שדי חמד אסיפת דינים מילה רטז

וליכא איסור תורה אלא מדרבנן והוי ס"ד דבמקום צערא דתינוק לא גזרו רבנן קמ"ל רב פפא דחבורי מיחבר ואסור מן התורה ומשום הכי שרי במתניתין משום דאיכא סכנה והאי אומנא דלא מיין סכנתא היא ומעברינן ליה הלכך לבתר דמסיק דמשום סכנתא שרינן ליה לא שנא לן בין פה ובין כלי בכל גווני שרי בין בחול ובין בשבת ויום טוב וכמבואר

ודע דבפ"ק דכתובות דף ה': קאמר איבעיא להו מהו לבעול בתחלה בשבת דם מפקד פקיד או חבורי מיחבר ואם תמצא לומר דם מיפקד פקיד לדם הוא צריך ושרי ופירש"י על לדם הוא צריך ומתכוון להוציאו ושרי דהא מיפקד פקיד עכ"ל וקשה דהא הוי מפרק תולדה דדש ואסור מן התורה לשיטת רש"י דס"ל דיש דישה שלא בגידולי קרקע ודוחק לומר דהך סתמא דתלמודא ס"ל כרבנן דר"י דפרק המצניע דאין דישה אלא בגידולי קרקע דלשיטת רש"י הוי דלא כהלכתא דהא כל אמוראי קמאי ובתראי דשקלי וטרי התם בסוגיא וה"נ רב יוסף גופיה מתיב התם ואיהו פסק בפ' אעפ"י דהלכה כר' מרינוס וס"ל דיש דישה שלא בגידולי קרקע וחולב אסור משום מפרק וכמו שנ"ל מיהו יש לומר למה שפירשו התוס' התם בשם ר"ת דהא דאמר לדם הוא צריך דהיינו שצריך להוציא הדם שלא יתלכלך בפעם אחרת כשיבעול ור"י מפרש לדם הוא צריך שצריך לראות אם היא בתולה ולהנך תרתי פירושי עדיף להוציא הדם ע"י מיעוך אצבע וכדאמר בעלמא אימור באצבע מיעכה דבכה"ג לר"ת לא יתלכלך גם בפעם הראשון כשיבעול ולר"י נמי שפיר דמי טפי להוציא באצבע לראות אם היא בתולה דבכה"ג לא יתחפה הדם בשכבת זרע משא"כ ע"י בעילה הלכך ע"י בעילה חשבינן לה להנך תרתי טעמי מפרק כלאחר יד ובמקום מצוה דפ"ו לא גזרו רבנן ושרי יש לפלפל בזה הרבה וכו' ויזכה ה' להפיץ עוד ענן אורו ע"פ תבל לרוות צמאון השותים בצמא את דבריו הקדושים וחי חי יחייהו ויקימהו יגדל שמו ויעלה כסאו וירום כבודו אורך ימים ישביעהו ויראהו בישועתו ויהי שמו לעולם עד ביאת ינון יגדל ויפרח כשושנה כנפשו הקדושה והענוה ונפש המתאבק בעפר רגלי חכמים ותלמידיהם מצלי לחיי דמר ושלוותיה דתהוי להון ארכא שלום דובער הערינזאהן חופ"ק קלעצק יצ"ו

ח) אמר המחבר כל דברי שלום ידידי הגאון יצ"ו מתוקים מדבש בנועם פלפולו בלול בחריפות ובקיאות רב ועצום דמחדדן שמעתתיה תורה דיליה ברה מאירת עינים אמנם לדינא במטו מניה דמר אין דעתי העניה נוחה להוציא דין על פי פלפול וחידוד ומסורת בידינו מאבותינו אין לפסוק דין אלא בראיות ברורות מלובנות ומחוורות ומתוך פשטי הסוגיא וריהטא דשמעתא ולא מתוך הדקדוק כמו שכתבו הפוסקים בשם מוהר"י ווייל סי' קס"ד ובקונטריס כללי הפוסקים (אשר נדפס בשדי חמד חלק אסיפת דינים שמאות הדלת והלאה) בסי' ט"ז אות כ"ו הבאתי דברי הרא"ם בח"א סי' מ"ז מי הוא שיכניס ראשו להתיר איסור באלה החילוקים שמחלק מדעתו אם לא בראיה ברורה הלא המתיר אינו יכול להתיר אלא בראיה ברורה ושם באות מ"ב הבאתי מה שכתב הרב יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות ל"ב בשם הרא"ש בפרק ואלו מגלחין והביא דבריו מרן הבית יוסף בסי' תקמ"ח שאין להוציא דין מכח קושיות כי הוא בנין בלתי יסוד ואם יש תירוץ נתרועע היסוד ונפל הבנין ובשם הגאון ים של שלמה בפרק כל הבשר סי' ע' כתבתי שלא לבנות יסוד על קושיא ולתרצה ולבנות ממנה היתר חידוש וכו'

ודברי הרא"ש הם בפרק ואלו מגלחין סי' ע"ה בדין ראש השנה ויום הכיפורים שהם כרגלים דדרש רב פפא בדף כ"ד יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר וכו' והקשה הראב"ד דכיון דרב פפא כרבן גמליאל סבירא ליה דראש השנה כרגל למה לי חושבנא דידיה ומכח קושיא זו המציא חומרא כיעי"ש והרמב"ן תירץ קושיתו דאיידי וכו' וכתב על זה הרא"ש וכן נראה לי שאין לעשות בנין בלי יסוד כי באו ע ש להחמיר ולומר סברות רחוקות ודחוקות מכח קושיא ואם יש תירוץ לקושיא נתרועע היסוד ונפל הבנין ויפה תירצה הרמב"ן וכו' עי"ש הרי שאף שהראב"ד בא להחמיר אין דעת הרא"ש נוחה בזה כיון שהדין בנוי על יסוד הקושיא ויוכל להיות שיש להקושיא תירוץ אחר ולדבריו כל שכן שאין להוציא דין להקל על ידי יסוד הקושיא והרי בנידון שלפנינו כל בנין הגאון יצ"ו אינו אלא על יסוד קושיתו דאם לא כן אכתי קשה מאי קמשמע לן רב פפא והלא ממתניתין גופא איכא למישמע וכו' וכו' ככתוב בדברי קדשו ואנו באים להקל ולומר דגם על ידי מכונה שפיר דמי וזה לא יתכן לבנות על יסוד הקושיא אף אם באנו להחמיר וכל שכן בבואנו להקל ועם שיש לומר דלא הוקשה להרא"ש על מה שהחמיר הראב"ד מכח קושי' אלא בדין אבלות דנקטינן בעלמא דספיקו להקל אבל בעלמא אפשר דמודה שנוכל להוציא דין להחמיר מכח קושיא ושאני אבלות דספיקו להקל הנה מלבד שיש לומר דהא תינח אם הראב"ד היה מחמיר על פי תירוצו באבלות של שבעה דבזה יש לומר דכיון דחומרו הוא קולו לפוטרו מתלמיד תורה וממצות עונה אין סברא להחמיר מכח קושיא אבל הראב"ד לא בא להחמיר אלא לענין אבלות שלשים דאין מחומרתו קולא ואפילו הכי לא הסכימה דעתו לבנות דין על יסוד הקושיא ואם כן כל שכן דלדידיה יש לומר כן שלא לבנות דין להקל על יסוד הקושיא ואף אם נאמר שאין לחלק בין אבלות שבעה לשלשים וכיון דגם באבלות שלשים דעת הרבה פוסקים דאמרינן בה הלכה כמיקל באבל אף שאין יוצא מחומרתו קולא משום הכי סובר הרא"ש שאין להוציא חומרא על פי קושיא אבל בעלמא יודה דנוכל להוציא דין להחמיר על יסוד הקושיא מכל מקום להקל מסתברא ודאי שאין בידינו כח להמציא קולא על יסוד הקושיא

ובספר יהודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי מוהר"י קובו) בחלק יו"ד סי' ו' דף מ"ב (בד"ה אמנם) כתב בשם הרב פני משה על מה שהקשה הרב מוהראנ"ח שתי תשובות הרא"ש וכתב לחלק ומתוך חילוקו יוצא דהרא"ש סובר דמחילה מועלת גבי מסים ועל זה הקשה עליו הרב פני משה בח"ב סי' ק"י דף רי"א שאין להוליד דין מחמת איזו קושיא או חילוק כי אפשר יהיה איזה תירוץ לאותה קושיא או שום חילוק אחר דלא נפיק דין זה וכשל עוזר ונפל עזור כמו שכתב הרא"ש וכו' והרב המחבר תמה עליו שמאחר שהרב פני משה בעצמו כתב שחילוקו של הרב מוהראנ"ח נכון ועמוק למה לא הונח לו מכח האי כללא דהרא"ש דכיון דהחילוק נכון ומסתבר מה לנו לחוש אם יהיה איזה תירוץ אחר או חילוק אחר דלא נפיק הדין ההוא דמי יאמר דהחילוק ההוא הוא האמת וכו' עי"ש נראה דלא הוקשה לו אלא בדבר שהחילוק נכון ומסתבר אבל בנדון שאין לנו שום סברא בדבר גם הוא מודה שלא נוכל להמציא דין על יסוד הקושיא ואם כן בנדון דידן שאין לנו סברא מבחוץ שתהא מועלת מציצה בכלי ורק מכח הקושיא באנו להוציא דין זה הא ודאי הרי הוא בבל יאמר לפי כלל הנ"ל

ובר מן דין נראה לי הדל דעיקר היסוד שעליו בנה הגאון יצ"ו את בנינו אין סופו להתקיים והוא שעיקר הוכחתו מסוגיא דדף קל"ג ע"ב מהו דתימא דם מיפקד פקיד הוא על פי מה שהניח ליסוד מוסד דלשיטת רש"י דהלכה כר' יהודה דיש דישה גם שלא בגידולי קרקע על כרחין לומר שגם סתם מתניתין דתנן דמוצצין בשבת סברה נמי דיש דישה שלא בגידולי קרקע ואהכי קשיא ליה להרב יצ"ו מאי קאמר תלמודא מהו דתימא דם מיפקד פקיד הא כי מיפקד פקיד נמי איכא איסורא מדאורייתא והוצרך לפרש בכונת הסוגיא (מה שאינו בפשט הסוגיא ואין לנו שום רמז בסוגיין) שהכונה שהמציצה בפה חשיבא מפרק כלאחר יד וכו' ואני אומר דמלבד מה שכתב הגאון יצ"ו בשם התוספות שכתבו דסבירא ליה לרש"י דהלכה כר' יהודה דיש דישה שלא בגידולי קרקע במחילת כבוד תורתו הרמה ליתנהו להני מילי בדברי התוספות שלא כתבו שרש"י סובר דהלכה כר' יהודה רק כתבו דלשיטת רש"י דבחולב איכא משום מפרק תולדה דדש אית לן למינקט הלכתא כר'