שדי חמד דברי חכמים פה

דרוב הפוסקים ומכללא הרמב"ם פוסקים כמ"ד מצות בטלות וכ"כ הרב ברך את אברהם שם דרק הראב"ן והרוקח סברי כמ"ד אינן בטלות. אלא דפירש מצות בטלות לדעת הרשב"א ונקיט כוותיה הרב מוהרש"י ושאר מפרשים היינו בעת המיתה לבד ולא בזמן התחיה כנז"ל ולפי זה אין הכרח דסברי הרמב"ם והרמב"ן כמ"ד מצות אינן בטלות דאף אי סברי כמ"ד בטלות מ"מ בזמן התחי' לא יתבטלו. ומ"ש עוד הרב יער"ד בח"ב דף ס"א ע"ב (מדפוס חדש בדרשא המתחלת אדון הנביאים בי"א מזמורים וכו' בד"ה ואמרו בגמרא דנדה וכו') בשם התוס' דמ"ש מצות בטלות לעת"ל ר"ל שבעת תחית המתים תתקיימנה המצות רק כאינו מצווה ועושה הנה אמת דלא נמצא זה בתוס' וכמו שהשיג עליו הרב כרם שלמה שם וכתב שהדבר ברור שהפי' הוא כמ"ש הרשב"א והר"ן בחי' לנדה דף ס"א דעל זמן המיתה הוא דקאמר וקמ"ל דאין החיים מוזהרים עליהם (כדרך שהגדולים מוזהרים על הקטנים) עי"ש והוה תמיה לי על שנר' שהרב יע"ד בדה דברים אלו מלבו חלילה ותלה עצמו כמשפט הרוצה ליחנק עד שראיתי מ"ש הרב בירך את אברהם שם דהריטב"א כתב דבהיותו משמש לפני הרשב"א הק' על פירושו דאינו מתיישב לא מצד הלשון ולא מצד הענין ושמסיק שהעיקר כפירוש הראשונים דמצות בטלות לעת"ל היינו כי בזמן התחיה לא נהיה חייבים אבל כמה מצות יתנהגו מעצמן מפאת שלימותן ותפארתם לא בדרך חיוב אלא כמו האבות שקיימו כל התורה כולה עכ"ל הרי שפירוש זה של כת הקודמין הוא ואולי ביע"ד הוא ט"ס ובמקום שכתוב שם ופירשו התוס' צ"ל ופירשו הראשונים ולדברי הריטב"א הנ"ל כיונה דעת הרב כתב סופר א"ח סוס"י ד' שלא נתקררה דעתו בפירוש הרשב"א והר"ן דלעת"ל היינו זמן המיתה וגם עמ"ש דהיה ס"ד שהחיים יהיו מוזהרים על המתים כדרך שהגדולים מוזהרים על הקטנים כתב דאין הדמיון עולה יפה דקטנים ה"ט כדי שלא ירגיל וכו' ועוד קטנים יבואו לכלל דעת וכו' וכל זה אינו שייך במת לכן כתב דמצות בטלות כפשט הדברים אלא שיהיו מקיימין אותן כמי שאינו מצוה ועושה עי"ש מתק שפתיו בנעם שיח שפתי צדיק. וכ"כ רב אחד גדול בדורנו יצ"ו בספרו צור תעודה במאמר שני בדף י"ט מדעתו והאריך קצת להסביר דבעולם התחיה לא יקיימו המצות בדרך חיוב ואזהרה כי אם יקיימו אותם מצד שיתגלה אז גודל מעלת מצות ה' ויתקיימו מרוב חשק ואהבה וכו' עי"ש שהאריך קצת וכיון לדברי הריטב"א הנז"ל ומה שהק' שם דברי יוחנן אדר"י דאמר במתים חפשי וכו' ואמר דלעת"ל יתנו תרומה לאהרן הכהן וכו' הנה כבר כתבתי למעלה (בראש האות) שכבר עמדו בזה הקדמונים. וכן מ"ש שם להכריח דדעת הרשב"א אינה מוסכמת מחכמי התלמוד והוא ממ"ש בשבת דף קנ"א ע"ב ע"פ והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה וכן ממ"ש בע"ז פ"ק דף ב' ע"פ היום לעשותם ולא למחר לעשותם וכו' לפי הנר' לא ראה בגוף דברי הרשב"א שהובא בע"י סופ"ק דברכות הנז"ל (בד"ה וגוף דברי) כמו שיראה הרואה ועיין במה שכתבתי במערכת הגימ"ל אות ע"ו. ובס' יבשר טוב סי' ח' שקו"ט בענין זה ולא יכלתי לעיין בדבריו ואתה תחזה:

סימן נד (מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות קכ"ב)

נד משנת ר"א בן יעקב קב ונקי והלכה כמותו אם הוא דוקא במשנה או אף בברייתא הלכה כמותו ראיתי להרב מוהרי"ץ עטייה בספר זרע. יצחק בקונטרס פלפלת כל שהו סי' א' האריך מאד בישוב סתירת דברי מרן כ"מ דבפ"ב מהלכות בית הבחירה דין י"ח כתב דדוקא במשנה ובשאר דוכתי כתב דגם בברייתא איתיה להאי כללא ושכן נראה עיקר מהש"ס ומדברי גדולי הפוסקים וגם נשא ונתן בדברי כמה מחברים המדברים בכלל זה ונאחז בסבך מענין לענין בכללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו וכללא דהלכה כמכריע וכיוצא בהם וחזר לאותו ענין עיש"ב וכבר האריך בזה אבי התעודה מאריה דתלמודא ביד מלאכי אות תט"ו וניחא ליה דמ"ש בכ"מ בה"ל בית הבחירה הנ"ל דברי איזה תלמיד הם ומסיק דחבל נביאים מתנבאים בסיגנון אחד דאיתיה להאי כללא גם בברייתא ותמה על קצת רבנים שלא זכרו שכלל זה שריר וקיים מראשי שבטי ישראל גם בברייתא עי"ש ומה שציין לספר דברי אמת דף י"ג ד' בדפוס שלפני (דפוס חדש) הוא בקונטרס ג' דף מ"ט ע"ד ומה שהוכיח ביד מלאכי שדעת הרא"ש דאיתיה להאי כללא גם בברייתא מלבד המקומות שהזכיר שם עיין עוד בטור יו"ד סי' רצ"ד בדין אילן שנקצץ וחזר וגדל מהשרש שהרא"ש פסק כראב"י שמשנתו קב ונקי, וגם ר"ש סבר כותיה עי"ש בב"י (בד"ה אילן שנקצץ) ובב"ח סי"ב ודברי ראב"י נשנו בבריתא בירושלמי ומשמע דמתרי טעמי קאתי לפסוק הכי אי משום דמשנת ראב"י קב ונקי ואי משום דלאו יחידאה הוא דגם ר"ש סבר כותיה, גם מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות ט' כתב דרובא דרבוואתא סברי דכלל זה איתיה גם בבריתא ומלבד מה שהביאו ב' הצנתרות דב"א וי"מ הגדול הנ"ל ויוסף עוד דוד שכ"כ ראב"ן בשם רבינו הלוי בד' קמ"ט ע"א אך בזאת במ"ש הי"מ דמ"ש בכ"מ הלכות בית הבחירה דברי תלמיד הם לא הודה לו שהרי מצינו למרן כ"מ בפ"ה מהלכות מחוסרי כפרה דין ט' שכתב דאע"ג דראב"י פליג בבריתא לא חש ליה כיון שלא נשנה במשנה הרי דאזיל בשיטתיה שבהלכות בית הבחירה. ולי הדל בהורמנותיה דמרן חיד"א אמינא דמהא לא אריא די"ל דאין כונת מרן כ"מ לומר דדוקא במשנה אתמר האי כללא אלא כונתו על