו' עי"ש דמוכח דדעת הרשב"א דאיתיה האי כללא גם בבריתא והוא היפך מ"ש בחי' לחולין ובתורת הבית הנ"ל, ובאמת מדברי הרשב"א בתשו' שהביא מרן הב"י ביו"ד סי' רצ"ד (בד"ה אילן שנקצץ וחזר וגדל) משמע דנקיט האי כללא גם בבריתא שכתב דהרמב"ם פסק כחכמים משום דאמרו בירוש' דר"ש וראב"י אמרו דבר אחד הוה ליה שיטה ואין הלכה כמותם עי"ש. והרדב"ז בס' יקר תפארת בפרק י' מהלכות מעשר שני דין י"ב הב"ד הרב נחמד למראה בפ"ו דכלאים ד' פ"ח סוע"ג כתב דפסק כחכמים משום דכללא דמשנת ראב"י ליתיה בבריתא עי"ש, ומדלא אמר הרשב"א הכי בדעת הרמב"ם מוכח דס"ל דגם בבריתא איתיה להאי כללא ומשו"ה אתי מטעמא דשיטה וליכא למימר דמשמע ליה דבהא מיסתבר טעמי' והוה לן למינקט כותיה לולא טעמא דשיטה דהא ודאי אי הוה מסתבר כוותיה הויא הלכתא כותיה כדקי"ל בעלמא כיחיד דמסתבר טעמיה נגד רבים אלא ודאי אין הכרע בזה מצד הסברא וא"כ הוה מצי למימר טעמא משום דליתיה בבריתא וצ"ע

ועל כל פנים דעת רובא דרובא דגם בבריתא נקיטינן כראב"י וכן הזכיר הג' בעל שו"מ נר"ו בהגהותיו על תשו' הרב ח"ץ סי' י' אפס קצה ממקומות שהזכיר הרב יד מלאכי דהאי כללא איתיה גם בבריתא וחידוש הוא לרוב בקיאותו הנפלא בקי בכל חדרי שלא ראה בזה דברי הרב סדר הדורות (בתנאים ואמוראים באות ר' אליעזר בן יעקב) כיעי"ש. וראיתי דבר נפלא בסדר הדורות שם שכתב וז"ל ועיין ברא"ש פ"ג דנדרים שהק' דרב לא ס"ל כלל זה עכ"ל וכעת לא מצאתי דברי הרא"ש הללו רק ראיתי שם בפירוש הרא"ש על מאי דאבעיא לן בד' כ"ג סוף ע"ב פליגי רבנן עליה דראב"י או לא את"ל פליגי הלכתא כותיה או לא כתב ע"ז דאע"ג דקי"ל משנת ראב"י קו"ן דילמא הכא מסתבר טעמייהו דרבנן אך דבר זה דרב לית ליה האי כללא לא מצאתי והדבר תמוה לומר כן שהרי הרא"ש גופיה בהלק"ט ריש הלכות טומאה כתב מפורש דרב אית ליה כללא דמשנת ראב"י כדמוכח ביבמות סי' א' ובסדר הדורות שם הזכיר דברי הרא"ש בהלק"ט הלכות טומאה הנ"ל והרב יד מלאכי בכלל תי"ד הוסיף דכן מבואר בבכורות ד' כ"ג ע"ב דרב אית ליה האי כללא והתפלא. עמ"ש הרב חו"י בשם הרא"ש דלית ליה לרב האי כללא עי"ש, ואם אמת הדבר כמ"ש הרב סדר הדורות בשם הרא"ש הני מילי דמר סתראי נינהו וצ"ע

עוד ראיתי שם שכתב להכריח דהאי כללא איתיה בבריתא נמי וגם הביא הסוברים כן ומ"ש הרב חו"י דאין הכרח שהוא גם בבריתא לפי מה שפירשו הראשונים דק"ב ר"ל במספר ק"ב שנה ראב"י ואם אין בריתא בכלל א"כ בצרי להו מק"ב דלא אשכחן דאידכר ראב"י במתני' ק"ב פעמים דאין זה הכרח די"ל שהיו אז בימי התנאים משניות מרובות ובהן היו ק"ב וכו' הנה אחר כל זאת כתב ובפ' אלו קשרים הלכה כראב"י מדפסק כותיה מכלל שהכלל אינו מועיל והנה מ"ש מפ' אלו קשרים כונתו לפי הנראה למ"ש שם בד' קי"ג ע"א אמר ר"י אמר שמואל הלכה כראב"י וקאי אדתנן במתני' ראב"י אומר קושרין לפני הבהמה בשביל שלא תצא וא"כ כונתו להוכיח דליתיה להאי כללא כלל כלל לא אף במשנה ויש לתמוה עליו ככל מה שתמה הרב יד מלאכי בכלל תי"ד עמ"ש הרב חות יאיר דרב לית ליה האי כללא וכו' דזה לא יתכן דלא אשכחן מאן דפליג אהאי כללא וכו' עי"ש איברא דלפי הנראה שפיר קאמר הרב סדר הדורות דמדאיצטריך ר"י אמר שמואל למיפסק הלכה כותיה מוכח דלית האי כללא וכן כותבים הראשונים בכמה מקומות עיין לרבותינו בעלי התוס' במס' ע"ז ד' ל"ב ע"ב דממ"ש בש"ס שם אמר ר"י אמר שמואל הלכה כרשב"ג הוכיחו דהני אמוראי לית להו כללא דכל מקום ששנה רשב"ג הלכה כמותו מדאיצטריכו למיפסק כותיה, ועיין באס"ז למס' ביצה ד' כ"ד ע"א אמ"ש בש"ס אמר ר"י אמר שמואל הלכה כרשב"ג ובמ"ש במכתב לחזקיהו שם ויש לתמוה על הרב יד מלאכי שהדחיק מאד דלא יתכן לומר דרב לית ליה כללא דמשנת ראב"י קב ונקי דלא אשכחן בכוליה תלמודא מאן דפליג אהאי כללא והלא מדברי רבותינו התוס' במס' ע"ז הנ"ל אנו למדין דר"י אמר שמואל לית ליה האי כללא מדאיצטריך לפסוק כמותו וכך הם פשט דברי הרב העיטור שהביא מרן חיד"א ביעיר אזן שם דמדפסקינן באיזה דוכתי כראב"י מוכח דליתיה להאי כללא אלא שנדחק שם לפרש דרק אבריתא קאי כיעי"ש, הן אמת דבלקוטות הרמב"ן למס' שבועות ד' מ"ב ע"ב (בדפי הספר ד' ג"ן ע"א בד"ה ואיכא) כתב אההיא דפרק אלו קשרים דאיצטריכו לומר הלכה כראב"י לאשמועינן דפליגי רבנן עליה עי"ש. אמנם מדברי רש"י שם שכתב הלכה מכלל דפליגי בתמיה אמאי פליגי הא דמי להנך דלעיל עכ"ל. מוכח דס"ל דלא מצינן למימר דפליגי רבנן עליה, וא"כ מוכח דלית להו האי כללא. ובעיקר הוכחת הרב סדר הדורות במחכתה"ר אישתמיט מניה מ"ש התוס' בבכורות ד' כ"ג ע"ב בד"ה משנת ראב"י וז"ל אעפ"י שיש מקומות שפוסק הלכה כראב"י כדאשכחן בריש הדר עם הנכרי, ורב גופיה בפ' הבא על יבמתו יש דלא מסתבר כוותיה לפיכך הוצרך לפסוק הלכה עכ"ל, הרי דהתוס' נרגשו מדאשכחן באיזה דוכתי דפסיק הש"ס הלכה כראב"י ובתר דאית לן כללא למה לי למיפסק הלכה בפרטות והא אתיא מכללא וניחא להו דמשום דמשמע לפום ריהטא דלא מסתבר טעמיה הוצרכו לפסוק בההיא ולעולם בעלמא הכלל שריר וקיים, ובזה מתיישב ההיא דאלו קשרים, וגם ממרן חיד"א ביעיר אזן הנ"ל נעלמו דברי התוס' הנ"ל אלא שדברי התוס' הללו נראים סותרים למ"ש במס' ע"ז ד' ל"ב הנ"ל דמדאמר ר"י אמר שמואל הלכה כרשב"ג מוכיחים דלית להו כללא דרשב"ג, ולפי דבריהם שבבכורות אין הכרח מזה דאימור משום די"ל דלא מסתבר טעמיה הוצרכו לפסוק כמותו, ועל הכל צ"ע

נחזור למה שכתבנו בשם הרבנים הנז"ל דהאי כללא איתיה גם בבריתא, גם הרב מלא הרועים בקונטרס שונה הלכות ד' מ"ג ע"ד וד' מ"ד הביא בזה מערכה מול מערכה ודעתו דנקיטינן כדעת הסוברים דגם בבריתא איתיה להאי כללא. ותמיה לי עמ"ש שם באות ד', וז"ל הרב בכ"מ בהל' ק"פ שם בהגהה ובפ"ב מהל' בית הבחירה פסק כרשב"י נגד ראב"י משום דהוא מאריה דשמעתא ואי משום דמשנת ראב"י קב ונקי ה"מ במשנה עכ"ד. והרב חכם צבי סי' י' האריך לחלוק עליו וכו', ע"כ לענייננו דנראה מזה דמשמע ליה שההגהה שבהל' ק"פ הם דברי מרן כ"מ. ולי הדל