שדי חמד דברי חכמים רכו

סימן קל (מקונטרס אסיפת דינים מערכת יום טוב סי' א' אות י"ג)

קל אם מותר לשחוט ביו"ט בהמת נכרי לצורך ישראל שיקנה מהנכרי לצורך יו"ט נחלקו הגאונים שב יעקב ונו"ב במ"ת א"ח סי' כ"ט דהש"י ס"ל דכל שאין לישראל חלק, בבהמה אסור לשחוט כמשמעות לשון הש"ס והפוסקים בסי' תצ"ח סי"א דדוקא כשחצי הבהמה של ישראל שרי משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה אבל לא בכולה של נכרי דדמי לנדרים ונדבות דאין קרבין ביו"ט אף דיש בהם אכילת הדיוט וכו' ועוד כי יש לחוש שמא יזדמן להנכרי למכור הבהמה כולה לשר אחד ולא ימכור כלל לישראל. והנו"ב ס"ל דמותר ומ"ש בש"ס בהמה חציה של ישראל אין הכונה שהיא ממש של ישראל אלא ר"ל ששוחט הבהמה לצורך שיקח הישראל חצי וכו' וחששה רחוקה כזו שימכור כולה לשר ולא יתן לישראל כלל לא חיישינן והמיקל לא הפסיד וכו' עי"ש והובא קצת בשערי תשובה סי' תצ"ח ע"ד הש"ע בסי"א. והגאון אבני מילואים בשו"ת סי' ב' וסימן ג' האריך מאד לקיים סברת השב יעקב דכל שאין לישראל חלק בבהמה בשעת שחיטה אף שזוכה הישראל אח"כ ע"י מקח אסור לשחוט ביו"ט שכן מתבאר מדברי ר"י שבתוס' בשבת כ"ד ד"ה לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט ובפסחים דף ה' ופלפל מאד בענין זה ומסיק לדינא כהש"י ומיהו כיון דהרמב"ם פסק כרב הונא בקמחא דבני חילא בביצה כ"א ע"א וכ"פ בה"ג מוכח דס"ל דגם כשהישראל זוכה בו אח"כ נמי שרי א"כ בשעה"ד ולצורך שמחת יו"ט יש לסמוך על בה"ג והרמב"ם. אבל כשאין הכרח ואפשר הוא לשחוט בעיו"ט נראין דברי הש"י דאסור לכתחלה אע"ג דזוכה בו הישראל אח"כ אלו תוד"ק

גם בשו"ת די השיב סי' י"ד עמד בענין זה והביא שו"ת הש"י הנ"ל ועל ראיתו מההיא דסי' תצ"ח סי"א בהמה חציה של נכרי וכו' כתב דלא מכרעא דכי דייקינן הא של נכרי אסור ה"ד היכא דרוצה לשחוט לצורך נכרי והישראל אינו לוקח כלום אמנם היכא שרוצה הישראל ליקח ממנו אפילו הבהמה כולה של נכרי אה"נ דשרי דהו"ל כשוחט בהמת ישראל ע"כ ולקוע"ד אין בזה כדי שביעה דכי דייקינן הא כולה של נכרי אסור דומיא דמאי דאיירי בהדיא דייקינן דכי אמרי' דחציה של נכרי וחציה של ישראל מותר היינו ודאי בשוחט לצורך ישראל דאילו לצורך נכרי אפילו כולה של ישראל אסור וכי דייקינן מינה הא כולה של נכרי אסור בשוחט לצורך ישראל הוא דאית לן לדיוקי דאסור, ועל הראיה מנדרים ונדבות כתב לדחות כמ"ש הנו"ב ושוב הביא ההיא דקמחא דבני חילא דמאי שנא מנדרים ונדבות ושכן הקשה בספר שרשי הים דף נ"ו ע"ב ומיישב דהתם עיקר השחיטה היא לשם גבוה וכו' וכתב דמתשובת הרשב"א סי' תרפ"א מתבאר דמותר לשחוט לקצב נכרי כדי שיקנה ממנו הישראל. ומתוך מ"ש שם בדי השיב נראה שכן המנהג שם לשחוט בהמות אצל קצב נכרי עי"ש ועיין בזה בס' יפה ענף בקונטרס ענף עץ סי' כ"ג. וגם ממ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ו (עיין לקמן אות י"ז) מתבאר דמותר לשחוט אצל נכרי בשביל שיקנה הישראל גם בישועות יעקב סימן תצ"ח ס"ק י"ט חולק על הש"י וס"ל כיון ששוחט ע"ד שיקנה הישראל בשר ש"ד (ובמאי דשקו"ט באבני מילואים ע"ד מג"א סי' תק"ז ס"ג עיון בדגמ"ר שם ובשו"ת כתב סופר סי' ע"ד) ומעובדא שבזרע אמת הובא במחזיק ברכה ושע"ת סימן תק"ג נראה ג"כ דאין חשש לשחוט בהמת נכרי לצורך ישראל והשאלה שם היה רק משום שהיה אחר הסעודה כדי שיהיה מצוי בשר במוצאי יו"ט שהיה בע"ש עי"ש. וכן מתבאר ממ"ש בשו"ג סי' תצ"ח ס"ק כ"ג שעמ"ש מרן בב"י דלהפוסקים בעיא דעוף שנדרס (בסימן תצ"ח ס"ח) לקולא גם במקומות שטריפות מצויות ככשרות מותר לשחוט דלא כהג"א כ' ע"ז וכן מנהג שאלוניקי וסביבותיה שהרי אנו שוחטין במקולין של נכרים ב' וג' כבשים אף שעל הרוב יוצאים טריפה משום סירכא ואין עושים שם נפיחה ואעפ"י שא"צ אלא אחד. שוחט ב' או ג' כי אינם יודעים איזה יכשר עי"ש

והנה כל זה הוא מעיקר הדין אבל נראה דבמקום שיש לחוש שמחמת זה יבואו לידי כמה תקלות לזלזל באיסורין ביו"ט ש יש להורות להם דאסור ואין ראיה מכל הרבנים הנ"ל דאף אם נאמר דגם לרבים הורו ב"ד כן ולא חשו שמא יבואו לידי זילזול יו"ט במשקל ובנתינת מעות ובהביאם לביתם בפרהסיא וכיוצא מ"מ ידוע בעוה"ר אחסור דרי ויש לחוש לכל זה. וכמה פעמים רצו לשחוט כבשים ביום טוב מפני שהיה שעה"ד שלא הספיק מה שנשחט בעיו"ט ואסרתי להם לא מפני מה שבהמות של נכרי כי בזה באנו למחלוקת הנ"ל אלא מפני שחששתי שיהיה פרצה גדולה כי אף שאמרו להעמיד שם אדם שישגיח שלא יקנו במעות רק שהנכרי יכתוב כל מה שלוקח כל אחד ויקח המעות אחר יום טוב. מכל מקום נפשי יודעת מאד כי כל זה פטומי מילי בעלמא ולא יעשו כן אלא יקנו במעות ביו"ט כמו בחול, ואף אם באמת ישגיחו על זה פעם ושתים. מכל מקום כשיתפשט מנהג זה יבואו לקנות במעות וגם תרבה מלאכת השחיטה ביו"ט כמו חול ממש ועוד כמה תקלות יבואו ע"י זה ולכן אף אם אין חשש משום מה שהבהמה של נכרי לדעת רבנן קדישי הנ"ל. אני אוסר איסור עולם שלא יורשו לשנות בעיר הזו כלל וכל המשנה ידו על התחתונה והוא בכלל פורץ גדר, על כן אין שום היתר לשחוט בעיר הזו שום בהמה למכור בין אם הבהמה של ישראל בין אם היא של נכרי ואין היתר שחיטה ביו"ט כי אם למי שיש לו עופות ישחטו לו לצורך עצמו. או מי שיש לו כבש שלו ורוצה לשחטו לצורך ביתו דוקא. והשו"ב מוטל עליו לידע אם בעל הכבש ראוי לזה לשחוט כבש לצורך ביתו לפי צורך השעה ישחוט לו. ואם יבין שהוא כמערים לשחוט כדי למכור לאוהביו בסתר או בגלוי אסור לו לשחוט. ואם ישחוט עונו ישא כי הוא מכשיל את הרבים שיבואו לזלזל ביום טוב בכמה איסורין ח"ו ומצאתי בס' רוח חיים סי' תצ"ז שכתב שהגאון חק"ל אזן ותקן שלא לשחוט שום בהמה ביום טוב אפילו ביו"ט שני מפני כמה תקלות היוצאות מחילול יו"ט בכמה פרטים. ולכן גזר שלא לשחוט חוץ מעופות כלל והן עוד היום מתקיים שפיר גזרתו ועוד כתב בשם הרב מוהרד"ח דכבשים הגדולים שיש קוצים בצמרן מן הדין יש למנוע שחיטתן שהסכין נפגם וקשה מאד שיהיה השחיטה בהכשר. ואפילו מי שמוכרח לזה אין לשחוט לו ומוטב שימנעו משמחת יו"ט ממה שיעשו בחשש איסור ע"כ עלץ לבי שכיונתי לדעת גדולים לעשות סייג שלא לבא לידי איסורין ח"ו ושומע לנו יש"ב

ובשו"ת בית שלמה סי' ק"ג נשאל מעשה שהיה יו"ט ראשון של שבועות באחד בשבת וע"י כפיית בעל מכס הבשר שחטו השו"ב ביו"ט ונמכר הבשר באיטליז בפרהסיא ביו"ט על ידי נכרים והשיב נשתוממתי על המראה על הפרצה שנעשה הלא כתב רש"ל ביש"ש פ"ד סי' י"ח דהאידנא אין נוהגים במקומותינו לשחוט שום בהמה ביו"ט אפילו היכא דלא שכיחי טריפות ובאמת כן הוא המנהג במקומותינו ומעולם לא ראינו ולא שמענו שישחטו בהמה ביום טוב ובכה"ג לא ראינו הוה ראיה עיין ש"ך ח"מ ס"ו סי' ל"ז. ואף שהמג"א תצ"ח ס"ק ט"ז סיים ע"ד רש"ל ונ"ל דכשנצרך לה ביו"ט יש להקל היינו ודאי באופן שיש לזה צורך גדול ליו"ט כגון שעל ידי אונס לא יכלו להכין בשר מערב יו"ט. או שהכינו ואירע איזה שאלה שנטרף הבשר שהכינו וכיוצא בכה"ג כתב המג"א דיש להקל דבכה"ג דלא שכיח לא נהגו. אבל בכעין נדו"ד כבר קבלו עליהם בגלילות אלו איסור זולת השו"ב הנ"ל שנפרץ הדבר על ידו ואל יהי חלקינו עמו. ובאו לידי עבירה שנמכר הבשר במשקל שאיסור גמור הוא עיין בסי' ת"ק. ואף שכתב הנו"ב מ"ת סי' צ"ה דאם הישראל אינו אומר לנכרי שישקול רק מודיעו כמה צריך והנכרי שוקל אדעתיה דנפשיה עביד (מ"מ הדבר ברור כי הרבה בני אדם יבואו לומר לו לשקול ואסור משום אמירה וכאשר יתפשט מנהג כזה ישתכח מהכל ליזהר מלומר לנכרי שקול לי כו"ך וגם יקנו במעות ביום טוב כבחול) ואם הבהמה של ישראל והנכרי שוקל שליחותיה דישראל עביד ואסור. ואם מולחים העורות מליחה גמורה ואיכא מלאכה דאורייתא ואם הוא מליחה קלה אסור מדרבנן וע"י נכרי הוי שבות דשבות שלא במקום מצוה וגם מזלזלים יום טוב בנושאם הבשר ברחוב והנו"ב שם ציוה לכסות הבשר שמביאים משום זלזול יו"ט וברור בעיני שמפני כל המכשולות האלו הנהיגו הגאונים שלפנינו שלא לשחוט בהמה ביו"ט ומנהג ותיקון הוא משום גדר וסייג לתורה ואין לו התרה לדעת רוב הפוסקים ומ"ש המג"א הוא באופן