שדי חמד דברי חכמים קסח

קאמר דלא תעשה שליח ולפי מה שפי' בכונתו הא אין זה אלא באשת איש ולא בפנויה כמובן. וע"כ לדעתי עדיין דברי העט"ז צ"ע. ולמודעי אני צריך כי מצאתי בשונה הלכות ח"א ד' נ' ע"ד שהחליט דדברים אלו לא יצאו מפ"ק העט"ז אלא איזה תלמיד טועה כתבו והם דברי תימה וכו' עי"ש גם בס' כסא אליהו אשר השגתי אותו בשאלה) ראיתי בסי' תל"ד שכ' ע"ד סעט"ז וז"ל והם דברים שלא בהשגחה אחר המחי"ר דמה שמיעטה תורה היינו דאין הבעל יכול לעשות שליח לבטל נדרי אשתו אבל היא האשה מעולם לא נתמעטה משליחות ואדרבא עושה שליח לקבל גטה וקידושיה וכמ"ש במקום אחר עכ"ל ועיין מחזיק ברכה סי' תל"ד אות ז' בשם מור וקציעה דאשתו של אדם בלא רשות עדיפא משליח ברשות ובאות ח' בשם הרמ"ע דאשתו ובניו שאוכלים משלו יש להם רשות לבטל ומשוו נמי שליח

והכהן הגדול הגאון המפורסם מוהר"ר שלמה הכהן מוילנא נרו' כ' אלי וז"ל ומה שתמה כת"ר נ"י על העט"ז יפה תמה דמה ענין הפרה לענין ביטול דכיון דלכל הדברים יכולה אשה לעשות שליח כמו איש מהיכא תיתי דלענין ביטול לא וגם הפרה עושה הבעל ואין וה מצד חסרון האשה רק דגזה"כ הוא בהפרה ובשאלה בבעלים ועיין תוס' ב"מ צ"ו ד"ה שליח ובלא"ה נראה דאישתמיט מיניה דברי מוהרי"ל בליקוטיו (הובא בקיצור בא"ר סי' תל"ד) שכ' להדיא דגם אשה יכולה לעשות שליח לביטול שכ"ש דהבודק לאלמנה היא תבטל בעצמה וכו' ואם אינה יכולה כלל לבטל בעצמה יבטל הבודק בשבילה וכו' אך ידוע דהעט"ז היה רב מובהק וגדול וכו' אמרתי לעשות סניגורין לדבריו והוא דבעיקר דין ביטול ע"י שליח כ' מרן הב"י בסוס"י תל"ד דאף דהפקר מטעם נדר ונדר אי אפשר ע"י שליח מ"מ ביטול אינו ענין לנדר עי"ש ולא ביאר למה אינו ענין לנדר וגם מהיכן פשיטא ליה דנדר אינו ע"י שליח ולכאורה נראה דס"ל דמשו"ה נדר אינו ע"י שליח משום דאין שלד"ע דהנודר כאילו בנה במה והתוס' בב"מ ד' יו"ד ד"ה דאמר כתבו דבטל השליחות וכ"כ בהגהות יד אברהם בסי' רל"ד (ולפלא בעיני דברי הנו"ב מ"ק יו"ד סימן ס"ז שכ' דלא מצא מפורש אם חל שבועה ע"י שליח ואיך לא ראה דברי מרן הב"י הנ"ל וכן בהגהות י"א לא הביא דברי הב"י רק כ"כ מסתברא וצ"ע) ועפי"ז שפיר אמר בביטול חמץ דאינו עבירה ואדרבה מקיים מ"ע מהני ע"י שליח אך שיגרת לשון מרן הב"י לא משמע שכיוון לזה. ועוד דא"כ הפקר נמי דאינו עבירה תיהני ע"י שליח. אבל באמת לולא דברי מרן הב"י היה מקום לומר דמשו"ה לא מהני שליח בנדר ושבועה והפקר משום דהוי מילי ולא מימסרי לשליח ודעת מוהרימ"ט ח"א סי' קכ"ו דאפילו שליח ראשון לא מהני ביה מילי וכן משמע להדיא בדברי הגר"א בח"מ סי' קכ"ה סקי"ו ומה שתמה ע"ז בנו"ב מ"ת יו"ד סי' קמ"ז מרש"י גטין כ"ט (וכן בדף ס"ו ע"ב) דמשמע להדיא דדוקא לשליח שני במח"כ לא עיין ברש"י גטין ד' ע"א ע"ב ד"ה דאמר מילי דשם משמע להיפוך דעל דברים לא אמרינן הל' שש"א כמותו ואמנם ל"ק על רש"י הנ"ל דפשוט דזה תליא אם מודה ר"י באומר אמרו וכמ"ש בעניותין בהגהות לב"ב בתוך הגהות של מראה כהן ואם זכינו לדין דלענין ביטול ג"כ דהוי שליחות על מילי תליא בפלוגתא הנ"ל אי מהני שליחות על מילי בשליח ראשון ואמנם דהשליח יעשה מעצמו שליח שני בודאי אינו יכול דזהו עיקר דין דמילי לא מימסרי לשליח ועפי"ז הדין עם העט"ז ולא מטעמיה אך מטעם כיון דהיא בעצמה היא שליח מבעלה דמסתמא ניח"ל דתבדוק ותבטל אבל שליח בודאי אינה יכולה לעשות משום מילי ואין סתירה לפי"ז ממוהרי"ל דהוא מיירי באלמנה ושפיר כ' יכולה לעשות שליח אבל באשה שיש לה בעל י"ל דמודה מוהרי"ל אך מ"ש ראיה מהפרה אינו מובן כנ"ל ואולי דכיון דמשום דהחמץ של הבעל ומבטלת על דעתה לא מהני ע"י שליח כמו בנדרי עינוי נפש ובינו לבינה דאינו יכול הבעל לקיים נדרה ע"י שליח דכתיב אשה יקימנו אלמא דגזרת הכתוב הוא דנדר שנוגע להבעל אינו יכול לעשות הבעל שליח להקמה ולמד מזה דהיא נמי אינה יכולה לעשות שליח על הנדר בדבר ששייך לבעלה. ואמנם זה דוחק ואמנם טעם שכ' אנחנו מצד מילי נ"ל נכון עכ"ד הכהן הגדול עליון למעלה נר"ו וכבר כתבתי ע"ד הגאון מוהריו"ש נר"ו דאין דעתי נוחה לפרש בכונת העט"ז דאשה א"א לא תעשה שליח שלא מדעת בעלה דסתמא קאמר ומשמע אשה פנויה נמי לא תעשה שליח על שלה. ומ"ש בטעם דנדר אינו ע"י שליח משום דאין שלד"ע יש לפקפק דהא דכל הנוד כאילו בנה במה משמע דהוא מדרבנן ואינו פשוט לומר בדרבנן אין שלד"ע עיין מה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת האלף אות קצ"ג ועוד דמסתמיות דברי מרן נראה דאין מציאות לקבלת נדר ע"י שליח כלל ואי טעמא משום שלד"ע הא איכא נדרים המותרים כגון נודר בעת צרה וכיוצא ועיין שו"ת שם אריה חיו"ד סימן מ"א וק"ל. ומ"ש דבטל השליחות כמ"ש התוס' בב"מ וכו' עמו הסליחה רבה דאינו פשוט לומר כן וכמה דיות נשתפכו וכמה קולמוסים נשתברו בענין זה אי הני תרי שינויי שבתוס' הנ"ל פלגן בהדייהו וכבר נתעצמו בזה בשו"ת נו"ב מה"ק אה"ע סי' ע"ה וע"ו ובטל אורות בשו"ת אה"ע סי' א' והזכיר שם שו"ת מוהרימ"ט סי' קי"ו ומוצל מאש סי' ל"ד ובשו"ת רעק"א סי' קכ"ט דף קכ"ו ע"א (ועיין מה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת האל"ף אות קצ"ט) ומה שתמה ע"ד הנו"ב יו"ד סי' ס"ז עיין בקונטריס הכללים במער' השי"ן אות מ"א מה שרשמתי בזה ושם הבאתי בשם הג' מהרח"ך ראפפורט בס' מים חיים חיו"ד סי' נ"א שהשיג על הנו"ב מדברי מרן הב"י ומה שכתב ע"ד רבינו מוהרימ"ט בדין הקדש ע"י שליח עיין מה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת הה"א אות צ"ג בס"ד אח"ז ראיתי בשיורי ברכה למרן חיד"א שכ' שדברי העט"ז תמוהים ושכבר תפסו עליו בזה. ובאמת תמה אני על עצמי איך לא ראיתי אז את דבריו ואת דברי הרב זכור לאברהם ודברי מנחם שדברו בזה באותו פרק באותו מקום בסי' תל"ד וכבר הובא שם בדב"ק דברי כס"א ושיו"ב ושונה הלכות ונעלם ממנו ומעיני העדה הגאונים עליונים למעלה יצ"ו סימן קו (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמין ומצה סי' ח' אות א')

קו נשאלתי בענין חמץ שעבר עליו הפסח וגופא דעובדא הכי הוה אלמנה אחת עוסקת במכירת יי"ש ולפי שהיא שנה ראשונה שנתאלמנה לאו אדעתא להכתיב חמצה בכלל הרשימה של הממונה ע"ז שהמנהג הוא מקדם קדמתה שבני העיר נותנים כח והרשאה ביד ממונה ע"ז למכור כל החמץ של בני העיר ושמעתי שכן המנהג בליטא) כמו שהיה עושה בעלה וגם לא עשתה שום ביטול חמץ כנהוג וסמוך ללילה בע"פ אסיק אדעתה שהיה צורך למכור החמץ ותכף הוציאה כל היי"ש מרשותה ונתנתו בפקדון ביד נכרי שכנה שיהיה אצלו עד אחר החג וביו"ט בערב היא באה שאלה אשה מה יהיה משפט היי"ש אמרתי לה שביו"ט ראשון ושני לא תגע בו יד ובליל מוצאי יו"ט חייבת לבערו מן העולם ושבכל רגע שיעבור איסורא דאוריתא רביע עלה לא יראה ולא ימצא וביו"ט שני שלחתי לזרזה ע"ז ואשה בכל אלה לא עשתה כן כי נבהלה על ממונה וחיי נפשה ונפש היתומים כי אין להם משען ומשענת זולת הקרן הנ"ל וכי כליא קרנא אלה הצאן מה יעשו ואחר החג הודיעה צער באשה והיא מרת נפש על אשר לא ביערה היי"ש הנ"ל ומבקשת להמציא לה רפואה מן התורה

והנה אם היתה מוכרתו לנכרי קודם הלילה היה אפשר להתירו כמ"ש הג' נו"ב מ"ת סי' ס"ג דדוקא קודם שזוכה בו שום אדם והרי הוא הפקר הוא שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו. אבל אם משכו הנכרי לרשותו ונתכוון לזכות בו וזכה בו הנכרי מההפקר יצא מרשות ישראל לגמרי ואינו עובר עליו עי"ש ואף שממ"ש בשערי תשובה סי' תמ"ח אות ח' בשם שו"ת פנ"י סי' י"ד ביי"ש שנמכר אחר איסורו דסיים להתיר משום דיי"ש הוא חמץ נוקשה וביחוד שבטלו ע"כ ומשמע דאינו סובר כהנו"ב דמכירה אח"ז איסורו מהני דלדברי הנו"ב אף בחמץ גמור יש להתיר בכה"ג. וכן משמע ממ"ש בשע"ת שם בשם שו"ת כתר כהונה סי' כ' ביי"ש ומאלץ שנמכר אח"ז איסורו ונודע אחר הפסח ויש הפסד גדול יש