שדי חמד דברי חכמים רלח

לפרש דהא דלר' יוסי אפילו אם פי' חוזר היינו מטעם דסובר גמר מצוה כמצוה דמי תיפוק ליה מטעם דר' יוסי לשיטתו דס"ל דאפילו אם פי' חדא מילתא היא וכדס"ל גבי לחה"פ, די"ל דר' יוחנן לטעמיה דאמר מישיבת אהרן ובניו למד ר"י וגם ת"ק ל"פ רק אלכתחלה, א"כ י"ל דסברת ר' יוחנן דאע"ג דסבר ר"י דאפילו לכתחלה א"צ לדקדק באלו מושכין וכו' אפ"ל דה"ט משום דס"ל כיון דדיעבד כשר אפילו בהפסקה גדולה כהך דסילוק שחרית וסידור בה"ע, אין להחמיר בהפסקה קטנה כזו דסילוק ידיים. אבל בעלמא אפשר דאף ר' יוסי חושש אפילו להפסקה דסילוק ידיים ושאני לחה"פ דילפינן ליה ממילואים כנ"ל ומשו"ה איצריך ליה לר' יוחנן למימר דטעמיה דר' יוסי משום דגמר מצוה כמצוה, ור"ל דכל עיקר הסברא דחיישינן לומר דאפילו סילק ידיו ליהוי כפי', היינו משום דעכ"פ בפי' גמור פשיטא לן דלא דחי שבת מטעם דגמר מצוה אינו מעכב וכדפירוש לעיל, אבל לר' יוסי דס"ל דגם גמר מצוה כמצוה. ממילא לדידיה אפי' פי' גמור דחי שבת ומכש"כ סילק ידיו דאיכא למימר דלאו כפירש הוא לר' יוסי כדלעיל וא"ש

אמנם מהך דספ"ב דמגילה הנ"ל דמוקמינן להך דבר שמצותו ביום כשר כל היום כר' יוסי דאמר אפילו סילק את הישנה וכו' משמע דלא ס"ל להש"ס דילן כהירושלמי בזה, דהא להירושלמי א"ש מתניתין אפילו כהת"ק. דהא מתניתין לא קתני רק דבדיעבד כשר כל היום, ובהא אפילו הת"ק מודה וכדאמר ר' יוחנן שם, ויש לידחות, דמשו"ה אמר הש"ס וכר' יוסי, משום דלדידיה אשכחן להדיא בברייתא דאמר הכי (וכן הוא בתוספתא פי"א דמנחות ע"ש) תדע דהא ר' יוחנן גופיה דאמר דמודה ר"מ דהוא ת"ק דר' יוסי בסילק שחרית וכו' איהו גופיה אמר מישיבת אהרן ובניו "למד ר' יוסי" ולפי פירושינו דלעיל אמאי לא אמר סתם למדו, וע"כ משום דמצינו לר' יוסי בהדיא דאמר הכי, הוא דאמר כן, וא"ש נמי הא דאמר ר"א (במנחות צ"ט:) מדבריו של ר' יוסי נלמד אפילו לא שנה אדם אלא פ"א שחרית וכו' קיים לא ימוש ולא קאמר מפלוגתא דת"ק ור' יוסי, דזהו מה"ט דר' יוסי אמר כן להדיא, כן י"ל למען השוות שני התלמודים

אבל איכא למידק אהא דאמר ר' יוחנן משום רשב"י שם, אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שו"ע קיים לא ימוש מנ"ל לרשב"י הא אי כר' יוסי ס"ל א"כ איך יקיים בק"ש שחרית וערבית לא ימוש, הא ר' יוחנן גופיה אמר בירושלמי שם דגבי לחה"פ צריך שישלים יום ללילה ולילה ליום דילפינן ממילואים דכתיב בהו יומם ולילה דהפירוש מעט מן היום ומן הלילה בשעה שמתחברים והשתא בתורה נמי דכתיב בה לא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה, א"כ צריך נמי שישלימו יום ולילה זל"ז, וא"כ איך יוצא י"ח בק"ש שזמנה ביום ממש ובלילה ממש, שאם יקרא ק"ש של שחרית קודם שיעלה עמוד השחר לא יצא, וכן בק"ש של ערבית אם יקראנה קודם צאת הכוכבים לרו"פ לא יצא ובע"כ צריך לקרוא בזמנם ואין כאן השלמה דיום ללילה ולילה ליום ואיך יוצא בזה מצות לא ימוש, הא צריך השלמה דוקא, ונראה דלפי הגירסא שבספרי ר"ש בן יוחאי (ולא ר"ש בן יהוצדק) יש לתרץ זה, דרשב"י לטעמיה, דתניא (ברכות ח' ע"ב) רשב"י אומר, פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר וא' לאחר שיעלה עה"ש ויוצא בהן י"ח, א' של יום וא' של לילה, ופריך אמרת פעמים שאדם קורא ק"ש ב"פ בלילה, אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר לילה הוא, והדר תני יוצא בהן י"ח אחת של יום אלמא יממא הוא, ומשני לעולם ליליא הוא, והא דיי"ח א' של יום, משום דאיכא אינשי דקיימי בהאי שעתא, פירש"י ז"ל, ומיקרי יום לגבי ק"ש, ומייתינן עלה עוד שם אידך דרשב"י בשם ר"ע. פעמים שאדם קורא ק"ש ב"פ ביום א' קודם הנץ החמה וכו' ומסיק לעולם יממא הוא (פי' משעלה עמוד השחר) והא דקרי ליה ליליא, ויוצא י"ח א' של לילה אף לאחר שעלה עה"ש) משום דאיכא אינשי דגנו בהאי שעתא ע"כ, וכ' הרמב"ן ז"ל במלחמות (ריש פ"ק דברכות) דהנך תרתי דרשב"י ל"פ אהדדי, דאלת"ה הו"ל להגמ' למירמי דרשב"י אדרשב"י ולשנויי הא דידיה הא דרבי' דהכי הוי אורחא דתלמודא, וכה"ד הרי"ף שם, וכתבו תר"י שם, דהא דתני בברייתא שניה ואחת לאחר הנץ החמה, הוא לאו דוקא, אלא איידי דקאמר קודם הנץ לאשמעינן דאפילו לאחר שעלה עה"ש יוצא י"ח בשל לילה נקט נמי וא' לאחר הנץ, למעוטי שלאחר הנץ אינו יי"ח בשל לילה וכו' ע"ש נמצא לפ"ז אם קרא ב"פ ק"ש משעלה עה"ש ועד נץ החמה, יוצא בהן י"ח א' לשל לילה וא' לשל יום, הרי דלענין ק"ש זמן זה דמעלות השחר ועד הנץ החמה, מיקרי יום ומיקרי נמי לילה, משום דאיכא דגנו ואיכא דקיימי בהאי שעתא, דמשו"ה יכול לצאת בהאי שעתא ידי חובת יום וחובת לילה, והשתא לענין ת"ת נמי אם לומד זמן זה דמעלות השחר ועד נץ החמה מיקרי תערובות דיום ולילה, וא"ש דאפי' את"ל דרשב"י כר' יוחנן ס"ל דצריך שישלימו יום ולילה זל"ז דילפינן ממילואים, אפ"ה בזמן זה מיקרי יום ולילה ושפיר הויא השלמה וע"כ בק"ש של שחרית (דמצוה לכתחלה לקוראה בזמן זה כדאמר אביי (שם ט.) לק"ש כותיקין. דאמרי וגומרה עם נץ החמה) א"כ יוצא בה י"ח השלמה דת"ת ומקיים מצות לא ימוש, דהא יש כאן תערובות דיום ולילה דדוקא לענין ק"ש דשו"ע בעינן ב"פ ק"ש, שהרי צריך לקרותה פ"א ביום ופעם שני בלילה, וכיון שלא קרא אותה בערב, ע"כ צריך לקרותה בעמוד השחר כדי להשלים חובת ק"ש דלילה, וא"א לו לצאת בפ"א ק"ש, שאם תחלק חציה לשל לילה וחציה לשל יום אינו יוצא י"ח כלל דהא צריך לקרותה כולה ולא חציה. אבל לענין ת"ת דתנן בריש פ"ק דפאה שהיא מדברים שאין להם שיעור, שפיר יוצא י"ח השלמה בפ"א ק"ש דשחרית אם קראה כותיקין, דכאן הרי אתה יכול לחלק חציה לשל לילה וחציה לשל יום, וא"ת דילמא דוקא לענין ק"ש אמר רשב"י דמעלות השחר ועד הנץ יש עליו גם תורת לילה ומשום דאיכא דגנו בההיא שעתא, אבל בכל התו"כ הא קיי"ל דמעלות השחר יממא הוא, וכדילפינן בספ"ב (דמגילה כ':

) וכמ"ש הרמב"ן במלחמות שם, וא"כ לגבי ת"ת אין על זמן זה רק שם יום כבכל דוכתא וכשאר מצותיה של תורה, וא"כ אין כאן השלמה דלילה ליום, וי"ל כיון דובשכבך ובקומך דפרשה שניה אדברי תורה קאי וכדכתיבנא לעיל ע"כ כמו שנקרא עה"ש לילה לענין ק"ש דערבית ומשום דאיכא דגנו בההיא שעתא ה"נ מיקרי לילה לענין ת"ת מה"ט גופא דהא בת"ת כתיב ג"כ ובשכבך, ועוד מידי הוא טעמא אלא לרשב"י, ורשב"י לטעמיה בתיקו"ז (שהבאתי למעלה) דיליף בגז"ש תמיד דתורה מתמיד דק"ש ומכאן אוליפנא דמאן דקרי ק"ש ערב ובקר בכל יום תמיד כאלו קיים והגית בו יומם ולילה באורייתא ע"כ וע"ש, וההד"נ דילפינן תורה מק"ש דיי"ח לאחר שעלה ע"ה משום השלמה דלילה ליום דת"ת כמו דיי"ח בההיא שעתא משום ק"ש דלילה. וא"ת אכתי הא ניחא מה שיוצא י"ח ת"ת בק"ש דשחרית מתוקמא שפיר כגון שקראה לאחר שעלה ע"ה ועד הנץ החמה כותיקין, אבל איך יוצא י"ח ת"ת בק"ש דערבית הלא אין כאן השלמה, דהא ע"כ צריך לקרותה בזמנה לאחר צאת הכוכבים כדתנן ריש ברכות, וא"כ אין כאן מקצת מן היום לערב יום ולילה, ויש ליישב עפ"י הא דאמרינן פ' תפלת השחר (כ"ז.) בפלוגתא דר' יהודה ורבנן דר"י סבר דתפלת המנחה עד פלג המנחה ומשם ואילך הויא תפלת הערב, ורבנן סברי תפלת המנחה עד הערב, ומבעי' לן הלכתא מאי, ומסיק דעביד כמר עביד, וכתב התוספות בריש מכילתין בשם ר"ת ז"ל דלכך אנו נוהגין לקרוא ק"ש ג"כ מבעו"י דקיי"ל כר"י דתפלת המנחה עד פלג המנחה, ומשם ואילך כמו דהויא לילה לענין תפלת ערבית ה"נ הויא לילה לענין ק"ש, (ומה שהקשה התוס' והרא"ש על דבריו) דמאי ראיה מהך דתפלת המנחה אינה אלא עד פלג המנחה, דהתם מפני שתפלות כנגד תמידין תקנום, ותמיד לא היה קרב אלא עד פלג המנחה, אבל לענין ק"ש הא לאו זמן שכיבה הוא. עכ"ל, נלפע"ד לתרץ דכך הוא סברת ר"ת, דודאי הא דכתב רחמנא ובשכבך אין הכוונה שהתחלת הזמן יהיה בשעה שבני אדם שוכבים וישינים. דלפי זה לא יהיה באפשר לו לישן קודם שיקרא ק"ש, וא"כ בתחלת הלילה אין זה זמן שינה, רק זמן ק"ש, ואין זה זמן ק"ש כיון שאין זה זמן שינה, וא"כ א"א שיהיה זמן ק"ש מתחלת בזמן התחלת השינה, וזה ודאי אין לומר שזמן ק"ש יתחיל בשעת התחלת זמן שינה שאצל נכרים, דהא כתיב בשכבך דמשמע בזמן שכיבה דידך (עיין ברכות י"א ע"א) וע"כ דה"פ דושכבך בשעה שאתה מכין את עצמך לשכיבה, וא"כ זמן ק"ש הוא ע"כ קודם לזמן צאת