שדי חמד דברי חכמים סג

מדברי המג"א בסי' ר"ן וכן מתבאר דעת מרן חיד"א שם כמו שיראה הרואה באופן שדעת כל רבנן קדישי הנז"ל דהא דמצוה בו יותר מבשלוחו נאמר בכל המצות אמנם ראה זה חדש שראיתי בס' משנת אברהם שנדפס מקרוב שבשער כתיבת ס"ת בביאורים סוס"ק ל"ה בשם הגאון מוהרש"ק בסוף ס' סת"ם סי' ל"ג וז"ל הנה מצוה בו וכו' לא מצינו רק בפ"ב דקידושין גבי קידושין וגבי שבת ומזה למדו הפוסקים לכמה דברים ולענ"ד אין מזה ראיה לעלמא וכו' ויש ראיה להיפוך וכו' עי"ש שהאריך שוב ראיתי ביד המלך שכתב ג"כ שזה ג"כ דעת הרמב"ם עי"ש שהסביר עכ"ד הרב משנת אברהם והני ספרי סת"מ ויה"מ (אינינו היד המלך הספרדי להרב מוהר"א פלאמבו שזהו אשר נמצא אצלי) אין מצוים אצלי לראות דב"ק ותיסגי לן יקר סהדותא הרב מוהרש"ק שמזה למדו הפוסקים לכמה דברים וכוותייהו אית לן למינקט בפשיטות וכן מתבאר דעת הגאון פאר הדור העמק שאלה יצ"ו הנז"ל באות הקודמת דרק במידי דהוא הכנה למצוה ולא גוף המצוה עצמה הוא דס"ל דלא אמרינן מצוה בו בכל ההכנות כי אם בהכנה המפורשת בתורה אבל בגוף המצוה אמרינן בכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו והכי מסתברא ודלא כהרבנים יד המלך ומוהרש"ק שנמשך אחריהם הרב משנת אברהם הנ"ל ועם שלא ראה דברי מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' ר"נ הנ"ל דמתבאר דבכל המצות הדין כן מ"מ מדבריו שבברכ"י שהביא שם בדף ט"ז ע"ג וע"ד והם ביו"ד רס"י רס"ד מתבאר דס"ל כן והכי נקיטינן ואין לנו לסמוך על. פילפולים וחריפות במקום שמפורש בדברי הקדמונים בהיפך כנלע"ד והמעיין יכריע

וכתב עוד במשנת אברהם שם בשם חכם אחד שדין זה אינו אלא בשלוחו בחנם אבל אם שכר חברו לעשות בעדו כיון דיד פועל כיד בעה"ב הוי ממש כעושה בידו והרב המחבר דחה דבריו שהרי בכתיבת ס"ת שדעת הרמב"ם והרא"ה ויד הקטנה דאפי' אם שוכר סופר דוקא אם אינו יודע לכתוב בעצמו מהני וכו' וכן הפוסקים בסי' ר"ן כתבו דאפי' מי שיש לו עבדים ושפחות מצוה שיעסוק בעצמו בצרכי שבת ולא אמרינן ידם כידו וכו' והאריך קצת לדחות דמיונות החכם ההוא ודבריו נכונים לענ"ד (עיין לקמן בד"ה אחר זמ"ר

עוד ראיתי שם שהביא מחלוקת בעיקר דין זה אם יספיק במה שעושה בעצמו מקצת המצוה ויוצא בזה ידי מצוה בו וכו' דהפרמ"ג בסי' תב"ל (שהזכרתי למעלה באות הקודמת בד"ה וכתב שם) ס"ל דסגי בהכי וכתב שכן כתב בחמד משה שם אך מדברי הרב מוהרש"ז בש"ע שלו שם דקדק דלא מהני בזה אלא למי שאינו יכול לבדוק בעצמו את הכל וכתב דלענין כתיבת ס"ת י"ל דכ"ע מודו דלא סגי במקצת (אם הוא יכול לכתוב בעצמו) דלא חשיב מצוה אלא בס"ת שלמה וכו' עי"ש (ועיין במור ואהלות שרשמתי לקמן בד"ה אחר זמ"ר)

אחר זמ"ר ראיתי לידידי הגאון עמודי אש צ"ו בסי' ה' אות י"ח שהביא דברי הרב יד המלך דדוקא בשבת וקידושין אמרינן מצוה בו וכו' וכתב שכ"כ גם בשו"ת שנות חיים סי' ל"ג ובהשמטות הס' כתב שכ"כ בשו"ת מוהר"ח א"ז סי' קכ"ח והוא יצ"ו האריך קצת בזה דגם בכל המצות אמרינן מצוה בו ומלבד שהביא שכן דעת איזה מרבנים הנז"ל הביא מן החדש שכן דעת הא"ר בסי' ק"ן (אין ס' הא"ר מצוי אצלי) וכ"ה בדברי הרא"ש שהביא הא"ר בסי' ת"ס וכ"כ המג"א שם ושכ"כ בשו"ת מוהר"י מברונא סי' כ"ו (לא ידעתי איזה ט"ס נפל כי עיינתי שם ולא מצאתי מזה) ושכ"כ בהגהות הרמ"ע מפאנו בהרמב"ם הלכות שביתת יו"ט פ"ה הלכה י"ז שהובא במעשה רוקח שם וכתב להוכיח כן מקידושין דף ע' ברב נחמן דעביד מעקה וכו' אתו"ד יצ"ו וכן הסכים לדינא ידידי הרב הגדול מוהרא"ף נ"י בס' שו"ת מור ואהלות באוהל ברכות והודאות סי' ל"א וכתב הוא ג"כ כמ"ש החכם שהביא במשנת אברהם דדוקא בעושה בחנם אמרינן מצוה בו אבל בעושה בשכר יד פועל כיד בעה"ב ועוד שקו"ט שם אי סגי בעשיית מקצת המצוה עי"ש כי לא פניתי לעיין בדבריו גם אשור לרב גדול בדורנו יצ"ו בקובץ שמעתתי דרבנן קונטריס א' סוף סי' ח' שכתב לפקפק על הוכחת הרב עמודי אש מההיא דר"ן דעביד מעקה ומ"מ סיים דהדין אמת דבכל המצות אמרינן מצוה בו וכו' וכ"ה במוהרי"ל ה"פ דלא כהיה"מ וש"ח

ודע שכתב הריב"ש בסי' ת"ח דבמצוה שאינו שייך לעשותה כי אם פעם אחת אם כבר עשאה ע"י שליח אין שום מצוה כלל לחזור ולעשותה בעצמו דלא אמרו אלא דמתחלה מצוה בו וכו' עי"ש לענין קידושי אשה וה"ה לכל דדמי ועי"ש עוד בסי' פ"ב: סימן מה (מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות פ"ג)

מה מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות מלכים ה"ג וכתב רבינו המשל"מ בפרשת דרכים דרוש י"א (ד"ה והנה עד עכשיו) דמה שלא רצה דוד להרוג את שמעי כשביזה לו אע"ג דקי"ל מלך שמחל על כבודו אכ"מ הוא משום דסבר דלא היה לו אז דין מלך מאחר שכל ישראל נטו אחרי אבשלום וכו' עי"ש מוכח דס"ל דמאחר דקי"ל דאין כבודו מחול אם רצה למחול ולוותר המיתה למי שמרד בו אינו רשאי וצריך להמיתו (לולא דסבר שלא היה לו דין מלך) ומאז כתבתי על הגיליון לעיין שם בדרוש י"ג (סוד"ה ובזה נבא) ששם כתב שאם רצה המלך שלא להרוג למי שמרד בו הרשות בידו כמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים עכ"ל ולא הראה מקום דברי הרמב"ם ולפי הנר' כונתו למ"ש בפ"ג ה"ח כל המורד במלך יש למלך רשות להרגו אפילו גזר שילך למקום פ' ולא הלך וכו' חייב מיתה ואם רצה להרגו יהרג וכן כל המבזה המלך או מחרפו יש למלך רשות להרגו כשמעי בן גרא עכ"ל ועם שלא כתב מפורש שרשאי למחול הריגתו מ"מ מדכתב הרמב"ם יש רשות וכו' אם רצה להרוג וכו' מוכח דהדבר תלוי ברצונו ואם רצה מוחל ומלבד דנראים דברי הרב סותרים אהדדי ועוד מה יענה (בדרוש י"א) לדברי הרמב"ם דהל' מלכים דמתבאר דרשאי למחול שלא להמיתו ומאי ק"ל על שלא הרג דוד לשמעי

וראיתי להרב משנת ר' אליעזר בח"ב בדרוש ב' שעמד בזה וכתב דגם הרב נחלת יעקב ה"ד הרא"ם בפר' שמות (ע"פ ויפן כה וכה וירא כי אין איש) ורבינו מוהרימ"ט בדרוש א' פ' חיי שרה ד' כ"ו ע"ד כתבו דאם רצה למחול למי שמרד בו (שלא להרגו) לא מהני מחילה דמלך שמחל ע"כ אכ"מ ותמה עליהם דמדברי הרמב"ם הנ"ל מתבאר דרשות ביד המלך וכו' ומשמע דאם רצה שלא להרגו רשאי ועוד הקשה על מה שכתבו הרבנים הנ"ל דשמעי לא היה מורד במלכות וכו' דהרמב"ם קרי בחיל דשמעי מורד במלכות היה וליישב קושייתו הא' כתב דיש לחלק בין כבוד לבזיון דדוקא בדבר שאין בו אלא העדר כבוד (שילך למקום פ' ולא הלך) תלוי ברשותו ורשאי שלא להרגו אף שגם זה נקרא מורד אבל אם ביזה את המלך אינו רשאי למחול לו המיתה על דרך שכתבו הפוסקים דאף ע"ג שחכם שמחל על כבודו מחול בזיונו אינו מחול אתוד"ק ואחרי המחי"ר דבריו תמוהים לקוע"ד שהרי הוא עצמו בד"ה ואילך העתיק סיום לשון הרמב"ם וכן כל המבזה את המלך או מחרפו וכו' והרי כתב הרמב"ם יש למלך רשות להרגו. דמשמע דאינו חובה להרגו אלא יש ברשותו להרגו ואי בעי מחיל ליה אלמא לא שאני בין העדר כבוד לבזיון. ומצאתי להרב חיי עולם בדרוש א' לפר' וישב ד' ס"א שכ' דהרב ישרש יעקב הק' ממ"ש ביומא ד' כ"ב דנענש שאול שמחל על כבודו על הרמב"ם דס"ל דמה שאמרה תורה כל איש אשר ימרה את פיך יומת הוא רשות ולא חובה דא"כ למה נענש שאול ותירץ דחילק בין עובר על ציוויו למבזהו דבמבזה אינו רשאי למחול ותמה ע"ד מסיום דברי הרמב"ם הנ"ל דמתבאר דגם במבזהו הוא רק רשות ולא חובה ויישב קושית הרב יש"י בע"א עי"ש ודברי הרב משר"א קלע"ד וצ"ע וכן קשה על הרב מערכי לב בערך פורים ד' קכ"א ע"ג שכתב בשם הרב מהר"ש פרימו ללמוד מדברי הרמב"ם דאף דמלך שמחל אין כבודו מחול. המיתה יכול למחול ולענשו בשאר עונשים וכתב דנ"ל דלא אמר כן אלא בעובר על צווי המלך אבל במבזה את המלך אינו רשאי למחול המיתה וכמו שחלק הכנה"ג כן לענין כבוד אב ואם וכו' עי"ש ולי הדל דב"ק צ"ע כמש"ל: