פסקי הרא"ש על יבמות ד:י

ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם בתר דפליג יבם בנכסי מיתנא אמר להן ספק מה נפשך אי אחוכון אנא הבו לי מנתא בהדייכו ומה שלקחתי בנכסי מיתנא עם היבם אחזור ונחלוק הכל בינינו ואי לאו אחוכון אנא אהדרו לי נכסי דאבא דפלג אבוכון בהדאי מאי. רבי אבא אמר קם דינא רבי ירמיה אמר הדר דינא לימא ר' אבא ורבי ירמיה בפלוגתא דאדמון ורבנן קמיפלגי דתנן מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו אדמון אמר ילך לו בקצרה וחכ"א יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר נימא רבי אבא דאמר כרבנן ורבי ירמיה דאמר כאדמון אמר לך ר' אבא אנא דאמרי אפילו כאדמון עד כאן לא קאמר אדמון התם דא"ל ממה נפשך דרכי עלך הוה אבל הכא מי איכא למימר הכי ור' ירמיה אמר אנא דאמרי אפילו כרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם משים דאמרי' ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא דמרייהוכי היכי דלא מצית לאישתועי דינא בהדייהו אבל הכא מי איכא למימר הכי. וכתב רב אלפס ז"ל כתבו רבוואתא דהלכתא כר' אבא משום דקים ליה כרבנן כתב הראב"ד ז"ל האי טעמא ליתא דהא א"ר ירמיה אנא דאמרי אפילו כרבנן ומ"מ הלכתא כר' אבא משום דרבי אבא דיינא דא"י הוה כדאמרינן בשבועות דייני א"י רבי אבא ודיינא נחית לעומקא דדינא והלכתא כוותיה והשיב הרמב"ן ז"ל כיון דלכאורה נראה לבני הישיבה דר' אבא כרבנן ורבי ירמיה כאדמון סברתם עיקר היא ולא סמכינן אשינויא דשני מילתייהו כתרוייהו כי דרך הגמרא לדחות בסברא מועטת ועוד דלא תהא אלא ספיקא והיבם תפס ברשות והנכסים ביד בניו ועל ספק להביא ראיה כדין כל ספיקא ותיקו שבדיני ממונות והר"ז הלוי ז"ל כתב ממאי דאיפסיקא הלכתא בפ"ק דבתרא דף ד: כרבי יוסי דאמר מגלגלין עליו את הכל מטעם הדר דינא ובפ' בית כור (בבא בתרא דף קז.) איפסיק הלכתא כרב דאמר בטלה מחלוקת וא"ל רב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא מכל זה הדעת מכרעת כרבי ירמיה דאמר הדר דינא כיון דאיפליגי בה רבוואתה לא מפקינן מבני יבם: ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ספק אמר אנא בר מיתנא ופלגא דנכסי דידי נינהו ויבם אמר את בראי דידי ולית לך ולא מידי הוי יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כי היבם הוא ודאי יורש של סבא והספק הוא ספק אם הוא יורש דידיה או לאו: