שדי חמד דברי חכמים ריב

הו"ל למימר דמבע"ל לרבות כ"ד מישראל דהיינו זקני עיר אחרת, ונימא דלר"י למאי דהוה ס"ל מעיקרא תרתי ילפינן מיניה הדיוטות וזקני עיר אחרת, ולרבנן ור"י לחזרה דלא צריך קרא להדיוטות ילפינן מינה רק זקני עיר אחרת, אלא ודאי משמע דלא ס"ל לש"ס למידרש הכי וצ"ע

ומה שתמה הגאון נר"ו ע"ד הראשונים שכתב דמביש' ממעטי' הדיוטות וכו' באמת היא תמיה קיימת וצע"ג ליישב דב"ק, דאין לומר דס"ל דכל מה שאמרו בש"ס מעיקרא לא לקושטא אמרו הכי אלא דרך שקו"ט מקמי דידעינן להך דרשה דבישראל דמנ"ל לומר כן, ואין להכריח דעכ"ל דלקושטא לא דרשינן מזקני לרבות הדיוטות דהתוס' כתב בד"ה מבעי דמאי דלא דרשינן מהזקנים אפילו זקני השוק הוא משום דכתיב השערה והוי כמו ושופטך שבעריפה עי"ש והרי בעריפה ג"כ כתיב אח"כ זקני ובכל זאת אמרינן דזקנים היינו מומחין דומיא דשופטך ולא מרבינן מזקני הדיוטות וא"כ ה"ן נימא בחליצה דכתיב השערה דלא מרבינן מזקני להדיוטות וע"כ ס"ל להראשונים דלפום קושטא לא ילפינן הדיוטות אלא מבישראל, דהא ודאי בורכא היא דזקני דעריפה ודאי הדיוטות נמי בכלל, וזקניך הוא מומחין דוקא והיינו לעניינים חלוקים אלו למדידה ולא לעריפה, ובחליצה דהכל ענין אחד מצינן שפיר לרבות הדיוטות מזקני, ותו אי משום דכתיב השערה לא מסתבר לן לרבות הדיוטות מזקני הכי נמי לא נרבי מבישראל אלא ודאי דהא ליתא ותמיהת הגאון נר"ו היא תמיה חזקה ע"כ דברי תלמיד עני אני המחבר מכאן ואילך דברי הגאון מוהרי"א נר"ו

(ה) עוד כ' השב"ץ דמאי דבעי זקני עירו הוא דוקא כשצריכים לדין ביניהם אבל לא לענין גוף החליצה והביא ראיה מהשאלתות סי' קמ"ז וספר הישר לר"ת שהשמיטו הך דזקני עירו וכו' והנה מהשאלתות אין ראיה דלא העתיק כל דיני חליצה והשמיט כמה דברים המעכבים אפילו בדיעבד כיעי"ש ומ"ש מספר הישר נעלם ממנו דברי ס' המנהגים סי' קמ"ג ששם העתיק כל דברי ר"ת אות באות ובראש דבריו כ' בשם ר' יעקב ובסיומו כ' כ"ז כ' ר"י בספר הישר ובתוך הדברים כ' והיבמה הולכת אחר היבם להתירה שנאמר וכו'. ובספר הישר שלפנינו נשמט בשגגת המעתיק (והאריך עוד לבאר דיש הרבה שיבושים בס' הישר והשיג על כמה רבנים במה שנמשכו אחר מה שכתוב) אמנם מ"ש השב"ץ מס' החינוך שהשמיט הך דינא יש קצת ראיה לדבריו וביותר יש להביא ראיה מהכה"ג שבהלכות חליצה לא הביא כלל הדין דבעי זקני עירו רק בהלכות שבועות ששם מיירי בדיני טענות ותביעות שבין אדם לחברו הביא דין זה משמע דזה אינו שייך לגוף החליצה וכן השמיטוהו הרבנים בסה"ח שלהם כמו ס' התרומה שאף שהביא דין זה עכ"ז בסה"ח שהובא שם סס"י קל"ג ובשו"ת הגמי"י לספר נשים סי' ל"ו, וכן בס"ח שבס"ק סי' קפ"ה ובס"ח שב"ע סי' קס"ט וב"ח שבאהרשד"ם סי' ק"ה ובדברי ריבות סי' כ"ג וביש"ש פרק מצ"ח סי' ע' ובתשובתיו סי' ל' לא כתבו כלל מזה, ומ"מ אין ראיה מוכרחת דהא הרש"ל כתב להדיא שאינו מנהג של תורה לחלוץ שלא במקום היבם ועכ"ז לא כתבו בסה"ח משום דלא סדרו רק מה שנוהג מסידור החליצה ואילך וזהו קודם החליצה

