שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה ע

השמטות למערכת ר"ה סי' א' אות ו' דף ד' ע"ב קודם ההתחלה ומה

והן עתה הגיעני ספר פתח האהל לרב גדול בדורנו אבד"ק גאסטינין יצ"ו שנדפס בשנתינו וראיתי בכלל ב' סי' ג' קרוב לסופו שאחר ששירטט וכתב ובא לציו"ן ספרי דבי רב המדברים בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד לענין כהנים בזמן הזה ואתיא מכללא שבשפלנו זכר. לנו מה שכתבתי בשדי חמד כללים במערכת הטי"ת כלל מ"ד הנה אחר כל זה דלי לן מרגניתא מה שמצא בספר הפרדס הגדול לרש"י שכתב בדף האחרון וז"ל כהן שנכנס בבית שיש שם מת בזמן הזה או בבית הקברות ששאלתם מלקין אותו או לא כיון שקדושתו קדושת עולם היא אף בזמן הזה שאין בית המקדש ואין עבודה עובר בלאו וחייב מלקות ושנינו כהן ונזיר מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה רבי אליעזר אומר יטמא כהן ואל יטמא נזיר וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם והלכה כחכמים וכיון שאמרו חכמים יטמא כהן (נראה דצריך להיות אל יטמא, כהן) אם נטמא במזיד חייב מלקות שכך שנו חכמים כהן שפרע או שנטמא לשאר מקים הרי זה חייב זה בכלל כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליו לוקה עליו את הארבעים עכ"ל ספר הפרדס שהביא שם ואינו מצוי אצלי אפריון נמטייה ועוד כתב שם ששוב ראה שהגאון שאגת אריה בתשובות החדשות (שהזכרתי אנכי הדל למעלה) העלה שגם בזמן הזה הכהנים מוזהרים על הטומאה ומה שכתב עוד (בפתח האהל קודם שראה דברי הפרדס ושאגת אריה הנ"ל) דמה שכתב החתם סופר בסי' של"ח דמבואר בתמים דעים להראב"ד סי' רל"ז דאיסורא דאורייתא איכא וכתב על דבריו דשם לא כתב אלא דאיכא איסורא ואפשר דכונתו איסורא דרבנן כבר כתבתי דשלמים וכן רבים הסכימו לומר בדעת הראב"ד דאיסורא דאורייתא מיהא איכא אף בלא ראות דבריו שבספר תמים דעים הללו: