פסקי הרא"ש על יבמות י:ז

בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידו אלא שהוא פוסל תחלה והאחין פוסלין תחלה וסוף כיצד בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו פסלה על ידי אחין באו עליה אחין או עשו בה מאמר או שנתנו גט או שחלצו פוסלים על ידו:

גמ' ולבסוף לא פסיל והא תני רב זביד בר הושעיא העושה מאמר ביבמתו ואח"כ בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד פסלה אמרי ביאה פסלה אפילו בסוף מאמר תחלה פסיל ובסוף לא פסיל. אמר רב יהודה אמר שמואל יש לקטן גט וכן אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל ויש לו מאמר תניא נמי הכי יש לו גט ויש לו מאמר דברי ר"מ וסבר ר"מ יש לו גט והתניא עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול ר"מ אומר עשו חליצת בן תשע כגט בגדול ואם איתא ליתני חליצתו כגיטו אמר רב הונא בריה דרב יהושע אית ליה וזוטר לרבן גמליאל דאית ליה אין גט לאחר גט הני מילי בגדול אחר גדול אבל בגדול אחר קטן מהני ולרבנן דאמרי יש גט לאחר גט ה"מ בגדול אחר גדול אבל קטן אחר גדול לא מהני. נראה דלרבי מאיר דאמר יש לו חליצה כ"ש ביאה אבל לרבנן דוקא ביאה יש לו אבל חליצה אין לו כלל ומתניתין ובריתא דלעיל דקתני בן תשע פוסל ע"י אחין בדרך אחד והאחין פוסלין על ידו בארבעה דרכים רבנן היא דלר"מ מאמר פוסל תחלה וסוף כגט של גדול והשתא לרבי מאיר יש לו גט וכל שכן מאמר אבל לרבנן מאמר יש לו כדמוכח לעיל דמאמר בתחלה פוסל אבל בגט שהוא במקום חליצה לא והא דקאמרי רבנן כמאמר בגדול ולא אמרו עשו ביאתו כמאמרו י"ל דאית ליה מאמר וזוטר כדשני בגט לר' מאיר. ונראה דהלכה כרבנן וביאתו פוסלת תחלה וסוף ומאמרו תחלה דווקא ומהאי טעמא נמי לא אמרו חכמים ביאתו כמאמרו וחליצה וגט אין לו והא דאמר שמואל גט יש לו אליבא דר"מ קאמר דלא תימא מדקאמר כגט בגדול אלמא קטן אין לו גט וכן הא דאמר יש לו מאמר אליבא דרבנן קאמר דלא תימא מדקאמרי כמאמר בגדול אלמא קטן אין לו מאמר דאי אליבא דחד תנא קאמר שמואל כיון דאמר דיש לו גט כ"ש מאמר: גרסינן בפ' יוצא דופן (נדה דף מה.) בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ואינו נותן גט עד שיגדיל ואקשינן ולכשיגדיל בגט סגי לה והא תניא עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול מה מאמר בגדול צריך גט לביאתו למאמרו וחליצה לזיקתו אף בן תשע צריך גט לביאתו וחליצה לזיקתו ופרקינן ה"ק לכשיגדיל יבעול ויתן גט:

מתני' בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת נשא אשה ומת הרי היא פטורה:

גמ' תנינא להא דת"ר סוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום:

מתני' בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השניה או חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת:

גמ' ויעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול ותדחה צרה מן הייבום אמר רב לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ושמואל אמר עשו וכן א"ר יוחנן עשו ויעשו תנאי היא הך תנא דד' אחין גזר משום צרה ואשמועי' בגדול והוא הדין בקטן והאי דקאמר גדול משום דבגדול קאי ומיהו היכא דליכא צרה נמי כדקאמר בשמעתין והאי תנא דהכא לא גזר משום צרה ואשמועינן קטן והוא הדין גדול והאי דקאמר קטן משום דבקטן קאי ונראה דהלכה כר' יוחנן וכתנא דפרק ארבעה אחין דהא רבא מפרש אליביה דקאמר בשמעתין הא דאמרי רבנן זיקת ב' יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה לא תימא הני מילי היכא דאיכא צרה וכו' וכן לעיל בפ' ד' אחין (יבמות דף לב.) אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה.