שדי חמד דברי חכמים רח

והנה ידוע דחליצת איטר צריך להיות בשתי רגליו ונחלקו הפוסקים בכשיש לו אח איטר אם חולצת שתי רגליו בבת אחת או בזה אח"ז. ודעת קמאי ובתראי מרבני אשכנז לחלוץ בזה אח"ז, ודעת מרן לחלוץ בב"א ומדברי רבני האחרונים הספרדים נראה דנקטי להלכה ולמעשה כדעת מרן כמתבאר ממה שכתבתי לעיל אות י"ח עי"ש וזו אחת מעבודות הקשות ללמד את היבמה לחלוץ ב' רגליו בב"א, וגם שצריך איזה ימים עד שיתוקן מנעל לרגל שמאל (כי אין בעיר זו מנעל לרגל שמאל והאומן אינו כעת פה), וגם יש מבוכה אם תחלוץ רגל שמאל שהוא ימין האיטר ביד ימינה. ורגל ימין שהוא שמאל האיטר בשמאלה, או ימין בימין ושמאל בשמאל כיעויין במה שרשמתי באות י"ח והיום קצר ואין פנאי להתיישב בדבר וחפשתי בסהפ"ו אשר אתי במחיצתי ולא מצאתי מפורש דבר זה. ואחר שלא היה באפשרות לדחות החליצה הנה עשינו מעשה וחלצה נעלו מעל רגלו של הגדול שאינו איטר, ולפי שלא מצאתי דבר זה מפורש בפוס' לבי הומה. וצריך להתייעץ ברבני דורינו איה"ב

והנה שלחתי לשאול ע"ז להגאון המופלא בישראל גדול שמו מוהרי"ז שטערין נר"ו בע"ס זכר יהוסף וכו' (היינו שכתבתי לו כל הכתוב באות זו דברים ככתבו והעתקתי לו ג"כ מ"ש לעיל באות י' ואות י"ז הרמוזים באות זו) וזאת תשובתו בדבר שאלתו על חליצה בגדול האחים השני ואינו איטר וכו' וכבר היה למראה עיניו דעת הרבה מהאחרונים והנו"ב שיחלוץ הקטן שאינו אטר. ועיין בית מאיר סי' קס"ט סכ"ו אילו הייתי כדאי הנה מסתבר ביש לו אח לחוש נמי לשיטת רמב"ן ורשב"א שיחלוץ השני אפילו אם האיטר גדול וע"כ מה שמעיד מרן הב"י ששמע המנהג אף במקום שיש אח שני לולא כן הוה מסתבר כנ"ל כדקי"ל היכא דקיימא וכו' ואם נהגינן דלא כוותיה כדי להרחיק היבום אין מזה ראיה במקום דאפשר בחליצה משובחת לכל הדעות וכו' אך הרמב"ם פ"ח מביאת מקדש שמונה לאיטר במום מסייע לנו עכ"ל והפ"ת בס"ח דמוהר"ם אות ג' כתב דמדברי הב"י אין הכרח לזה ועי"ש בפ"ת סי' קס"ט ס"ק כ"ד והיינו ג"כ כדעת כתה"ר דהב"י מיירי במקום שיש אח אחר שאינו ראוי לחלוץ עתה כלל דהוי כמי שאין לו אח כלל דחיישינן אי למיתה וכה"ג או משום דשהויי מצוה לא משוינן בקטן פחות מבן ט' לרשב"א יבמות ל"ט על פירש רש"י אתמר ביאת קטן וכו' ועי"ש בב"י סי' קס"א ואכמ"ל

ואמנם מה שהוסיף כ"ת לחלק בין גדול האחים דהוא מדינא דגמר' דמצוה בגדול. להא דפנוי ונשוי דלכ"ע מצוה בגדול שאינו אטר אין זה מוכרח כ"כ לע"ד דהא דמצוה בגדול דהיינו משום שהוא קודם לשאר אחים כשהם במקומו וכמו שהאב קודם למילת בנו כשיודע למול וכמ"ש האחרונים בכונת הש"ך בח"מ סימן שפ"ב דהאב ביטל העשה כשיודע למול ואינו מל שהק' התב"ש משבת קל"ג ע"א ואי איכא אחר וכו' די"ל דהיינו שמפקיע מעליו המצוה ולא מצד עדיפות המצוה ע"י האב ובתוס' שבת קל"ב הא דלא יליף מצרעת שהוא עשה ול"ת וכו' וכמ"ש וכמו בקרבן יחיד שנותן לכל כהן שירצה שלו הזכיה להיות מוקדם לאחרים משא"כ לגבי נשוי דמבואר בסוסי' קמ"ט דאסור לישא אחרת עד שיחלוץ קודם וכמ"ש בשו"מ תליתאה ח"א סי' רפ"ד דכל שנשא אשה כבר ודאי שייך חרגמ"ה ואם כן אינו עולה ליבום קצת וא"כ גם החליצה אינו נכון לכתחלה ומוטב שהקטן יחלוץ ועי"ש בישועות יעקב שהאריך דכיון דתקנת רגמ"ה לא היה משום מילתא דאיסורא אלא שכן ראוי בזמנינו שלא להרבות בנשים משום סיפוקייהו ושלא להכניס קטטה בתוך ביתו והרי זה בכלל לא יחפוץ וכו' שמהראוי שלא יחפוץ שמשיאין לו עצה הוגנת וכו' עיש"ב וכ"מ מהריטב"א שהובא בב"י סי' קס"ה דכל שיש יבם אחר שאין לו אשה המצוה בו יותר ומשיאין עצה ומבקשים אעפ"י שאינו גדול וממילא ל"ד לענין כפיה אלא אפילו אם רוצה משיאין לו עצה ההוגנת וכנ"ל וא"כ מוטב שיחלוץ הפנוי. ואי נימא בדעת הב"י דמצוה בגדול אף שהוא אטר כיון שבו המצוה יותר ומכ"ש אם האטר פנוי אף שאינו גדול האחים כיון שבו המצוה יותר גם בקטן פנוי לגבי גדול מצד דמשיאין לו עצה הוגנת ועיין בשו"ת מוהר"א ששון סימן כ"ח מ"ש ע"ד הריטב"א ובשו"ת מים עמוקים להראנ"ח סי' ל"ג ביבמה לפני ב' יבמין והגדול נשוי ומושבע שלא ישא אחרת עליה ודוחה אצל הקטן שהוא רוצה ליבם דאם הגדול מרוצה לחלוץ דיש לבחור בחליצתו וכהתו' וסיעתם דבזה"ז מ"ח קודמת וכו' אבל אם אין הגדול רוצה לחלוץ ולא ליבם דאין כח ביד ב"ד לכופו כ"ז שהמצוה תעשה ע"י הקטן בלי כפיה וכו' עי"ש וב"י קס"א בשם רמ"ה ובד"מ וע' שארית יוסף סי' כ"ו ועכ"פ לדינא יפה הורה כ"ת גם לכתחלה שיחלוץ מי שאינו אטור וכהכרעת האחרונים וכנ"ל

