שדי חמד דברי חכמים ריח

טריפה שיש לחוש שמא נפסק אחד מהגידים כי שם הוא צו"ה ומפר' הש"ך דהש"ד מיירי בערקום ואם נשבר העצם במקום הערקום עצמו טריפה כי שם הוא צו"ה א"כ דוקא בהמה דיש ערקום בין הפרקים ושם הוא צו"ה טריפה אבל בעוף דליכא ערקום רק הארכובה תחתונה דבוקה עם השוק וצ"ה מתחילין מראש השוק אין לנו לחוש בנשבר או נחתך בין הפרק שמא נפסקו צ"ה למעלה מראש השוק ודעת הרי"ף והרמב"ם כיון דמן הארכובה ולמטה דמתניתין הוי לדידהו הארכובה עליונה ולמטה ממנה כשר זולתי במקום צ"ה א"כ בתוך אותו פרק שבינו לשוק שעדיין לא התחילו צ"ה כשרה. אך לפי מ"ש הב"ח דאע"ג דנתבאר בסי' נ"ו דהתחלת הגידים הם למעלה מן הערקום ואם נפסקו כנגד הערקום כשרה אפי"ה החמיר הש"ד משום דאין אנו בקיאים להבחין שלא נפסק אחד מהגידים למעלה ואין להקל לענין מעשה נגד הש"ד ע"כ כ"ש לפי' הט"ז דהש"ד מיירי בהגליד שבין העצמות כמוהרי"ש בעוף ג"כ יש לאסור בין הגליד. אמנם כ"ז בנחתך או נשבר ומי יימר דבנשמט עור ועצם שלם ויפה דחיישינן ג"כ לפ"ה וב"כ הביא בשם א"ח כשהעור לא נפסק כ"ש שהגידין לא נפסקו ואף דלא קי"ל כן ה"ד בנשבר. אמנם ראיתי במרדכי ס"פ בהמה המק' בשם ס"ה כל ספק שיבא לחכם אי איכא ריעותא בצ"ה ואינו ידוע אם נפסק אחד מהם וכו' פי' בה"ג דאנו לא בקיאין בבדיקות ויש לאסור הכל וכו' כי במקום שתלוי בחסרון חכמה שאינו בקי להבחין אם נפסק אחד מהגידין ויש ריעותא בדבר שהטרפות תלוי בו יש לאסור הכל ע"כ ומד"כ ריעותא סתם משמע כל מין ריעותא א"כ שמוטה נמי ריעותא הוא ועוד הבאתי ראיה לזה מנשמט הגף דחיישינן דאיידי דנשמט בחוזק איתריעא ריאה כן דכוותא בנשמט הרגל חיישינן לפ"ה כ"נ. הרהבתי עוז בנפשי להציע הדבר לפני כת"ה לחוות דעתו בזה ענ"ד רב אחד מעיר הסמוכה נר"ו ולפי הנראה זוהי שאלת הרב ב"ד שהביא הרב זכור לאברהם בח"א דף רי"א ס"ו ע"ב והביא שם דהרב שלחן גבוה דעתו להכשיר כהרב מוהר"ח עשאל. וכ"נ דעת הרדב"ז בחדשות סי' כ"ז כמ"ש בזכור לאברהם שם גם מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' נ"ו אות י"ד העתיק דברי הרב מוהרח"מ ולא חש להביא מה שצדד הרב ב"ד מוכח שכן דעתו ומ"ש הרב השואל נר"ו דלפי מ"ש הש"ך בפי' דברי הש"ד י"ל דכשר בעוף ולהב"ח י"ל דאסור לפי הנראה לא ראה בדברי הש"ך סי' נ"ו סק"ד שהביא דברי הב"ח ומוכח דסבר וקביל כוותיה ולפי שיטתו הני מילי דמר סתראי נינהו אלא ודאי דלאו הא בהא תליא גם מ"ש וכ"ש לפי' וכו' הנה הגאון פר"ח רס"י נ"ה מסכים הולך לפי' הרט"ז בדברי הש"ד וכתב בסי' נ"ו סק"ג דכיון דאין ריעותא כ"א בערקום אין כאן חשש פ"ה כ"א כשיש ריעותא במקום צו"ה דאז לדידן דלא בקיאינן בבדיקה טריפה. הרי דבנחתך גופיה ס"ל דלא הוי ריעותא כ"ש נשמט הרגל דלדעתו ודאי לא חשיב ריעותא ואין לחוש כלל וכדברי הרבנים הנ"ל והרב השואל שכתב דלפי דברי המרדכי נשמט נמי הוי ריעותא הא גרמא ליה לפי שלא ראה דברי הרבנים הנ"ל דנשמט לא חשבי ריעותא כנז"ל. ומ"ש עוד לדמותו לנשמט הגף וכו' לענ"ד אין הנדון דומה דהתם איכא טעמא רבא דכיון דהריאה נחבאת בין הצלעות וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע ויש חשש קרוב לודאי דמנתקת הריאה בשמיטתה כמ"ש רש"י והפוסקים בסי' נ"ג ובכל זאת סמכינן אבדיקה א"כ כ"ש בנשמט הרגל דחשש פ"ה רחוק מאד וכיון שאנו רואין בצ"ה דאין שום ריעותא מה לנו עוד לחוש ולהטריף. ולכן נראה דבנשמט הרגל אין שום חשש כלל כמ"ש הרבנים. הנז"ל והגם דנמצא בדברי רבני האחרונים להחמיר דמשוו נשמט לנחתך ונשבר. מסתברא ודאי כדעת הרבנים הנ"ל דיש לחלק ביניהם ואין לבדות ולהרבות בטרפיות אשר לא שערום רז"ל והפוסקים הראשונים

וזאת השיב על תשובתי הנ"ל וז"ל שש אנכי על אשר זכיתי דברי קדשו כי דברי צדיקים המה שגיתי בדבר אשר גלוי לעין כל רואה דהש"ך קאי כוותיה דהב"ח וכשגגה יצאה מלפני ומה שכתבתי להביא ראיה מנשמט הגף היינו כיון דהאחרונים מפרשים דנתפרק היינו נשמט ודין שבור יש לה אם כי אנחנו פוסקים כהפוסקים הראשונים ז"ל אמרתי לע"ד לדמות לענין זה דליבעי בדיקה לכתחלה לראות אם שלמים הם ואולי גם הפר"ח דמתיר בנשבר בערקום ג"כ בעי בדיקה לכתחלה כי לפי דעת הש"ך לא מהני בדיקה ולדידיה מהני אמנם כאשר מבואר בדברי הראשונים ז"ל שאין שום חשש כלל בנשמט משמע דלא בעינן בדיקה עכ"ד נר"ו מודים דרבנן היינו שבחייהו: סימן קכח (מקונטרס אסיפת דינים מערכת טרפיות אות ג')

קכח לענין נפולה דאסורה משום ריסוק אברים כמ"ש בסי' נ"ח כתב בגליון רש"א שם לעיין בשו"ת דב"ש סי' ע' אם הוא איסור ודאי או משום ספק וס' הנ"ל אמ"א לראות מסקנתו וראיתי להרב יד דוד שכתב בשמו שאם שחטוה עד שלא שהתה מעת לעת כדינה ולא הלכה דיינינן לה כס' טרפה ומרן חיד"א במחב"ר שם כתב ג"כ בשמו דמאי דנקטו הפוסקים טרפה היינו ספק טרפה עיי"ש באות ג' ובאות ד' כתב וז"ל הרב הנזכר (ולפי הנראה הוא הדב"ש שהזכור באות ג') כתב דאם יש ספק אחר יועיל לס"ס על דרך שכתב הרוקח נפלה ולא נודע אם על מתניה או צלעותיה מותרת בלא בדיקה דס"ס הוא ע"כ. וכתב המחב"ר באות ג' ע"ד הדב"ש הנ"ל ואפשר היה לומר דאינו ספק שקול ומשו"ה נקטי הפוסקים טרפה ובפרט הרמב"ם דדייק בלישניה טפי כנודע וצריך להתיישב בדבר עכ"ל ועיין בפרמ"ג שכתב שיש להסתפק אם הוא ודאי טרפה או ספק ולפי מאי דפשיט"ל להרב דב"ש נראה דאם יש ספק בנפילתה אם הוא עשרה טפחים או פחות מעשרה טפחים מותרת אך ראיתי להרב עיקרי הד"ט ביו"ד סי' א' אות כ"ז שכתב שם בשם שו"ת הרא"ז סי' ל"ב וז"ל בהמה שנפלה במקום גבוה ושחטה מיד טרפה ודאית היא ולא ספק ונפ"מ שלא לדונה בס"ס כגון נפלה ולא נודע גבהו של מקום עכ"ל

והנה נשאלתי וז"ל השואל שו"ב ומ"ץ במחנהו נקראתי לשחוט בהמה נפולה על קרקע על דרך הישר ולא עמדה ממקומה. ולפי דברי הש"ע אשר בפחות מי"ט אין חוששין לר"א שחטתי אותה ויצאה כשרה מבדיקת הריאה ומחמת הריעותא שלא עמדה ממקומה שלחתי את שתי קוליות הסמוך לגוף לרב אחד ובדק הקוליות ויצאה כשרה מתח"י ורב אחד מערער דמ"ש הפוסקים דפחות מי"ט אין חוששין היינו אם עמדה והוכיח מהתב"ש סי' ל"ב דסיים אבל בריאה הנופלת שלא מדעתה אף פחות מי"ט יש לחוש להחוט אם משגרא כרעה. ומדמה בדיקת החוט אם משגרא כרעה דמיחוש לריסוק אברים בסיגנון אחד אם אינה הולכת כלל. ולי נראה דהת"ש אינו מצריך לבדוק כי אם החוט אף אם אינה הולכת כלל מפני שבש"ע כתוב להדיא בסי' נ"ח ס"ג נפולה שאמרנו שחוששין לה אם לא עמדה וכו' משמע אבל מה שאמרנו אין חוששין לה היינו אף אם לא עמדה. ובט"ז מפורש בזה"ל לא מטרפינן אף שלא עמדה. וגם בדגמ"ר התיר אף אם אינה יכולה להלוך כלל ולרווחא דמילתא בדקתי החוט והוא יפה בלי ריעותא ויש שומן מהבהמה הנ"ל וקצת אנשים מחרחרים ריב עלינו וכו' אבקש להשיב מהר לחוות דעתו ולהורות איך להתנהג על להבא בבהמה נפולה פחות מי"ט ולא עמדה עכ"ד השואל יצ"ו והשבתי לו דלענין לכתחלה ודאי דיש להחמיר בנפולה אף בפחות מי"ט כשאינה יכולה לעמוד כדברי התב"ש שהביאו דבריו רבני האחרונים בשתיקה כהודאה עיין להרבנים נו"ב מ"ק סי' כ"ב ומחזיק ברכה ושיורי ברכה ומסגרת השלחן ופתחי תשובה ויד אפרים ופרמ"ג ואמרי ברוך בסי' ל"ב ועיקרי הד"ט סי' ב' אות ז' וחכמת אדם כלל ט"ו אות כ'. ואף דמ"ש השואל בכונת התב"ש דלא החמיר אלא להצריך בדיקת החוט לא נפלאת היא לפרש כן כמו שכן מורים פשט דבריו מ"מ רבני האחרונים הנ"ל שסתמו וכתבו בשמו דכשיש ריעותא שאינה יכולה לילך אפילו בנפלה פחות מי"ט יש לחוש שנפסק החוט ולא כתבו התקנה לבדוק בהחוט ובחכ"א שם כ' טרפה ולא כתב תקנה דבדיקה משמע דס"ל דכיון דיש חשש לפסיקת החוט אין לנו לסמוך על הבדיקה דאין אנו בקיאים בבדיקה גם הגאון נו"ב בנדון שלו כתב דלדעת האחרונים השור כשר ושוב ראה דברי התב"ש ומסיק דהפוסק