שדי חמד דברי חכמים קז

אצל עצמו ועוד הביא מ"ש בתשו' הרב מוהר"ם מריקאנטי סי' תנ"ו בשם תשובת הראב"ד ומ"ש הרא"ש בפ"ק דמכות ד' ט"ו בסוגיא דאילעא וטוביא קריביה דערבא הוו בשם הראב"ד דנראה מדברי הראב"ד דס"ל דנוגע בעדות אין פיסולו משום חשש דמשקר אלא משום דלא חשיב עד כלל דבעל דבר הוא דאדם קרוב אצל עצמו וכתב דהראב"ד ס"ל נמי טעמא דחשדא וכמו שרבינו ן' מיגאש כתב שני הטעמים והאריך עוד בעניינים אלו ולא יכולתי להתיישב בדבריו ושם בד' קנ"ו ע"א ראיתי שכתב דהרב תומת ישרים ס"ל דנוגע בעדות פסול מן התורה (דלא כמ"ש הזל"ח שהבאתי בראש האות) ושכן דעת הר"ן בפרק ב' דקידושין גבי מקדש על ידי שנים הן הן עדיו הן הן שלוחיו וכו' עיש"ב ולמדנו מדבריו דגם הרמב"ם ס"ל דנוגע בעדות חשיב בעל דבר וא"כ פשוט דפסול מן התורה כיון שאינו עד כלל גם הרב משל"מ בר"פ ט"ו מהל' עדות כתב דנוגע בעדות פיסולו הוא משום דהוא בעל דבר, ועיין ג"כ בשו"ת נודע ביהודה מ"ק אה"ע סי כ"ט שכתב ג"כ דנוגע בעדות פסול מן התורה אלא שצדד שם אם גם לעדות אשה פסול עי"ש. ובשו"ת נדיב לב ח"ב חאה"ע סי' ח' ד' כ"ט ע"ד (ד"ה גם) ראיתי שכ' דבשו"ת עולת שמואל ח"מ סי' ז' האריך לבאר אם נוגע בעדות הוא מדאוריתא ואין מצ"א לראות דב"ק, אמנם מכל הרשום למעלה מתבאר דהוא מדאוריתא וכן דעת הג' שו"מ במהדורא ה' סס"י ה', וכן נראה דעת הרב פ"ת בח"מ סי' ל"ד ס"ק כ"ה במ"ש שם בחצאי לבנה היינו באופן שאינו נוגע עי"ש

והנה במה שכתבתי למעלה בד"ה ומצינו) דהרב כנה"ג פירש בכונת דברי התוס' בב"ב ד' מ"ג דסברי כשיטת הריב"ש דפיסול נוגע בעדות הוא משום דהוי בעל דבר ראיתי להרב משנת ר"א שם (בד' דק"ן ע"ד) שפירש כונתם דסברי דפיסול נוגע בעדות הוא משום חשדא וכי נסתלקה החשדא כשרים להעיד וחזר בו מפני שראה מ"ש הרב כנה"ג דכונתם דחשיב בעל דבר עי"ש, והרב ישמח לב נר"ו בחח"מ סי' ל"ז אות א' כתב בשם הרב מוהר"ם אשכנזי בכ"י שהוכיח מדברי התוס' בב"ב ד' כ"ט ד"ה הני נוגעין בעדותן דסברי דהטעם הוא משום חשדא דבזה אתי שפיר מה שהקשו דליהמנו במיגו וכו' דאי הוה ס"ל דחשיב בעל דבר מאי מקשו הרי המיגו לא מהני אלא דלא לאשוויי משקר מ"מ לא נפיק מבעל דבר אלא ודאי דסברי דהוא משום חשדא וכתב הרב ישמח לב דמזה סייעתא למה שפירש הרב משנת ר"א בכונת התוס' בד' מ"ג. ובעניותי לא זכיתי להבין הוכחה זו כלל דאם התוס' גם בקושייתם היו מודים דחשיבי נוגעים בעדותם ובכל זאת הוה קשיא להו מדאיכא מיגו היינו יכולים להבין מדבריהם דלית להו טעמא דבעל דבר. אבל הרי התוס' כל קושייתם הוא דהיכי אמרינן הני נוגעים בעדותם הרי אין נוגעים בעדותם כלל דאין להם שום הנאה בזה שהרי בלאו הכי הם פטורים מלשלם במיגו וכו' ולעולם אימא לך דבגוונא דאית ליה הנאה וחשיב נוגע בעדות סברי התוס' טעם הפיסול הוא משום דחשיב בעל דבר:

וראיתי בס' ימי שלמה בהלכות עדות ד' קס"ה ע"א שנסתפק אם נוגע בעדות כשר במידי דאיסורא והביא תשו' הרא"ם בח"א תוך סי' ס"ט דמתבאר דס"ל דבמידי דאיסור והיתר נאמן להעיד ושכ"כ הרב קהל יהודה בחיו"ד סי' קכ"ז ליישב קושית הרב ש"ך ושוב כתב דמצא שזו מחלוקת בין האחרונים ועי' בכל מה שרשמתי לעיל באות ז' בדין עד אחד נאמן באיסורין אם הוא אפי' קרוב וק"ל: סימן עד (מקונטרס הכללים מערכת העיי"ן אות נ"ג

) עד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, דקי"ל דאם נמצא אחד מהעדים קרוב או פסול עדותם בטלה אי אמרינן בענייני קידושין וגטין או דוקא, בדיני ממונות הנה הג' נודע ביהודה במ"ת חאה"ע סי' ע"ו (בד"ה ויותר מזה) מפקפק בזה לומר דבעדי קידושין לא אמרינן כן אלא שלא החליט לומר כן עי"ש ורואה אני שבאמת כן דעת רבינו ישעיה מיטראני שבתשו' בשמים ראש סי' ל"ז דהאי דינא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה לא נאמר בענייני קידושין וגטין עי"ש ראיותיו ובהגהת כסא דהרסנא שם כתב דאפשר שזה היה דעת רבני שפירא, וח"מ כתב (בכס"ד שם) דרוב הפוסקים לא סברי כהרר"י מיטראני אלא איתיה אף בדבר שבערוה וציין לעיין בתשו' הרבנים מוהר"ם אלשקר ומוהר"ם פאדווא (ולא הראה מקום דב"ק) וכ"כ הרב ערוך השלחן בחאה"ע סי' מ"ב אות ב' דרוב הפוסקים סברי דדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול אתמר גם בדבר שבערוה עיין באור לי סי' ע"א ד' ע' ע"א ומרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ רסי' ל"ו כתב וז"ל, ובתשו' למוהר"י בי' רב סי' ע"ו כתוב דדיני איסור לא דמו לדיני ממונות ונפשות לענין זה, וכן נראה מסתמיות דברי הפוסקים שלא נאמרו דינים הללו אלא בדיני נפשות ודיני ממונות אבל לא באיסורין אבל מתוך דברי הרב מוהר"י בי רב בתשו' כ"ו סי' ע"ד וע"ה נראו דאעילו בדיני איסור הדין כן וכן מוכיחים בפי' דברי הרב מהר"ם אלשקר סי' ט"ז וצ"ט עכ"ל, ועם כי תשו' הרב מוהר"י ב"ר אין בידי לראות תנא היכא קאי ומאי דיני איסור דקאמר נראין הדברים דבדיני קידושין דאיירי בהו הכנה"ג שם קעסיק ואמר מר דבדיני קידושין לא נאמר הא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול וכו', וגם הרב מוהר"ם אלשקר שציין בכנה"ג בקידושין מיירי כיעי"ש. ונמצא דגם הרב מוהרי"ב בסי' ע"ו הנ"ל ס"ל כדעת רבינו ישעיה ומשמע ליה הכי גם מסתמיות דברי הפוסקים דבקידושין לא אמרינן דתתבטל עדות הכשר מחמת צירוף הקרוב או פסול. אלא דאין לנו לברר אמתת דעתו אם כמ"ש באותה תשו' או כמו שנראה מדבריו שבתשו' כ"י דאע"ג דהכא חדא והכא תרתי. אולי מה שנמצא כתוב מפורש עדיף ממה שנראה מדבריו במקום אחר

ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ב סי' ל"ז כתב דהרב השואל הביא בשם הרב שב יעקב בח"ב סי' כ"א דדוקא בממון אמרינן דנתבטל עדותו כיון דע"י מוציאין ממון ועבר על מדבר שקר תרחק אבל בקידושין כיון דהמקדש בעד אחד חוששין לקידושין לא עבר על מדבר שקר תרחק ורצה הרב השואל לומר דה"ה גבי גט וע"ז תמה הג' שו"מ דלא ניתן ליאמר שממון חמור מקידושין וכו' והרי התוס' נדחקו כשנותנים גט במעמד קרובים היה לנו לומר דעדות הכשרים בטל וכו', ועוד הקשה מש"ס גטין ד' י"ח כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול למ"ד משום תנאי כשר למ"ד משום עדים פסול דמבואר דבגטין נמי אמרינן דנמצא אחד מהם פסול בטלה עדותן, וכן תמה על הג' נו"ב מהד"ק אהע"ז לא ציין מקומו ולא ידעתי כעת זולת מ"ש במ"ת שהבאתי) שרצה לומר דבגטין וקידושין לא קי"ל כר"ן אלא כשמואל והזכיר דגם בשו"ת בשמים ראש (כונתו ודאי הוא על התשו' דסי' ל"ו הנז"ל) רצה לחדש כן ונעלם ממנו הש"ס דגטין והוכיח מדברי רבינו המשל"מ בפ' ט"ז מהל' עדות ה"ה דבחליצה איתיה להאי דינא וה"ה לגטין וקידושין אלו תו"ד ולא היה צריך להוכיח דעת המשל"מ מחליצה לקידושין שהרי מפורש יוצא מדבריו שבפ"ד מהלכות אישות דין ו' דס"ל גם בקידושין נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה והשיג בזה ע"ד הריב"ש סוס"י י"ד וסי' רס"ו דהיה לו לבטל עדות העד האחד מפני צירופו של האחד עי"ש, הרי מפורש דהרב משל"מ נקיט האי דינא גם בקידושין

והנה על תמיהת הרב משל"מ על הריב"ש הנ"ל כתבתי במקום אחר דיתכן לישב מה שלא כתב לבטל בנדונו עדות הכשר אלא משום דהוי מקדש בעד אחד ולא קאמר דאף עד אחד ליכא משום שנתבטל ע"י צירוף הפסול היינו משום דס"ל כמו שהסביר הרב בית שמואל בסי' מ"ב סק"ח דלדעת הרא"ש ודעמיה דכדי לבטל עדות הכשרים בעינן תרתי כיוונו להעיד וגם העידו בב"ד ובחדא מינייהו לא סגי א"כ בעדים המעידים על הקידושין לא אמרינן דתתבטל עדות הכשרים משום דמ"ש שמתבטל העדות היינו לענין דהב"ד אין יכולים לפסוק על פיהם אבל כאן בעת הקידושין עדין לא נתבטלו עדותם, א"כ הקידושין היו קידושין כשרים, א"כ אע"ג דהב"ד א"י לפסוק עפ"י עדותם,, מ"מ המקדש קדש בפני