ובענין חליצת האיטר שהביא שמדברי הרבנים האחרונים הספרדים דנקיטי' כמרן הב"י שחולצת ב' רגלים בב"א הא מילתא חדתא היא בעיני וקשה להכריע נגד מה שהאריכו גדולי האחרונים מילתא בטעמא כמבואר בשו"ת מוהר"ם מלובלין סי' ט' וב"ח וב"ש וס"ח מורם ס"ק כ"ה וכן עשה מעשה השבו"י ח"א סי' קכ"ט דכשעושין חליצת המנעלים תכופים זה אח"ז הוי כחולץ בב"א ממש עי"ש וכן העלה הנו"ב מ"ת קכ"ה ושו"מ קמא ח"ג סוס"י קכ"ה ושאר אחרונים ועיין בשו"ת ברכת יוסף סי' ק"ה דרמב"ן כתב להדיא דאי אמרינן אטר חולץ יחלוץ בזה א"ז וזולת הטעם שכתב מורם נראה עוד חשש גמור וכסוכה ל"ה ע"ב פרי אחד אמ"ר ולא ב' וג' וב"ק מ' גבי כופר ותוס' סוטה י"ח דה"ה גבי גט דס' אחד א"ר וכו' וה"ן גבי אטר דאי נימא דיש לו ימין דידיה או דעלמא ולהרמב"ן דכשר לחלוץ בזה ובזה כיון דראוי לחלוץ בימין כשאר ב"א שכשר בשנ"י ולראב"ן ביבמות דחליצת שמאל כשרה בדיעבד וא"כ נעל מעל רגלו אמר רחמנא ולא ב' נעלים וכו' כיון דחליצת שמאל מועיל לאיזה דבר מדאורייתא וכו' ואף להג"פ קכ"ט סק"ו אם מפרש שמגרשה בגט היותר כשר לא הוי ב' ספרים מ"מ בנדו"ד כיון שלראב"ן כשר בימין או בשמאל הוי ודאי כשני מנעלים וב' רגלים ויש לפלפל הרבה בדברי הנו"ב מ"ת סי' ק"ך קכ"א קכ"ב ומ"ש לפקפק בדהנוב"י שאם נולד כך אטר היה ראוי להיות מועיל כמו גבי מצורע אם היה גידם קודם שנעשה מצורע כתו' סנהדרין מ"ה ולשון הש"ס בכורות דר"י ס"ל כחיש"ו אתחלא בימין ורבנן ס"ל בריאותא אתחלא משמע שנעשה אח"כ יעש"ב מ"ש לדון בדבריו ובשו"מ קמ"א ח"ג סי' כ"ה כ' ממש בהיפך בדברים בלתי מבוררין ולא ראה דברי הנו"ב שגם הנו"ב לא מלאו לבו לדחות דרמב"ן אבל עכ"פ אין מקום להפך השיטה הפעם יהיו דברי מועטים לרוב הטרדות ובפרט שאין מהצורך ליכנס בפלפולים אם כי עיקר חקירת מעכ"ת היא שאלה מחודשת שלא נזכר בפירוש וכו' הדוש"ת יוסף זכריא בלא"א הרב מוהר"ר נתן שטערין: סימן קכג (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה פי' ב' אות ג')

קכג מקום החליצה צריך שיהא מפורסם כגון בחצר בהכ"ן ובבית דיינא דמתא וכתב הרב כנה"ג בס"ח בקצרה אות ש"ו וה"ד הרב באה"ט בס"ח בקצרה ס"ק י"ג דאם נהגו לחלוץ בבית החלוצה אין חשש ולכאורה נראה דלפי מ"ש בס"ח של הגאון מוהר"י מרגליות שבד"מ יש חשש ואין נכון לעשות כן לכתחלה שכתב בשם הגהות אלפס י"ד תל"ח וז"ל אין הדיינים הולכים אצל היבם והיבמה אלא הם באים אצלם שנאמר ועלתה יבמתו השערה מיהו אם הלכו אצלם אין החליצה נפסלת בכך עכ"ל וכן הוא באמת משמעות פשט הכתוב שהיבמה תלך אל שער הזקנים לכתחלה מיהא ואולי ס"ל דהטעם בזה משום זילותא דבי דינא ובמקום שנהגו כן אין שום זילותא בזה. ואף במקום שאין המנהג כן אם רצו ב"ד למחול על כבודם כבודם מחול (דאין זה בגדר בזיון שלדעת הריב"ש ודעמיה בין כאביו בין כרביה אין בזיונו מחול עיין בקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות ל"א מה שרשמתי בזה. אלא הוא בהעדר כבודם וכבודו מחול) איברא דלפי הנראה מ"ש בשם הגהות אלפסי כונתו להשה"ג שכן דרך הרמ"א בכמה מקומות שמזכיר את השה"ג בשם הגהות אלפסי ואנכי הרואה ששה"ג ס"פ מ"ח שכ' לשון ריא"ז נראה בעיני שאם היבם היה דר בין הנכרים או בין הדיוטות שאין יודעים סדר חליצה אין לדיינים ללכת אחריו מעיר לעיר אלא כופין אותו שיבא למקום הוועד שלהם ע"כ הנך רואה שיש שינוי בסיגנון הדברים (וגם מה שסיים דאין החלי' נפסלת בכך ליתנהו להני מילי בסה"ג הנ"ל כיע"ש) ולפי מ"ש בשה"ג אפ"ל דלא קפדי' אלא