פסקי הרא"ש על יבמות ד:ט

ספק ובני יבם שבאין לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר אנא בר מיתנא ונכסי דידי נינהו ובני יבם אמרי את אחונא את ומנתא הוא דאית לך בהדן סבור רבנן קמיה דרב משרשיא למימר היינו מתני' דתנן הוא לא יורש אותם והן יורשים אותו והכא איפכא הוא דהתם אינהו דאמרי ליה אייתי ראיה דאחונא את ושקול הכא איהו דאמר להו אייתי ראיה ושקילו דהוה סברי למימר שהספק הוי מוחזק טפי בנכסים משום דממה נפשך אית ליה זכיה בנכסים אבל בני יבם שמא אין להן חלק בהן שהוא בר מיתנא וכולן שלו אמר להן רב משרשיא מי דמי התם אינהו ודאי ואיהו ספק הכא אידי ואידי ספיקי נינהו שגם הספק אינו טוען טענת ודאי. שאינו יודע מכח מי הוא בא לירש ובשביל שיש לו זכיה ממה נפשך במקצת הנכסים לא חשיב כמוחזק בשאר הנכסים שהוא בא עליהם בטענת ספק כדאשכחן בפ"ק דב"ק דף ט. גבי שני אחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן דאמר רב אשי נוטל רביע בקרקע ורביע במעות משום דמספקא ליה אי כיורשין דמי אי כלקוחות דמי ולא אמרינן שלא יטול כלום כיון שהמוחזק הוא ודאי במקצת הנכסים וכן ההיא דשנים אוחזין זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי ב"מ דף ב. וכן ההיא דתנן בפרק מי שמת נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו הוה לן למימר יורשי האם ודאי אלא ודאי לא מסתבר כלל למימר בשביל שהוא ודאי במקצת נכסים שיזכה בכל הנכסים אלא הכי הוי דינא מנתא דקא מודו ליה שקיל ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין הוא נוטל החצי ובין כולן החצי: