שדי חמד דברי חכמים קו

כמ"ש הש"ך וסמ"ע דהוא מחשש שמשקר עי"ש שלא ראה דברי הראשונים שהביא רב"א באס"ז בזה

ומצינו להריב"ש בכמה תשובות דס"ל דנוגע חשיב בעל דבר וכתב כן בשם הראשונים. עיין בסי' קס"ח (בד"ה ומה שאמרת כנגד) דמפורש בדב"ק דהנוגע בדבר דפסול הוא משום דהוי כבעל דבר עצמו ומפני זה אינו מבטל האחרים שעמו כי היכי דאמרינן בפ"ק דמכות נרבע יציל קרוב יציל וכו' ומתרצי' במקיימי דבר הכתוב מדבר כלומר אותם שאפשר להיות עדים אם הם פסולים פוסלים האחרים בצירופן אבל הבעל דבר עצמו לא חל עליו שם עדות כלל כדי שיצטרף עם האחרים לפוסלן בצירופו ומטעם זה אמרו הראשונים דמשום הכי אמרינן בפ' חזקת ד' מ"ג גבי תנו מנה לבני עירי מהני סילוק שיסתלקו שנים מחלקם ויעידו ולא פסלינן להו משום דבעינן תחלתו וסופו בכשרות משום דקודם סילוקם כיון דהוו בעלי דבר לא שייך בהו עדות כלל ולא מיקרי עדים פסולים וכי נסתלקו השתא הוא דהוו עדים ותחלתן וסופן בכשרות הוא עכ"ל וכדברים האלו כתב שם בסוס"י קצ"ה וכ"כ בסי' של"ט דכל שנוגע בעדות לא שייך למיקרייא עדות כלל ואפילו עדות פסולה עי"ש הנה מפורש דס"ל דמי שנוגע בדבר אינו בתורת עדות כלל ופשיטא דפיסולו מדאוריתא והרב כנה"ג בח"מ סי' ל"ג הגב"י אות כ"ב עמ"ש מרן הב"י בשם התוס' בפ' חזקת ד' מ"ג ד"ה וליסליקו דמאי דמהני סילוק גבי נוגע בעדות ולא אמרינן דהוי אין תחלתו וסופו בכשרות הוא משום שאין הפסלות תלוי בגוף אלא בממון כתב דכונת התוס' היא כמ"ש הריב"ש בסי' של"ט בשם הראשונים הנז"ל דכיון דקודם סילוקם הוו בעלי דבר לא שייך בהו עדות כלל וכונת התוס' היא כמ"ש הריב"ש אלא שבירר טעם הדבר עכ"ל והרא"ש שם בסי' מ' כתב כדברי התוס' וא"כ גם הרא"ש קאי בשיטת הריב"ש הנז"ל דנוגע בעדות חשיב בעל דבר ואינו בתורת עדות כלל. וגם בתשו' כתב הרא"ש בכלל י"ג סי' י"ג כדברי התוס' דב"ב הנז"ל עי"ש

ובאס"ז שם (בד"ה אלא אחריות) כתב בשם הראב"ד על קושיית התוס' דהא בעינן תחלתו וסופו בכשרות דכי בעינן הכי ה"מ בפסלות דגופא או בפסלות דקורבא אבל הכא משום חשדא דנוגעין בעדותן וכי מסלק חשדא כשרים בין לדין בין לעדות ולשון אחר פירשו (אולי צ"ל פירש דגבי ממון לא מיקרי תחלה בפסלות דכיון דמטו ליה הנאה מניה לאו בר עדות הוא כלל, והשתא הוא דאחיל עליה שם עד והו"ל תחלתו וסופו בכשרות וההיא שעתא לאו עד הוא כלל דאין אדם מעיד לעצמו ודמיא לההיא דאמרינן הרוג יציל וכו' במקיימי דבר אמר הכתוב וכו' עכ"ל. ולפי מה שביאר הרב כנה"ג בכונת התוס' נראה דגם דברי הראב"ד אפשר לפרש כן ומ"ש ולשון אחר פירש וכו' היינו ביאור לדבריו הראשונים וכיון דמדברי כל הנך רבוואתא מתבאר דסברי דנוגע בעדות לא חשיב עד כלל אלא בעל דבר עצמו חשיב פשיטא דלדידהו פיסול דנוגע לעדות הוא מדאוריתא דלא כדעת הרב תומת ישרים שהביא בזכרנו לחיים דס"ל דפיסולו מדרבנן וכן דלא כמו שצדד הרב חמ"ח שאביא בסמוך שהוא מדרבנן

שוב ראיתי דמ"ש בזכרנו לחיים דהרב תו"י ס"ל דפיסול נוגע בעדות הוא מדרבנן לפי הנראה הוא טעות דבדבריו שהביא הרב כנה"ג באה"ע סי' ל"ה הגב"י אות ד' מבואר דס"ל דהוא מדאוריתא דבדין דהמקדש ע"י שני שילוחין הן הן עדיו וכו' שכ' מרן הב"י דהיכא דאיכא כפירת ממון לא אמרינן הן הן עדיו וכו' כתב וז"ל א"כ אפשר דאינה מקודשת כלל דאע"ג דמשום שבועת היסת נגעו בה ונגיעתם מדרבנן שמא כיון דמהת"ו כל הנוגע בעדות אינו בתורת עדות א"כ פיסולייהו הוי מן התורה אי נמי כיון שצרכים שבועה עדותן אינו עדות התורה אמרה עפ"י שני עדים יקום דבר יצאו אלו שאינם נאמנים אלא מצד השבועה תו"י סי' ע"ג הגהות הרי"ף למרדכי דקידושין עכ"ל הרי דכתב מפורש דמן התורה כל הנוגע בעדות אינו בתורת עדות וכן משמעות דברי הר"ן שהביא מרן הב"י שם עי"ש. הן אמת דראיתי להרב חמ"ח שם בסי' ל"ה סק"ג) שכתב בתו"ד דאפשר לומר דהא דפסול נוגע בעדות הוא מדרבנן אך אין נראה כן מדברי כל רבוותא הנז"ל וכן ראיתי להרב משאת בנימין בסי' צ"ח שכתב שנוגע בעדות עדותו בטל ופסול מדאוריתא וזה פשוט בתלמוד ובפוס' ובטור ח"מ סי' ל"ז וכו' עי"ש וכבר כתבתי דגם מדברי הרב מוהריב"ל שהביא הרב כנה"ג בח"מ סי' ל"ז נראה דס"ל דפיסול נוגע הוא מדאוריתא

אלא דממ"ש הרב כנה"ג באה"ע סי' י"ז הגהות הטור אות ל"ה ששלחוהו לעיר אחרת לחפש אם ימצא עדות להתיר האשה יתנו לו ב' אלפים ואם לא יביא עדות המספיק להתירה יתנו לו אלף ואמר ששמע מנכרי מסל"ת שנהרג אותו יהודי נסתפק הרב מוהריב"ל אם יש לסמוך על עדותו כיון דהוי נוגע בעדות עכ"ל. נראה דהרב מוהריב"ל מספקא ליה בנוגע בעדות אם פיסולו מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן דאל"כ מאי מספק"ל הא קי"ל דפסולים דאוריתא לא מהני לעדות אשה ופסולים מדרבנן כשרים לעדות אשה אלא ודאי דהא גופא מבעיא ליה אם פיסול נוגע הוא מדאוריתא וא"כ לא מהני לעדות אשה או אינו אלא מדרבנן ומהני לעדות אשה וזה היפך ממה שנראה ממ"ש בשמו בכנה"ג ח"מ סי' ל"ז הנז"ל, וצ"ל דכונתו כמו שצדדתי למעלה דהיא גופא מבעיא ליה אם פיסול נוגע הוא מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן אלא שדבריו נראין היפך דעת רבוואתא הנז"ל דפשיטא להו דהוא מדאוריתא

אחר כל אלה הדברים ראיתי דברי הרב מוהריב"ל הובאו בהרחבה בס' גט פשוט סי' ק"ך סק"ט והדברים אשר כתב בשמו הרב כנה"ג באה"ע הנ"ל, ובח"מ הנז"ל שניהם הם במקום אחד ותו"ד הוא שהקשה עמ"ש הרמב"ן דנוטל שכר להעיד פסול מדרבנן משום מה אנו בחנם דאמאי לא יופסל מדאוריתא משום נוגע בעדות דניחוש שיעיד שקר כדי להרויח ממון וליישב קושיא זו שני דרכים לפניו. א) דפיסול נוגע בעדות לאו משום חשש דמשקר דלא חשדינן לאינשי בהכי אלא מגזרת הכתוב כמו בקרובים דאדם קרוב אצל עצמו וכל שאינו נוגע בגוף העדות לא חשיב נוגע בעדות ולכן אינו פסול אלא מדרבנן. ב) דנוטל שכר להעיד דפסול מדרבנן הוא דוקא בנוטל שכר טרחו ולא יותר ואם נוטל יותר הוי נוגע בעדות ופסול מדאוריתא, ואחר שכ' ב' דרכים אלו כתב שבא מעשה לידו באחד ששלחוהו וכו' כמ"ש בכנה"ג אה"ע הנז"ל וכונת ספקו הוא אם נאמר כהדרך הראשון או כהדרך השני דאם נאמר כהדרך הראשון הנוטל שכר להעיד בין שכר מועט בין מרובה אינו פסול אלא מדרבנן דלא חשיב נוגע אלא א"כ נוגע בגוף העדות ולפי זה יש להכשיר עדותו של האיש הזה כיון דאינו פסול מן התורה. או אפשר דאית לן למימר כהדרך השני דכל שנוטל שכר הרבה חשיב נוגע בעדות ופסול מן התורה וא"כ אי אפשר להכשיר עדות האיש הזה כן הוא כונת הרב מוהריב"ל כמו שמתבאר ממ"ש בשמו הרב גט פשוט עי"ש. ובשו"ת מעשה אברהם חח"מ סי' כ"א, ונמצא לפי זה דגם הרב מוהריב"ל ס"ל דמי שנוגע בעדות פסול מן התורה וכדעת כלהו רבוואתא הנז"ל, ודברי הרב גט פשוט הללו נאמרו ונשנו גם בספרו עזרת נשים בקונטריס עיגונא אות ל' ד' י"ח ע"ג והלאה (מדפוס לייפציג) ושם הביא בשם מר בריה תירוץ לקושית הרב מוהריב"ל, דמה שאמרו דנוטל שכר להעיד עדותו בטל משום קנס איירי בנוטל שכר משני בעלי הדין בשוה דאין לחוש שיעיד שקר לטובת האחד כיון דנוטל משניהם בשוה וכו' ושתיק ליה בתירוץ זה אך בג"פ דחה תי' זה דסו"ס היה לנו לחוש שמא אינו יודע שום דבר ברור בזה, ורק משום הנאת ממון שנותנים לו בשוה אומר מה שעולה על דעתו באומד הדעת עי"ש. ותירוץ הנ"ל כתב מדנפשיה הרב משנת ר' אליעזר בח"א סי' קי"א ד' קנ"ה ע"ג ולא הזכיר בזה מ"ש הרב בג"פ ושם ד' קנ"ו ע"ב ציין להרב שונה הלכות בהלכות בכורות ד' נק"ה, ועי"ש מה שהשיב ע"ד הרב בג"פ בזה

ושם (במשנת ר"א) הביא מ"ש רבינו מוהר"י ן' מיגאש דטעם פיסול נוגע בעדות הוא משום שהוא בעל דבר וכתב שלזה כיוון הרמב"ם תלמידו שכ' בר"פ ט"ו מהל' עדות כל עדות שתבא הנאה לאדם ממנה אינו מעיד דזהו כמעיד על עצמו עכ"ל, והביא מ"ש הרמ"ה בפ' חזקת דפיסול נוגע בעדות כפיסול קרובים דאדם קרוב