שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים צ

ובא לכלל ישוב עי"ש ולענין דינא הנה השגתי עתה ספר תניא רבתי הנדפס בוארשא עם ביאורי מוהרש"ה וראיתי בהלכות יום הכיפורים בדף פ"ה (בסוף ד"ה ותניא כשאסרו) שכתב ומי שלא התענה ביום הכיפורים אינו מזכיר מעין המאורע בברכת המזון כן מצאתי בשם רבינו אביגדור וכתב על זה בביאורים (באות כ"ט) וז"ל בשיבולי לקט כלל ק"ג מבואר טעמו של רבינו אביגדור עכ"ל וכבר הזכרתי שהרב מגן אברהם כבר הביא טעמו של השיבולי לקט ולענין דינא כתב הגאון מטה אפרים בסוף סי' תרי"ח שיזכיר יעלה ויבא ורצה והחליצנו ויבצע על שתי ככרות ואם יש טורח להחולה רשאי להקל שלא להזכיר ושלא לבצוע על שתי ככרות וקידוש אינו רשאי לומר משום חשש ברכה לבטלה ואם שכח לומר יעלה ויבא או שהיה עליו לטורח אז קודם שיאמר ברכת הטוב והמטיב יאמר ברוך שנתן ימים קדושים לעמו ישראל את יום הכיפורים וכו' ואינו חותם והשגתי מקרוב ספר למטה יהודה להרה"ג הראד"ק יצ"ו וראיתי בחלק התשובות סי' כ' שעל פי מה שאמרו בירושלמי אמתניתין דבפרק כל כתבי דף קי"ז בפלוגתא דתנא קמא ור' יוסי לענין הצלת מזון כמה סעודות יציל דלר' יוסי מצילין לעולם מזון שלש סעודות ולרבנן אינו מציל אלא כנגד הסעודות שעתיד לעשות דפריך בירושלמי על דעתיהון דרבנן ביום הכיפורים לא יציל כלל ומשני כל עמא מודו שמצילין מזון סעודה אחת מפני הסכנה ועל זה שקיל וטרי הרה"ג הנ"ל ומתוך השקלא וטריא אסיק שחולה שאוכל ביום הכיפורים צריך להזכיר המאורע בברכת המזון עי"ש דב"ק:

ז) חולה מסוכן שאינו מתענה ביום כיפור ומתפללים בביתו יכול לעלות לספר תורה בשחרית כי הקריאה ביום כיפור היא מחמת קדושת היום כמו בשבתות וימים טובים אבל במנחה מספקא לן אם הקריאה היא משום התענית אלא דבשאר תענית קורים ויחל וביום כיפור בפרשת עריות ואם כן מי שאינו מתענה אינו יכול לעלות או נימא דגם קריאה זו מחמת קדושת היום לקרות גם במנחה כמו בשבת וגם מי שאינו מתענה יכול לעלות וצריך עיון לדינא הגאון רבינו עקיבא איגר בשו"ת סי' כ"ד ומשמע דביום כיפור שחל בשבת גם במנחה יכול לעלות והשגתי עתה ספר לב חיים חלק שלישי וראיתי בסי' קל"ד שנשאל בחולה מסוכן שאוכל ביום הכיפורים והוא רגיל לעלות לתורה בכל שנה אם מותר לעלות בשנה זו ומתבאר מדברי תשובתו דעל קריאת שחרית מיירי והשיב בסי' תקס"ו סעיף ו' כתב מרן שלא יעלה לספר תורה מי שאינו מתענה וכתב הרב באר היטב באם קראוהו לספר תורה מותר לעלות והרב טורי זהב אוסר ובנדון השאלה יש לאסור משני טעמים אליבא דכולי עלמא א) דאינהו קיימי בשאר תענית צבור ואנן במאי עסקינן ביום הכיפורים דעינוי יום הכיפורים דאורייתא וכל שכן דבסדר היום קורא המפטיר תענו את נפשותיכם והוא אכל ושתה ולאו אורח ארעא לקרותו לתורה אף בספר ראשון וכו' וכל שכן שמנהגנו הוא שלא לקרות לתורה בשאר תענית צבור את מי שאינו מתענה ב) דהרב בית חדש לא התיר אלא אם כבר קראוהו לעלות לא כן בנדון שאלתינו שהוא רוצה לעלות פשיטא דאף שרגיל לעלות בכל שנה לא יעלה בשנה זו כיון שהוכרח לאכול ויתן עלייתו לאחר אם מקפיד על זה אלו תורף דב"ק:

והנה בשדי חמד מערכת בין המצרים סי' ב' אות ב' הבאתי דברי הגאין חתם סופר בסימן קנ"ז דמה שכתבו הפוסקים בסימן תקס"ו סעיף ו' דמי שאינו מתענה יצא מבית הכנסת היינו דוקא בתענית בה"ב שאינו אלא מנהג וזה שאינו מתענה אינו אצלו חובה וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם אבל תשעה באב אית ביה תרתי לטיבותא א) דגם החולה חשיב קצת מתענה דהרי אינו אוכל אלא מה שצריך לו דוקא ועל מה שאינו צריך הרי הוא ככל אדם ומחויב בדבר קרינן ביה ב) אפילו אם אינו חייב בדברים שאינם צריכים לו מכל מקום תשעה באב יום הוא שנתחייב בקריאת התורה שחרית ומנחה ולכן אף מי שאינו מתענה יכול לעלות לתורה דלא יצא מכלל חיוב הקריאה וכתב כן להלכה ולמעשה ושהסכימו עמו בעלי הוראה ואני הדל כתבתי שם דמתבאר מדברי רבני האחרונים (שרשמתי שם) דלא שמיעא להו כדאמר מר החתם סופר אלא בכל תענית צבור הדין כן שלא יעלה מי שאינו מתענה זולת אם חל ביום שני או חמישי שהוא יום קריאת התורה דבזה הוא דיכול עלות בשחרית מי שאינו מתענה עיין שם:

