שדי חמד דברי חכמים רכז

שכתבנו למעלה אבל זולת זה ישתקע הדבר ולא יאמר אלו תוד"ק, ועיין בש"ע הרב מוהרש"ז בסי"ו שנראה שלא הבין מהמג"א כמ"ש בבית שלמה. אך דברי הבי"ש נראים נכונים ואף מה שהתיר הנו"ב שהביא הבי"ש והובא ג"כ בקצרה בשע"ת סי' ת"ק היינו על דרך שפי' הב"ש בכונת המג"א הנ"ל שהרי הנדון היה שהקצב הוא נכרי ובעריו"ט שלנו לא רצה למכור לפי שהיה יום חגם והוצרכו לקנות בשר ביו"ט עצמו והמורה התיר ורב השואל (להנו"ב) קרא ערער ע"ז ולזה השיב הגאון נו"ב דיפה הורה וכו' רק משום זילזול יו"ט ציוה לכסות הבשר בנושאם דרך הרחוב וכו' כיעי"ש (ויש לפקפק דעכ"פ איכא זילזול יו"ט במה שנמכר הבשר באיטליז בפרהסיא כמעשהו בחול ומה יושיענו הכיסוי שאח"כ להזילזול שבשעת המכירה עצמה) ועכ"פ אין לנו ללמוד היתר מדבריו כי אם באופן הנ"ל שלא היה באפשרות לקנות בעריו"ט אבל כשאפשר לקנות בעיו"ט אפשר דמודה למ"ש הגאון בית שלמה דאסור כמשמעות דברי רש"ל ביש"ש הנ"ל ועיין בש"ע הרב מוהרש"ז בסי' תקי"ז ס"ו דלקצוץ דמים עם הנכרי אסור ואפילו בדבר ששומתו ידוע אסור לשלם לו המעות אפילו אם אינו נותן לו בידו רק שמראה לו מקום המעות והנכרי יטול מעצמו או שישלם לו ע"י נכרי אחר אסור דניכר שהוא מקח וממכר וא"כ ודאי דיש לגזור ולאסור השחיטה מטעם זה ואף אם איסור מקח וממכר בשבת ויו"ט הוא רק מדרבנן (עיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת השי"ן אות נ"ז) מ"מ אין לומר דלאסור השחיטה מטעם זה חשיב גזרה לגזרה ולא גזרינן. דמתבאר ממה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת הגימ"ל אות ד' דבדבר שהוא קרוב לבוא לידי פשיעה גזרינן גזרה לגזרה. ובנדון שלפנינו אינו נראה בעיני לומר שקרוב הדבר לבא לידי מכשול איסור או איסורין אלא ודאי וברור הוא שיבואו לכמה איסורין חטאת הציבור והיחיד וכיון שיש בידינו לגדור גדר שלא להרשות להשו"ב לשחוט ביו"ט שום בהמה. אם נעמוד מנגד ולא נגדור גדר מה נענה ליום הפקודה ואנו עוברים ח"ו על ולפני עור לא תתן מכשול כי אין לך קאי בתרי עברי דנהרא יותר מזה ואפילו בדלא קאי בתרי עברי דנהרא אסור משום מסייע ידי עוברי עבירה וכבר ידוע דגם באיסורין דרבנן איכא משום ול"ע לת"מ כמו שמתבאר ממה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת הלמ"ד אות נ"ג והבאתי שם מ"ש בשו"ת פנ"י בח"א ח"מ סוסי' ט' דבאיסור דרבנן מיקרי מכשול ועובר מדאורייתא משום לפ"ע לת"מ במכשול דרבנן וכתבתי עוד בזה עי"ש וכבר כתב הרב ספר פתח הדבור בח"א ס"ו סי' כ"ה דאין אדם רשאי להקל בדבר שהוא מצד חומרא לומר אינו אלא חומרא בעלמא דכל חומרא בזמנה. תורה היא כמ"ש הרב תולדות שמשון בפ"ג דאבות ורז"ל הפליגו בעונש מי שיש בידו למחות בחברו בבני ביתו באנשי עירו וכו' ואינו מוחה ודרשו במדרש פרשת קדושים פכ"ה ע"פ ארור אשר לא יקים את דברי התורה כל מי שיש בידו למחות וכו' וכל שכן וק"ו שאין לנו לשום המכשלה לפניהם כי פרצה קוראה לגנב ולכן דברי הגאון בית שלמה שרירים וקימים דישתקע הדבר ולא יאמר להתיר לשחוט בהמה ביו"ט בזה"ז שיש חשש כמה מכשולים כנז"ל והעובר ע"ז ושוחט ביו"ט חבר הוא וכו' ואת פושעים נמנה רח"ל הארכתי קצת בזה לפי שבעונותינו נמצאים חנפי לב אשר כל מגמתם למצוא חן בעיני הראשים ומטים עקלקלותם ובמה ימצא חן בעיניו אם לא בעשות רצונו ומקלו יגיד לו נקטי כללא בשל סופרים הלך אחר המיקל ואם לפי הדין יש מקום להתיר לא יחושו על מה שיוצמח מזה, וידוע מ"ש המפרשים דרך הלציי כל מי שיש בידו למחות בידו דייקא כלומר בקן קולמוסא וקן מגילתא זה יכתוב ידו לה' להודיע ברבים כי דבר זה אסור מן הדין או מגזרה וכיוצא השומע ישמע ועליו תב"ט והרדב"ז בח"ג סי' תתקע"א (בדפוס ווארשא תרמ"ב) בד"ה ולענין ההערמה וכו' כתב לנדונו ומזה הטעם אנו אוסרין את הבשר והגבינה במצרים אפי' משום חשש כל דהו לא מן הדין אלא משום גדר וכמה פעמים אנו מפקירין אותו ומחלקין אותו לעניים משום מגדר מילתא וכן ראינו הנגידים עושים בזמן שעבר והטעם שהם עמי הארץ ומקילין הרבה ואם לא נאסור להם אפילו משום חששא היו באים להתיר את האיסור ויהיו מעשי המורה לש"ש וכו' והוא יתברך יעזרנו ע"ד כבוד שמו עכ"ל צא ולמד שכתב מפורש דאפילו משום חשש כל דהו שיבואו לידי איסור לפי שאינם בני תורה עושים להם גדר לאסור את המותר כ"ש בזה שהוא קרוב לודאי שיבואו לידי כמה איסורין דמהראוי ודאי לאסור להם

אחר איזה שנים שכתבתי כל הנ"ל הוה עובדא בעיר פ' ששחט השו"ב בהמה גסה אחת ושני כבשים. וגם השו"ב האחר שחט שני כבשים ושניהם עשו משום נשיאות פנים לנכבדי העיר האומרים להם תנו לנו בשר ונאכלה, ולא שאלו את פי המ"ץ והורו היתר לעצמם. ולא ראו את הנולד אשר נתחלל יום טוב שני בפרהסיא בעונותינו שנמכר הבשר באיטליז ובמשקל ורבים נתנו מעות דמי הבשר (ומכללם אחד מהכהנים ואסרתי לו לישא כפיו כמבואר בש"ע סי' תצ"ו עד שיקבל עליו את הדין אם כופר יושת עליו כופרא כפרה ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו) ואשר לא נתן מעות הנה הישראל העומד על הבשר בחנות שמכרו שם הוא עצמו כתב בפנקס כל מי שלקח בהקפה דרך כלל יו"ט שני לגבי בשר כחול שויוהו בכל הפרטים (ובדרך בדיחותא יו"ט שני לגבי מת כלומר הנקראים בחייהם מתים כחול שויוהו במתים חפשי כיון שמת וכו') אוי לאזנים שכך שומעות. אוי לדור שכך עלה בימיו. מי נתן למשיסה יעקב הלא השו"ב הנ"ל ובאמת אם אין שום צד לדונם לכף זכות שהיו בזה כשוגגים או אנוסים מהראוי היה להענישם כל אחד כפי אשר