דרך שאמרינן בעלמא סתם במשנה ומחלוקת בבריתא עבדינן עיקר כהסתם שבמשנה אע"ג דאילו הוה תני להאי פלוגתא במשנה לא הוה פסקינן כהסתם דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקת אלמא לא משגחינן בבריתא נגד מה ששנוי במשנה והכי נמי ס"ל למרן בההיא דמחוסרי כפרה דכיון דאיכפל תנא דמתניתין ותנא פלוגתא דר"י ור"ש ואשתמיט ליה דעתיה דראב"י תו לא משגחינן בבריתא דתני להא דראב"י אבל בעלמא אי לאו כה"ג הוא אלא במתני' לא תני מידי ובבריתא מייתינן פלוגתא דאיזה תנא בהדי ראב"י אפשר דמודה מרן דנקיטינן כראב"י משום דהאי כללא איתיה בבריתא נמי וכשיטתיה בכל הנהו דוכתי דאייתי בידיה זה הי"מ גדול ויש סעד וסמך לסברתינו מדאמרינן בבכורות ד' כ"ג ע"ב לעולם אדרשב"ג והא קמ"ל דבריתא לאו פלוגתא היא וכתב רש"י לא חשיבא פלוגתא כיון דבמתניתין לא פליגי עליה הלכתא כוותיה אלמא כיון דנחית תנא למיתני האי מילתא ולא תני מאי דתני בבריתא לא עבדינן עיקר מהבריתא והה"ד במאי דקמן

ואנכי הרואה דע"כ לפרש דברי מרן כ"מ שבהלכות מחוסרי כפרה לדעת הרב יד מלאכי כמו שכתבתי והוא שביד מלאכי בריש כלל תט"ו אחר שכתב דמוכח מהש"ס דהאי כללא איתיה גם בבריתא כתב וז"ל וכן ראיתי לבעל הלכות גדולות ד' פ"ז ע"ב דעלה דתניא בהנזיקין נ"ב א' ראב"י אומר זה וזה ישבע והלכה כדבריו כתב ואע"ג דמשנת ראב"י קו"ן לית הלכתא כותיה דאין למדין הלכה מפי תלמיד וכו' ע"כ אלמא משמע דאי לאו הכי הוה פסיק כוותיה אף דבריתא היא עכ"ד זה הי"מ גדול והמעיין בדברי הה"ג והם בסי' מ"ג (סדר נזיקין בבבא קמא ד' פ"ז ע"א) יראה שסיים שם ועוד מדלא קתני לה לדראב"י במתניתא ע"כ והוא טעות הדפוס וצ"ל במתניתין וכן הוא בהגהות אשירי בפרק שור שנגח ד' וה' בסי' ה' ותו מדלא קתני לה לדראב"י במתניתא ע"כ ולכאורה על הרב יד מלאכי שמוכיח מדברי הבה"ג דגם בבריתא איתיה האי כללא וכו' יש לתמוה שהרי מסיום דברי בה"ג משמע בהיפך שהרי כתב טעמא לפי שלא נשנה במתני' דמשמע דלא נאמר הכלל אלא במה ששנוי במשנה והוא פלא שמוכיח מריש מלתיה ולא שפיל לסיפיה מי ששנה זו לא שנה זו והלא בדבור אחד נאמרו, וראיתי שהרב מקנה אברהם במ"ב אות רפ"ד הקשה על הי"מ בזה ממ"ש בהג"א הנ"ל בשם בה"ג דמוכח דס"ל דלא נאמר הכלל אלא במשנה עי"ש, ומזה לא הוה תמיה לי כולי האי כי אולי לא ראה מ"ש בשמו בהג"א או אפשר היה לומר דמ"ש בהג"א ותו וכו' הם דברי מוהרי"ח שהזכיר שם כן הייתי אומר טרם שראיתי דברי הבה"ג בגופן שלה' דמזה ודאי תימה רבתי על הרב יד מלאכי שהרי הוא בבל יאמר ונעלם ממנו ומביא ראיה לעזר והיא שכנגדו, אמנם הדבר ברור