(ו) והנה מה שנחלצה בב"ד של מעכ"ת לית בה חשש כלל חדא דהא מה דבעי זקני עירו אינו לעיכובא רק למצוה כדאיתא בספרי פרשת תצא מצוה בזקני עירו מבואר דהוא רק למצוה וכדאיתא התם מצוה שיהיה בגובהה של עיר ושיהיה בזקנים, דלאו לעיכובא בגובהה ש"ע כדמוכח ביבמות ק"ה ע"ב דחלצה בבית האסורים וכמ"ש היש"ש פ' מ"ח סי' כ"ז ועיי"ש סי' ב', וכן זקנים לאו לעיכובא דאם חלצה בהדיוטות כשר ורק לכתחלה דעת הספרי והירוש' פמ"ח ה"א דבעי זקנים וע' בשב"ץ שם שהוכיח דדעת הרמב"ם דלכתחלה סגי בהדיוטות (צ"ע דבפהי"מ ר"ה מצ"ח כ' הדיוטות אינו חכמים אלא שיודעים קריאת הלשון והחליצה מותרת בהם בשעה"ד עכ"ל מבואר דשלא בשעה"ד צריך מומחים) וא"כ כמו כן מאי דבעי' זקני עירו הוא למצוה ונראה שזה ג"כ כונת היש"ש כמ"ש בפמ"ח סי' מ' ומ"מ לאו לעיכוב למקומה כונתו דמאי דבעינן זקני עירו לאו לעיכובא ולא כהשב"ץ שהשיא דעתו שסובר שהוא רק להטו"ת שביניהם שזה אינו מבואר כלל בדברי היש"ש

(ז) אולם גם על לכתחלה שפיר עבד מעכ"ת במה שחלץ במקומו דכבר הכריח הגאון פנ"י בתשוב' שבב"ח החדשות סי' צ"ה דאם רוצה היבם לחלוץ בעיר היבמה ש"ד (ודע דעל דינו שפסק הגאון פנ"י בתשובה זו אין לסמוך הלכה למעשה דקטנותא היא וכפי הנראה שחזר בו אח"כ עיין שו"ת פנ"י ח"א אה"ע סי' ט"ו, וגם לא זכר מדברי התה"ד בסי' ל"ה ואכ"מ) והביא ראיה מש"ס כתובות קי"א א' ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאי, מהו למיחת וליבמה. אחיו נשא כותית ועיין פירושו בח"י אגדות שם וכן פירש"י במ"ק הובא בשט"מ שם) וכו' דמשמע דאם היה בא"י מותר לו לירד לעירה וליבמה וש"מ שאם רוצה היבם לחלץ במקום היבמה ש"ד והוא ראיה ברורה, ועיין מוהרשד"ם סי' קי"ד במה שנשאל בחולץ שבא משאליניקי לעיר אובן לחלוץ ששם היבמה, ותבע היבם ההוצאות והאריכו שם בדבר ההוצאות ואין אחד מהם שיעורר על החליצה שנעשית במקום היבמה ש"מ דאם מתרצה לילך לעירה ש"ד. ועיין שו"ת הגאון מבי"ט סי' קל"א וקל"ב שגם משם נראה כן ומבואר דאין חשש כלל במה שהיה החליצה שלא במקום היבם עכ"ד הגאון הנ"ל נר"ו לעניינינו

ודע דעל מ"ש לעיל בסוד"ה אך נראה וכו' דלא מצאתי מ"ש הג' זכ"י נר"ו בשם הגהרצה"ח וכו' הודעתי זה להגאון זכ"י נר"ו וזהו מ"ש לי (בענין זה) אודות אשר שאל במש"כ בספרי זכ"י וכו' אשר עיין שם ואינינו הנה נמצא בהגהותיו לערכין אחר הפסקי תוס' ממס' תמיד קינים ומדות בדף מ"ב ע"א יע"ש באריכות ועיין ישועות יעקב אה"ע סי' קס"ו בפי' הקצר שהפוסקים השמיטו ד"ז משום דהדבר תמוה שהב"ד יקראו אותו אלא דקאי אסיפא שמשיאין לו עצה הוגנת שזה לא יהיה ע"י שליח שיותר יכנס באזניו דברי הב"ד וזה מילתא דפשיטא עכ"ל ודחוק מאד דהא איצטריך קרא והתוס' הק' דנילוף מהכא דש"א לאו כמותו והוצרכו לומר דהוי ג' כהב"כ וכו' ומהב"ת למעוטי דלא סגי כשיעלו אותו ע"י שליח והבית מאיר תמה גם כן על הפוסקים שלא העתיקו הן ולא שלוחן דמפורש בש"ס וברי"ף ותוס' יבמות ק"א דמהא ניליף דאין שש"א כמותו מכ"ז נשמע דדין גמור הוא מדכתיב וקראו לו שישמיעו עצה ההוגנת מפיהם ולא להשמיע העצה מפי שליח ול"נ שאין זה שאלה על הרמב"ם והטור דנקטו מפורש הלשון שמשיאין לו עצה ההוגנת וכו' וידוע שהקריאה לו או במלת אליו היא על העומד מרחוק ולא על התחלת הדבור ועיין באור רנה"ו בפ' ויקרא משש"ב ורק המחבר קצר קצת וסתם שב"ד משיאין לו וכו' שממילא המכוון כשבא לב"ד בעצמו ואולי כיון ג"כ לזה הישו"י דהוה מילתא דפשי' ממ"ש שקורין לו וכו' וכנ"ל, וע"ע במל"מ הל' טומ"ץ פט"ו ה"ב כשיבא הכהן ויראה הנגע וכו' ובתו"כ אשר לו הביא שלא ישלח ביד שליח וכו' אפי' זקן ואפי' חולה ת"ל ובא והגיד לכהן והובא גם בהר"ש נגעים פי"ב מ"ד וצ"ל דהתוס' דערכין לא חשיב הא דנגעים כיון דמ"מ לא מעכב היכא דאא"פ זולתו ליכא למיחשביה, וע"ע למוהרש"א סוטה ח' ע"א בד"ה כאן וכו' במ"ש במכילתא וברמב"ם הלכות עבדים דהאדון עצמו חייב להוציא ולא בנו ולא שלוחו עכ"ד הג' זכ"י נר"ו וכתבתי לו כי חי' הגהות הגרצה"ח שבידיהם דפוס ווין ולא מצאתי מזה כלל וכתב לי ע"ז גם לפני הוא דפוס ווין אך לפי הנראה חסר מלפניו הדף האחרון והנני להעתיק דבריו וז"ל תוד"ה קרבנו משום דסמיכה וכו' ג"כ הב"כ, נ"ב דבריהם תמוהים מ"ש דיבמות דרשינן וקראו הן ולא שלוחן לא נמצא בשום מקום, וכן מה שכתבו דגם ע"ע ומדדו ולא שלוחן דבריהם אין מדוקדקים דהרי סוטה מ"ה ע"א דרשו ויצאו הן ולא שלוחם. והנה מצאנו עוד (סנהדרין קי"א ע"א) בעיר הנידחת דרשו יצאו הן ולא שלוחן והקרוב בעיני לדרשה זו כוונו התוס' ומ"ש יבמה ט"ס וצ"ל עיר הנדחת ועיין באר שבע ח"י סנהדרין שם ס"פ חלק דהקשה קושית התוס' כאן מצד עצמו ותי' דהוי עיר הנדחת ועגלה ערופה וסמיכה ג' כתובים הב"כ עי"ש לא הזכיר שכבר התעוררו התוס' ועי' באר שבע ח"י סוטה ר"פ עגלה ערופה שהקשה קושית התוס' כאן ותי' ביבמה וע"ע ונדרים הוי ג' כתובים הב"כ וצע"ג דבריו ועיין שעה"מ פ"ג מהלכות עכו"ם דהק' בעיר הנדחת הוי דבר עבירה ואנן קי"ל אשלד"ע עכ"ל: