שדה מגרש קצד

קונטריס שדה מגרש

ויאמר אברהם הני מילי מחיי"ם ידוע מאמרם ז"ל בקידושין כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין אל יהי לו עסק עמהן א"ר אסי א"ר יוחנן וקשין לעולם יותר מדור המבול ע"כ. ואני הצעיר באתי לידי מדה זו בשגם ידענא בנפשאי דלא צילא דעתאי אזכותא דאלין תרין אריוותא סמכתי הראשון אדם חד בדרא הרב הגדול מעוז ומגדול חסין קדוש רב כהנא מורי הרב שם גדול משם קטן זיע"א ואשר על ידו השני אשר מלך תחתיו הרב המובהק כמהר"ר

אברהם אנהורי חלקם בחיים אשר יצקתי מים על ידיהם בע"הק

צפ"ת היאו"ר את"ל וידעתי ביני מה שפירש בזה הרב דרכי נועם א"ה סי' ג' דלא סגי בשימוש לחוד וגם אם ראה נתינת גיטין ויודע סדר הגט וכתיבתו וגם למד פסקי דינין של גיטין וקידושין וכו' מצות אנשים מלומדה אלא צריך לידע טעמם וקרוב לזה כתב מהרמ"ג סימן ע"ג ובכן בכל מה דאתרימי ליה יכול ללמוד וכו' יעו"ש ואני הפעוט לא על שמושי לבד עם הנך תרתי אריוותא הנ"ל סמכתי כי גם נעשיתי טפילה להם זנב לאריות בגיטין וחליצות במעמד שלשתן ולמדתי בענין זה כפי השגת ידי ואת לרבות אזכותא דרבים סמכתי כאן בציבור בפה העירה

טראבלס המערב יע"א ובקעה מצאתי וגדרתי בה גדר מכמה עניינים ופרטים ובפרט בעסק גיטין זאת חובתי ואעשנה בכל גט הבא לידי לתור ולחפש כפי קוצר דעתי יום או יומים בספרי דבי רב ואח"ך אני מסדר הגט וכמ"ש מהרי"ן בספר גט מקושר דף ץ' ע"א בה' חסיה נפשי שלא יארע דבר תקלה על ידי ומפני חומר הענין נהגו בא"י תוב"ב ובערי טורקיי"א לתתו בג' אך בפה העירה מנהג קדום לתתו והוא באחד שהוא ממונה אגיטי וכן הוא בעוב"י תונס יע"א ובמערב הפנימי כי לפי הדין בחד לבד סגי ועיין להרב חיד"א ז"ל בח"ש ח"א דף מ"ז ע"ב מה שהשיב על מ"ש הרב התומים מדברי תרגום יונתן בן עוזיאל דלדינא דגמרא אין צריך ב"ד וכמ"ש מרן הב"י ס"סי קל"ו ופסקו מור"ם סי' קנ"ד ס"ה אך להיות שהלכתא רבתי לגיטין נהגו שיהא ב"ד וכן כתב בפתח עינים פ"ו דערכין ועיין מ"ש בזה בספר כרם שלמה אשכנזי דף ל"ג ע"ב

ואת זה ראיתי בספר מקנה אברהם הנד"מ מח"ור עוב"י איזמיר יע"א דף קל"ב שהביא דברי הרב חיד"א הנ"ל וכתב עליו עיין להים הגדול שכתב בכללי התוס' דאין להקשות על התרגום משום ברייתא דדבריו עיקר ואדרבה ממנו יש להקשות על כל הדיעות כי התרגום ניתן למשה מסיני כמ"ש בריש מגילה כ"כ מהר"י די ליאון במגילת אסתר וכ"כ הרב שוש"ל בפ"ב דכריתות ובפ' המוכר פירות נזכר בשם ברייתא וכתב הכנ"הג שהוא מפרש הענין הואיל וכן אף שהוא נגד הש"ס והפוסקים אין לחוש כיון דהתרגום קאמר איפכא עכת"ד ודבריו נפלאו ממני דמה ענין תרגום המיוחס ליב"ע ואינו ממנו ממש לתרגום אנקלוס דבאנקלוס ליתה להאי ותו דדברי מהר"י די ליאון הנ"ל מוקשים ועומדים ואין ספרו בידינו לראות שורש דבריו מנין לו זה דבמ"ש אין להקשות עליו מברייתא ניחא ואפילו ממשנה ג"כ כיון שהוא תנא ואף שידענא שיש ב' אנקלוס הא' הוא בימי הלל והב' בימי ר"א ורבי יהושע כמ"ש בסדר הדורות וע"כ תרוייהו תנאי נינהו. אבל מ"ש שמדבריו יש להקשות לכל הדיעות מטעם דהתרגום נאמר למרע"ה מסיני אינו נהי דניתן למרע"ה וכל התורה כולה נמי ניתנה מסיני ואפילו גמרא וכמ"ש בברכות דף ה' ע"פ ואתנה לך את לוחות האבן וכו' לוחות אלו עשרת הדברות תורה זו מקרא והמצה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורותם זו גמרא מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני והוא יתברך אמר לנו בתורתו אחרי רבים להטות ואפילו מה שנאמר בסיני וכמ"ש בספר חוות יאיר דף קפ"ד ע"ב והתימה על הרב יד מלאכי דף קנ"ו שהביא דברי מהר"י די ליאון הנ"ל בשתיקה ולא עוד אלא שסיים וכ"כ הרב שוש"ל וכו' וכתב הכנ"הג בס' דינא דחיי שלו ח"א דף ח' שאין דרכו לתרגם הלשון מלה במלה אלא מתרגם הענין וכו' ע"כ ולא קרב זה אל זה דהרב שוש"ל לא כתב אלא דאין להקשות עליו מברייתא מכח שהוא תנא אבל לא לתפוס דבריו כנגד תנא או תנאים כדברי מהר"י די ליאון והרי סתמא דמתני' דריש סנהדרין מונה והולך כל פרטי הדינין דבשלשה ובכ"ג ובע"א וסידור הגט לא הוזכר ומ"ש הגאון הרב נו"ב שם דבכלל ד"מ ששנה שם גט אשה בכלל לדעתי הפעוט כיון דפתיך ביה איסורא אע"ג דצורך השלשה משום כתובה ותניא כמ"ש שם עכ"פ הול"ל בפירוש דבד"מ גופייהו שיש הפרש דבר מה בנזקין וחבלות תני להו בהדיא ושם בש"ס עביד צריכותא מה גם סתמא דש"ס שאומר זה פעמים אטו מאן דמגרש בב"ד מגרש וידעתי מ"ש בזה הגאון הנ"ל שם דלא אמר כן אלא בתחילת המחשבה אבל אח"ך שהסכים עם מ"ש מרן בב"י ססקל"ו דמה ענין דין לגט מוקמינן לפירוש הש"ס אטו מאן דמגרש וכו' כפשטייהו וא"כ אפילו אם היה אנקלוס אומר כן ויכתוב לה גט פיטורין בתרע בי דינא לא צייתינן ליה כנגד סתם מתני' בפרט שהוא תלמיד ר"א ור' יהושע כנז' בריש מגילה ור"מ נמי תלמידם היה כידוע וסתם מתני' ר"מ וכולהו סתמי משניות אלביה דר"ע כמ"ש בסנהדרין דף פ"ו ור"מ הוא מתלמידי ר"ע שבסוף ימיו כנז' בפ' הבע"י

ומתלתא קראי שמיע לי דלא כמהר"י די ליאון והוא דבפסוק לא תהיה קדשה מבנות ישראל וכו' תרגם בו אנקלוס בשפחה הנישאת לישראל ולא יהיה קדש בישראלית הנישאת לעבד ואלו להרמב"ם איירי קרא בפנויה המזנה והוא לקוח מהספרי וכמ"ש ה"ה פ"א מהל' אישות ולהראב"ד במופקרת לכל לזנות איירי אבל שפחה אין בה מלקות וכמ"ש הרדב"ז ח"ה סי' ש"א קל"ד שאין בה איסור כלל ורבנן הוא שגזרו ולא יהיה קדש בזכור איירי ונכפלה האזהרה כמ"ש בהסמ"ג בלאוין ש"ן ושם בלאוין שנ"ה בפ' בלא תהיה קדשה בפנויה כמ"ש בחיבורו ושם בסנהדרין מבואר דסתם ספרי ר"ש והוא מכלל תלמידי ר"ע כנז' שם ביבמות הרי