שדי חמד דברי חכמים קי

כמקדש בעד אחד. השיגו בזה בס' עצי ארזים סי' מ"ב ס"ק י"ח ועיין ב"י סס"י מ"ב בשם רבינו ירוחם ומוהר"ם אלשקר סי' י"ו וצ"ט וכיון דקידושין בעד אחד אינו רק חומרא א"כ בנמצא עמו קרוב או פסול דרוב הפוסקים ס"ל דגרע מע"א ודאי בכה"ג אמרינן דבטלה עדותן לגמרי וגם הרמ"א בסי' מ"ב שהחמיר דליהוי עכ"פ כעד אחד לא כ"כ רק מצד חומרא יתירה כמ"ש בפ"ת שם סק"ח בשם הגרע"א ועוד דדבריהם הוא רק בצירוף קרוב לא בצירוף פסול כמ"ש החמ"ח שם בשם מוהרמ"ץ וכ"כ הבאה"ט שם בשם הבית הלל דבטל כל העדות מכל וכל ומכל המבואר עד כען נראה דאין מקום לחוש לפקפוק הנוב"ת סי' ע"ו שלא לבטל כל העדות בנמצא קא"פ לגבי קידושין עכ"ד הרב הנז"ל יצ"ו בפרט זה

והנה מ"ש בשם האו"ת כ"ח סק"ג שבפ"ת רס"י ל"ד הוא שהביא מה שנסתפק החו"י אם העד יודע בעצמו שהוא פסול להעיד משום עבירה או קורבה לבעל דבר או שהוא נוגע בדברי אך שהב"ד אינם יודעים מזה אם רשאי להעיד וכתב ע"ז האו"ת דאם פסולם משום קורבה לא יעיד או יודיע זה להב"ד כי קרוב הוא אבל מחמת עבירה כיון דאין ידוע אלא לו הרי אין אדם נפסל עפ"י עצמו ועוד דטעם פיסול הרשע הוא דנחשד להעיד שקר וכיון שיודע בעצמו שהעדות אמת למה לא יעיד וכן הדין בפסול מחמת נגיעה דכל חשש הפיסול דיעיד שקר וא"כ הוא שיודע בעצמו שהעדות אמת למה לא יעיד עכ"ד האו"ת שבפ"ת הנ"ל ובעניותי איני מבין מדברים אלו שום הכרח דלא כסברת הריב"ש הנז"ל, גם מה שהביא מדברי התומים שבפ"ת סי' ל"ז סק"ב הוא דהרמ"א כתב דאם העדים אמרו קודם שיעידו שיש להם חלק בחוב שיעידו העדות בטל וכתב ע"ז הרב באה"ט בשם המישרים דאין בע"ד יכול להעיד על עדים הבאים לחייבו שהם פסולים אף עפ"י שאינו נוגע בעדות כגון שיש עוד כת אחרת ושכתב הש"ך דדוקא כשהכת אחרת אינה לפנינו אבל אם היא בפנינו יכול הבע"ד להעיד על כת האחד שהם פסולים. וע"ז כתב התומים דהיינו אם כת זו אינם אומרים שראו המעשה עם כת ראשונה כאחת אבל אם אומרים שראו כא' הרי ע"י שפוסל את אלו כל העדות בטל דהו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול והרי זה נוגע בעדות עכ"ל ולפי הנראה הבין הרב הנ"ל יצ"ו דדברי המישרים והש"ך והתומים בבעל דין הבא לפסול את העדים בטענה שהם נוגעים בעדות הדברים אמורים וכיון שכתב שאם אומרים שראו כאחת הרי ע"י שפוסל לאלו כל העדות בטל דהו"ל נמצא אחד מהם קאו"פ מוכח דס"ל דגם בפיסול מחמת נגיעה בעדות אמרינן דתתבטל כל העדות אבל נלע"ד דאין זה מוכרח כלל דשפיר י"ל דבבע"ד הבא לפסול את העדים מחמת עבירה או מחמת משפחה הדברים אמורים ועיין בגוף דברי הש"ך במה שהביא בשם המישרים ולעולם אימא לך דבפסולים מחמת נגיעה לא אמרינן דתתבטל כל העדות ולכן מדברי התומים בשתי מקומות שהביא הרב הנ"ל יצ"ו אין לנו הכרח דיש חולקים על סברת הריב"ש אבל באמת הדבר מבואר בדברי האורים ובתומים רס"י ל"ו דהדבר שנוי במחלוקת וכמו שכתבתי למעלה בשמו וזה היה לו להרב יצ"ו להביא ועכ"פ איני מבין מה יועיל לנו שיש מחלוקת האם מפני זה נוכל להרים ראש להקל במקום שיש חשש איסור ערוה לבטל הקידושין כאילו לא היו הא ודאי תימה

ולפי מה שכתבתי דסברת הריב"ש לאו סברא יחידאה היא ושבעה כוכבי לכת קיימי בשיטתיה כמו שרשמתי למעלה והרב הנ"ל יצ"ו הביא מן החדש שכן דעת הנו"ב בקמא סי' ז"ך נראה בעיני דאין להחליט בזה שלא לחוש לקידושין כיון שלדעתם אין עדות הכשרים מתבטלת מפני צירוף עדות הנוגע ולכן מצד זה אין לנו כח לבטל הקידושין הנ"ל לולא שאר הטעמים ויסודי ההיתר שהזכיר במכתבו. ובלאו הכי איני מבין איך פשיטא ליה דזה העד חשיב נוגע בעדות לפי שהוא משרת של המקדש עפ"י תשו' הרדב"ז והלא האו"ת שהביא הר"ב פ"ת שם הוכיח דכשר וכתב שכן עמא דבר וא"כ איך אפשר לבטל הקדושין עפ"י סברת הרדב"ז ובפרט שסברת הרדב"ז אינה מבוררת שסותר דבריו בשתי תשובות כמ"ש הרב כנה"ג שבפ"ת. וכיון שדעת הרדב"ז אינה מבוררת אית לן למינקיט לכל הפחות להחמיר כדעת האו"ת ומה גם דמעיד בגדלו שכן עמא דבר וסבור הייתי לומר דהרב הנ"ל יצ"ו מבין מסיגנון דברי הכנה"ג דהעיקר בדעת הרדב"ז הוא דסבר דהוי נוגע מדכתב בלשון זה אבל הרדב"ז עצמו בח"ב כתב דנוגעים בעדות הם ע"כ וכללא כיילו לן מגדולי האחרונים ומכללם הרדב"ז וה"ד הרב שכנה"ג בכללי הפוסקים אות ל"ג דסברא שמביא הריב"ה בלשון אבל פ' כתב וכו' משמע למבינים שזו הסברא שחפץ בה עי"ש והביא כלל זה הרב יד מלאכי בכללי הריב"ה ומהריק"א אות ט' וכיון שכתב אבל הרדב"ז עצמו וכו' מוכח דזו עיקר סברתו ואולי משמע ליה הכי משום שהתשו' שכתב שכשרים היא בח"א וזו היא בח"ב א"כ דבריו האחרונים עיקר ולכן תפס הרב הנ"ל דדעת הרדב"ז היא דחשיב נוגע אמנם כלל זה אינו מוחלט ועיין מה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים בסי' י"ב אות ה' ובסי' י"ג אות י"ב ועוד דבכנה"ג סי' ל"ז הגהט"ו אות מ"ד כתב סברות הרדב"ז לא בסיגנון שכתבם בסי' ל"ג אלא בסיגנון אחר וז"ל משרתי הבית המעידים שבתו של ראובן נתקדשה לאדוניהם נוגעים בעדות הוו הרדב"ז בח"ב סי' פ"ט אבל בח"א סי' צ"ו כתב דכשרים לעדות עכ"ל הרי שהביא סברתו שבח"א בלשון אבל ומוכח שלא כתב לשון זה לומר שזו עיקר סברת הרדב"ז כמובן. ואף אם באמת כן היא דעת הרדב"ז עכ"פ מידי פלוגתא לא נפיק וכבר כתבתי לעיל באות נ"א (הוא בקונטריס זה לעיל סי' ע"ג) בענין זה באריכות בס"ד והבאתי דברי רבינו מוהר"י ן' מיגאש בתשו' סי' קס"ב שכתב מפורש דשכירו ולקיטו כשרים להעיד והבאתי אמבוהא דרבנן בתראי דנקטי דמשרתי הבית כשרים להעיד וכתבתי דנראין דברי הרב פ"ת שכתב שאין להחליט בזה לא להכשיר ולא לפסול אלא הכל לפי הענין אם יראה להב"ד שיש חשש שמגיע הנאה להעד או לא ואין לומר בדרך כלל כיון שהוא משרת הבית הוי נוגע כיעי"ש וא"כ איך נוכל לומר בפשיטות דאין בעדות זו ממש ושלא ניחוש לקידושין הא ודאי ליתא לפענ"ד. ועוד די"ל דאף דבעלמא נוגע בעדות פסול מדאוריתא לרובא דרובא כמו שמתבאר ממה שרשמתי באות נ"א (עי"ש בד"ה ועיקר פיסול נוגע) מ"מ נגיעות זה דמשרתי הבית לדעת הרדב"ז יתכן דאינו אלא מדרבנן ובאנו למחלוקת הפוסקי' אם בפסול מדרבנן אמרינן נמצא אחד מהם פסול תתבטל כל העדות כמו שרמז הרב הנ"ל יצ"ו ועיין במה שרשמתי בענין זה לעיל אות מ"ח (הוא בקונטריס זה סי' ע"ב) שוב ראיתי בשולי מכתב הרב הנ"ל יצ"ו שכ' דאף אם לא היה פסלותו רק מדרבנן מ"מ הא קידושין בעד אחד ג"כ לא הוי רק מדרבנן כמ"ש הרמ"א סס"י מ"ב ע"ב

ועל מה שכתב הרב הנ"ל יצ"ו דכל התנאים המבוארים בח"מ סי' ל"ו איתנהו בנד"ד שכיוונו להעיד ובאו והעידו יש לפקפק כמו שראיתי להגאון ענג יו"ט בסי' חל"ק שכתב לנדונו דהרב השואל כתב לבטל העדות מטעם שנצטרפו להעיד וכתב ע"ד ולדעתי נראה דאין לפסול כאן משום נמצא אחד קרוב או פסול דהא וכו' ועוד דהא פסקינן דאם צריך לעדות ומצוה להחרי' שכל מי שיודע יבא ויעיד שלא נתבטל עדות הכשרים בשביל הפסולים כמ"ש הרר"ש בפ"ק דמכות ובעובדא דידיה מסתמא שלחו הב"ד אחרי כלם שיבואו להגיד כדי לעמוד על החקירה בבירור ולא מיקרי אתי לאסהודי אלא כשבאו מעצמן להעיד עכ"ל ומסתמא גם בנדון הרב הנ"ל יצ"ו כן הדבר שהוא ובית דינו שלחו אחר העדי' ולא שבאו הם מעצמם להעיד וא"כ אין כאן תורת ביטול העדות

ומה שכתב דהעד הכשר ידע והכיר בחברו שהוא פסול ואף שלא ידע שתתבטל העדות לית לן בה כמ"ש הש"ך בסס"י ל"ו הנה מלבד דלדעת הרב מוהר"ם אלשקר שהביא הרב ש"ך שם כל שלא ידע שהצטרפותו תבטל העדות לא חשיב הכיר וידע בחברו שהוא פסול. וא"כ בכה"ג לדעה קמייתא שבש"ע שם אין עדות הכשר מתבטל וכתב הרב ש"ך שזה דעת רוב הפוסקי' ועוד נראה דאף לדעת הש"ך דס"ל דמה שאינו יודע שתתבטל העדות ע"י צירופו אינו מעלה ולא מוריד מ"מ היינו כשיודע עכ"פ שחברו פסול ונתכוון להצטרף עם הפסול משא"כ בנדו"ד אין לנו לומר דידע בחברו שהוא פסול מפני שהוא נוגע בעדות דאף אם ידע שהוא