ומכל מקום לענין יום הכיפורים נראים לדעתי הקצרה דברי רבינו עקיבא הנ"ל דחיוב קריאת התורה בו הוא משום קדושת היום כמו בשבת ויום טוב ולכן בשחרית יום הכיפורים נראה שיכול מי שאינו מתענה מפני סכנת חוליו לעלות וזה אפילו אם חל יום הכיפורים בחול וכל שכן בחל בשבת ויכול לעלות אף במנחה ומה שכתב בלב חיים שכיון שקורין ביום הכיפורים מצות עינוי אין בדין שיעלה לספר תורה מי שאכל ושתה הנה כיון שחולה זה התורה התירה לו לאכול ביום זה ועושה מצוה בזה כמו שכתבו הפוסקים יש לומר דאכילתו חשיבא עינוי דומיא דאכילת ערב יום הכיפורים שהיא מצוה ואפיקתא רחמנא בלשון עינוי ואם כן חולה זה שמצוה עליו לאכול אינו יוצא מכלל תענו את נפשותיכם ומה שכתב שמנהגינו הוא שלא לעלות בשום תענית צבור מי שאינו מתענה נראה ודאי דעל שאר תעניות הוא שאמר שכך מנהגם ומשאר תענית צבור בא ללמוד הרב ליום הכיפורים (ולא שידע הרב שהמנהג הוא כן ביום הכפורים עצמו כן משמע לי מתוך דב"ק) ואין זה מוכרח דשפיר יש לומר כסברת רבינו עקיבא דיום הכיפורים חיוב הקריאה בו הוא משום קדושת היום כמו בשבת ויום טוב וכן היא דעת מר חתנו הגאון חתם סופר גבי תשעה באב דיום הוא שנתחייב בקריאת התורה ובקונטריס פאת השדי במערכת בין המצרים סי' ב' אות ה' הבאתי דברי רב אחד יצ"ו שהכריח דקריאת התורה ביום תענית אינה משום תענית שהרי באמירת עננו נחלקו הראשונים אם יאמרו אותו בשחרית מחשש שלא יוכל להתענות ואילו בקריאת התורה כולי עלמא מודו דקורין בשחרית והבאתי שם בשם קונטריס מנחת פתים אשר בסוף ספר מנחת קנאות שכתב בשם שו"ת שנות חיים סי' שמ"ב שמי שאינו מתענה יכול לעלות לספר תורה ולכן לדעתי הקצרה היה נראה שאף במנחה יכול לעלות מי שאינו מתענה לולא שרבינו עקיבא הניח דין זה בצריך עיון לדינא אבל בשחרית יום הכיפורים מיהא נראה שיכול לעלות זולת אם נהגו ביום הכיפורים עצמו שלא יעלה מי שאינו מתענה דאז יעשה כמנהגם אבל אם אין מנהג על זה בפרטות על יום הכיפורים אין ללמוד יום הכיפורים משאר תעניות צבור:

ח) כתב הרב מגן אברהם סי' רפ"ב אות ג' דאף דכשחל יום טוב בשבת דינא הוא דיכולים להוסיף על מנין הקרואים אליבא דכולי עלמא מכל מקום ביום כיפור שחל להיות בשבת אין יכולים להוסיף משום שהפרשיות מכוונים שמסיימים במילי דכפרה לכן טוב שלא לשנותם עי"ש ולכאורה לפי הטעם זה היה לנו להתיר ביום כיפור שחל בחול שהרי יכולים להפסיק כדרך שמפסיקין ביום כיפור שחל להיות בשבת אך בדברי המגן אברהם מבואר דבין בחול בין בשבת אין מוסיפין ומצאתי בשו"ת חתם סופר סי' ק"ע שכתב דגם בחל בחול יש קפידא כדי שלא ישוה יום כיפור שחל בחול ליום כיפור שחל בשבת ועיי"ש שכתב דאף על גב דהר הלבוש סבירא ליה דשפיר דמי להוסיף מכל מקום קשה לעשות מעשה נגד המגן אברהם כשאין בו צורך גדול דאפילו לשנות הניגון הנהוג לאו שפיר דמי אבל אם כבר נהגו להוסיף גם ביום כיפור שתל בשבת אזי יכולים להחזיק במנהגם ואין שום חשש ופיקפוק וכתב בשם הרב אליהו רבה שהעיד שכן המנהג בפראג שמוסיפין ביום כיפור שחל להיות בשבת והיכא דנהוג נהוג ואריך עי"ש:

ט) מנהגנו לומר ברכת על התורה ועל העבודה במנחת יום כיפור ואם חל בשבת מזכירין של שבת כמו שפסק מרן בסי' תבר"ך ושמעתי שגדול אחד גער במפטיר ולא הניחו לברך ברכת על התורה ומסתמא טעמו הוא משום שכתב הרמ"א בשם מרדכי והגהות מיימוניות ומוהרי"ל שלא לאומרה ואנן לא קיימא לן הכי אלא כמו שכתבו רבוותא קמאי ובתראי (הזכירם לטובה בתשובתו) למעלה מעשרים גדולים שסוברים לברך גם על התורה ועל העבודה וכן הוא המנהג ואין שום חשש ברכה לבטלה חס ושלום שו"ת תפארת אדם סי' כ"ח ואף דבענין ברכות כתבו הרבה פוסקים דלא אזלינן בתר רובא וחוששין למיעוט הסוברים