גרם להכשיל את הרבים ולהחטיאם. אך ידעתי כי יצמח מזה שערוריות נזיקין וחבלות וכמה מבוכות בעיר הנ"ל ודברי תמיד אוהב שלום. וכבורח מן הארי אברח מאש המחלוקת על כן הסתפקתי בפעם הזאת בביטוי שפתים בתוכחות על עון תוכחת מגולה וה' הטוב יכפר על העבר. ועל להבא קבלו עליהם כל השו"ב שבעיר הנ"ל בשבועה חמורה ע"ד המקום ב"ה ועל דעתי שלא לשחוט עוד ביו"ט שום בהמה לא דקה ולא גסה בשום אופן כלל. רק עופות יוכלו לשחוט אם יצטרך. ואסרו שחיטתם באם שיעברו ע"ז וכתבתי כל זה בשטר וחתמו כל השו"ב שבעיר לאשר ולקיים כל הנז"ל הלא הוא כמוס עמדי האל יתברך יזכנו להרים מכשול מדרך עם בני ישראל ונזכה לראות בנחמת ציון ובא לציון גואל בב"א

והן עתה בשנת התרמ"ז שחל יו"ט של שבועות באחד בשבת בקשו בני העיר שאתיר לשחוט בהמה ביו"ט כי החום גדול וקשה לאכול בשר שנשחט לפני שלשה וד' ימים כי קרוב שיסריח ועופות אין בנמצא כ"כ וכו' ולא התרתי אך אח"כ נודע לי כי בשתי עיירות הסמוכות שחטו ביו"ט בהמות ומכרו באיטליז כמעשיהם בחול. ועל העיר אחת שמעתי כי היה חילול יו"ט בפרהסיא קונים במעות והקצב ישראל חותך ומחלק והקונים מוליכים לביתם בגלוי עד שכמעט היינו חרפה לשכננו כי דבר זה לא נשמע מעולם בעיר ההוא. והרב דמתא יצ"ו חשב לרפאת על נקלה בצוותו להכריז שלא יקנו במעות וכו' אך בעוה"ר לא נכנסו דבריו ה' הטוב יכפר ושאלתי על זה את פי כבוד ידידי הגאון המפורסם כקש"ת מוהרי"ז שטערין יחיה בע"ס זכר יהוסף ושלחתי לו העתק מה שכתוב מכבר באות זו וזאת תשובתו

נידון השחיטה ביו"ט הנה בפה המנהג פשוט שלא לשחוט בהמה כלל ביו"ט רק במסוכנת נזדמן פעם אחת והתרתי רק לשחטה ועיין בשו"ת שאג"א סי' ס"ד במקומות שמצויין סירכות הריאה ועיין בשו"ת כתב סופר א"ח סי' ע"ב שגם בתחלה אין להתיר בקל כי הב"ח חוכך להחמיר עיש"ב ובכמה אחרונים שהאריכו והגם שאין זה נוגע מצד מנהג סייג כיון שלא נודע מב"ד שתקנו כן ורק בזמנים ובמקומות שרבו הטרפות מהכשרות, ועכ"פ יפה כתב כת"ר שאין להתיר רק בעובדא דהנו"ב מ"ת שלא היה אפשר לקנות מערב יו"ט אבל לא להקל לחלוטין שקרוב לבא למכשולים ומה שהעיר על הנו"ב שמה שיועיל הכיסוי שאח"כ להזילזול שבשעת המכירה הנה הנו"ב שהסכים בזה להתלמיד השואל שטוב שיכסו הבשר בנשאם ברחוב כתב זה לחומרא בעלמא כיון שכל בני העיר קונים בזמן אחד. ואף שהקונים הרבה ב"א דיש לדמות קצת לכל דבר שמותר לשלוח ביו"ט שלא ישלחנו בשורה בג' בני אדם נושאים מין אחד משום זילזול יו"ט וכהא דריש פרק ר"א דמילה לגבי איזמיל בשעת הסכנה מכסהו עפ"י עדים ואפשר ג"כ כדי שלא יבואו להקל בשאר יו"ט כשיש להם לקנות מקודם ושע"י הכיסוי מינכר שההיתר רק מה שהוא הכרח ושיבואו לחקור שההיתר הוא רק באופן שלא יתנו המעות