שדי חמד דברי חכמים ריז

הגאון פר"ח שהרי במאי דקי"ל בסי' נ"ה סי"ב דאם נשבר העצם וחזר ונקשר וכו' כשרה כתב ע"ז בפר"ח סי' למ"ד סק"ח דהטעם הוא משום סברא זו דבמידי דמיטרפא לא משבחא עי"ש אע"ג דהתם אין שום עדיפות בחיבור דהשתא מדמעיקרא אלא ודאי מאי דהדר למילתא קמא שחזר ונתחבר יפה כדמעיקרא חשיב שבח ועכ"ל דהש"ס קושטא דמילתא קאמר וכיון דיש הוכחה דמ"ש בש"ס גדלו כנפיים האחרונים מהראשונים לאו דוקא יש לנו רשות לומר דה"ה אם לא היו ג"כ בכמות הראשונים ממש אלא בציר מהכי חשיב שבח ואמרי' דבמידי דמיטרפא לא משבחא

אלא דיש לפקפק ע"ז דהתינח אם נאמר דמאי דחייש ר"י משום גלודה הוא שע"י נטילת הנוצות מיטרפא כלומר דבנטילה עצמה מיתטרפת בזה שייך שפיר לומר דכיון דהדר גדיל נוצה אמרינן אם איתא דנטרפא לא הוה משבחא. אך לפי מ"ש רבא דף נ"ח ע"ב ע"כ לא קאמר ר"י הכא אלא לענין טריפה דליכא מידי דמגין עליה וכו' י"ל דר"י לא חייש שבנטילת הנוצה בה שעתא מיתטרפת אלא שזה גורם לה להטרף אח"כ מדליכא מידי דמגין לה ולאו משום דנטילת הנוצה עצמה משוי לה טריפה וא"כ י"ל דאף דחזר נוצתה עליה לא מעלה ולא מוריד וכמ"ש הגאון פר"ח שם ע"ד הרב מוהריק"ש דיוכל להיות טרפות בדבר אחד ושבח בדבר אחד והסכימו לדעתו רבני האחרונים כמ"ש הרב מסגרת השלחן דף י"ב ע"ד (אלא שהרב ז"א הורה להכשיר כשהוא מתחלת ברייתו עיי"ש) והכא נמי נוכל לומר דאף דע"י נטילת הנוצה היא מיתטרפת באיזה דבר כיון שאין נטילת הנוצה עצמה מטרפה יכולה לחזור ולגדל נוצה. ותו כיון דחזינן דהש"ס הוה מיהדר לאסבורי לן טעמא דר"י דס"ל טריפה משבחת וכי דחי לההוא סברא שתיק ולא אמר דע"כ לא אמר ר"י אלא כשלא חזרה והגדילה נוצה משמע דאף אם הגדילה נוצה פוסל ר"י. ואף שי"ל מ"מ פשט הש"ס מורה כן ומה כחנו יפה לומר דבר חוץ ממה שנראה פשט הש"ס אם לא ימצא הדבר ההוא מפורש בדברי הראשונים ואת האחרונים בעלי הפרשים מפרשי הש"ס

ובכל זאת היה אפשר להקל עפ"י מ"ש לעיל דלרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים אין הלכה כר"י ודלר"י נמי אפשר דבניטל ע"י אומנות ליכא למיחש מידי אך כל מה שכתבתי הוא רק דרך שקו"ט אבל למעשה יודע אני בעצמי מיעוט ערכי וחלילה לי לומר דבר שלא ראיתי מפורש בספרן ש"ץ והס כי לא להזכיר לסמוך על שיקול דעתי העניה. ובפרט כי גם במה שהיקל הרמ"א והוא מהתה"ד בנפלו מרוב שומן הנה דעת הרב בית הלל לאסור וה"ד הרב מסגרת השלחן וכ' דנ"ל להחמיר כמותו אם לא בהפ"ר. חזינן דעת רבנן בתראי לאחוז חומרו של ר"י מבלי שים שום חילוק בדין ואסרי בכל ענין (ס' ב"ה אין בידי לראות סמוכות שלו ואמאי לא נתקררה דעתו בחילוק הנכון של הרב תה"ד) ומעתה מה אנו יתמי דיתמי להתיר עפ"י חילוק מדעתנו לכן אם עצתי יקח יגלה אזן לרבני ואוני דורינו שמורים לכל בני ישראל ועל פיהם יקום דבר והכרעתם מכרעת כי הם רשאים ולא אני. הכ"ד פי חח"מ הי"ו

אחר כל אלה הדברים הגיעני מכתב מאחד מרבני הדור נ"י שגם לפניו נשאלה שאלה הנ"ל ופקד עלי לחוות דעתי העניה ואכתוב פה אשר השיב הרב הנ"ל נ"י בכחא דהיתרא וז"ל תשובתו הן שאלתי ויספרו לי כי בכל מדינת פולין ובוואלין וראסיא עושים כן הנכרים בהתחלת הקיץ בעת שהכנפיים נושרין מרוב החום הם מורטים הנוצות הגדולות ומשאירין הנוצות שאין להם קנה על אורך השדרה ואינם מורטים כלל סביב הצואר והזפק והשוק והקולית המחוברת לגוף וגם משאירים כל זנב האווזא ואין להכיר הנמרטות אחר שגדלו כנפייהו. ומעתה אתמהא על האוסרים איה אפוא מצאו אף אחד מהפוסקים שיאסור אחר שגדלו הכנפיים והנוצות והרמ"א שכ' סס"י נ"ט ויש אוסרים (עיין בהנהגת הוראות או"ה להש"ך אות ה') וטוב להחמיר אם נפלו כלם מיירי בעודן ערומות ודוקא נפלו כלם וגם בזה טוב להחמיר וטוב הוא בשאלת יחיד ולא לאסור לרבים. ולדעת הרמב"ם בפיה"מ אין שום חשש בנדו"ד שאין מורטין הזפק כלל אך לשאר מפרשים מיירי ר"י בנוצת כל הגוף דחשיבא לה כגלודה עיין רע"ב ותוי"ט ובב"י ולרוב הפוסקים אין הלכה כר"י זולת הרז"ה וא"ז כמ"ש בב"י ועיין הרדב"ז סי' קמ"ה (והביא לשון הא"ז שבח"א סימן תל"ד הנ"ל וכ' ע"ד וז"ל) ולע"ד יש לדקדק בא"ז מאי מכאן אסר ר' יואל דקאמר הלא ר"י פוסל מטעם דדמי לגלודה ולא משום שקץ דהא לא מיירי הכא בגוזל שנולד. לכן נ"ל דבאמת הא"ז ור' יואל מפרשים דעת ר"י שפוסל משום שקץ דלא דמי לגלודה וכמו שהירושלמי אוסר בגוזל שנולד אם אין לו כנפיים כן אוסר ר"י אם היו לו כנפיים ונוצה ונפלה ומשום שקץ וממילא אחר שגדלו הנוצות גם לר"י כשר כמו בגוזל שגדל עם הנוצה אלא דר"י סובר כיון שנמרטו לא יתגדלו עוד לכן אסר ור"ש בן חלפתא הוכיח בנסיון דמעלה כנפיים ואין בזה משום שקץ כלל אף קודם שהעלה כנפיים ובנדו"ד בין לטעם גלודה בין לטעם שקץ אין חשש איסור אפילו לכתחלה דלטעם גלודה הא גם בגלודה אם נשתייר בה כסלע לכל מר כדאית ליה כשר מעלה ארוכה ואף דלא העלה עדיין מ"מ כשר וכן בנדו"ד שמשיירין נוצה על כל אורך השדרה וגם על הצואר והזפק והקולית והזנב וכיון דחזינן דהדרן ומעלה כנפיים הרי דמעלה ארוכה ויש להכשיר אף קודם שהעלה ארוכה ולפי שבאמת קיל טפי מגלודה וגם ר"י לא נתן שיעור על שיור לכן גם בנשאר באיזה מקום שהוא מעט נוצה מציל ולכן כתב הרמ"א ויש להחמיר אם נפלו כלם משמע דאם נשאר מעט באיזה מקום שהוא כשר אף קודם שנתגדלו שנית אבל לאחר שגדלו אין לך מעלה ארוכה גדול מזה וטעם דמשום שקץ ג"כ אם נשתייר קצת אין זה שקץ ואם לא נשתייר כלל ניתרת אחר. שיגדלו ומלשון התלמוד מוכח דגם לר"י אם גדלו הכנפיים מותר דאל"כ מאי אהני רשב"ח שעשה להוציא מלבו של ר"י ואם היינו אוסרים התרנגולת גם אחר שהעלתה כנפיים הרי לא הוציא מלבו כלום. ואם באנו לחוש למה שמורטים בידים נאמר דלא גרע מתרנגולים המסורסים דמותרים מטעם דאומן ידע באומנותו וזהיר שלא יקלקל וכן כל המורטים יודעים באומנותם וגם יודעים לכוין את השעה ובפרט שאין צריך לזה מעשה ידי אומן בקי ע"כ אין על האווזות הנ"ל שום חשש אחר שגדלו כנפיהן ומותר לקנותם לכתחלה והמטריף לא חש לקמחיה להפסיד ממונם של ישראל וכו' עכ"ל

אמר המחבר מתוך כל מה שכתבתי למעלה המעיין ישפוט בצדק שיש להשיב ע"ד הנ"ל ולא אטריח קולמוסי בדבר המובן מאליו רק את זה אגיד דמ"ש עפ"י שיטתו דהא"ז ס"ל בדעת ר"י דהוא משום שקץ אם נשתייר קצת אין זה שקץ. אין כן משמעות דברי הא"ז שכ' דר"י הלוי אוסר כ"ז שלא גדלו עליהם הנוצה הגדולה שעל כל גופה וכ"כ הגאון תב"ש סי' ט"ו ססק"ב כ' באו"ה דבעינן הנוצה הגדולה שעל כל גופו ב"ה ה"ל בפרישה בשם רש"ל עכ"ל הרי מפורש דבהוראת ר"י הלוי בעינן כנפיים על כל גופו (ובשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' קט"ו לא ראה גוף דברי הא"ז אף לא מ"ש התב"ש) ואם כן למאי דמדמי לזה היו לו ונפלו אית לן למימר דשיור קצת לא מהני ומ"ש דמוכח ודאי אם גדל הנוצה מותרת דאל"כ מאי אהני רשב"ח להוציא מלבו וכו' אתמהא ולדידיה מי ניחא אם נאמר דר"י מודה דאחר שגדלו כנפיים ונוצה מותרת א"כ מאי אהני רשב"ח לימא ליה ר"י הא בזאת גם לדידי שרי וכי קאמינא אנא לאיסורא היינו בשלא גדל הנוצה ואין להאריך בפיטפוטי דברים

אך האמת אגיד כי מדברי השואל הבנתי שכשמורטים אותם הנכרים היינו שאין משירין עליהם נוצה כלל מדמייתי דברי הרמ"א דמיירי בנפלו כולם ועל הנחה זאת כתבתי כל הרשום למעלה אבל לפי דברי הרב הנ"ל נר"ו דאין מורטים כל הגוף ומשיירין כמה מקומות כנז"ל הנה אם האמת הוא כן נראה דיפה כיון להלכה להתיר בשופי כמשמעות דברי הרמ"א אם נפלו כולם וכו' ותיסגי לן להחמיר בזה דוקא ותו לא מידי: סימן קכז (מקונטרס אסיפת דינים מערכת טרפיות אות ב')

קכז בא לפני שאלה בנשמט רגל העוף בפרק שבין הארכובה לשוק ועור ועצם שלם ויפה ולא יכולתי לברר לא איסור ולא היתר כי בש"ד כ' בהמה שנחתכו רגליה וכו' ובארכובה עצמה