פסקי הרא"ש על יבמות י:ו

מתני' מי שהלכה אשתו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתו ונשא את אחותה ואחר כך באתה אשתו מותרת לחזור לו ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו ואם מתה הראשונה מותר בשניה אמרו לו מתה אשתו ונשא את אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ר' יוסי אומר כל שהוא פוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו:

גמ' מי שהלכה אשתו וכו' ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים ואהני הני נישואים דקא מיתסרא אשת גיסו אגיסו אשת גיסו אסורה ואשתו שרייא ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו דנאסרה אשתו עליו. לימא מתני' דלא כרבי עקיבא דאי כר"ע הויא לה אחות גרושתו. דתניא כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד או ע"פ עדים ור"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשתו וה"ה לר"ע אשת אביו ואשת אחי אביו וכל עריות דמיתסרי ע"י קידושין בעיא גט דשמא יאמרו האי קמא תנאה הוו ליה בקידושין והא דלא חשיב להו משום דלא שכיח דנסיב להו על ידי שמועת טעות כיון דאסירי לאחר מיתה. אבל אם עבר ונשאה צריכה גט וכיון דאר"ע בעיא גט ממילא מיתסרא אשתו עליה דהויא ליה אחות גרושתו. ולאו איתמר עלה א"ר גידל אמר רב חייא בר יוסף א"ר האי אשת אח ה"ד כגון שקידש אחיו את האשה והלך לו למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו ואח"כ בא אחיו. דאמרי אינשי הך קמא תנאה הוה ליה בקידושין והאי שפיר נסיב. אחות אשה נמי כגון שקדש אשה והלכה למדינת הים ושמע שמתה ועמד ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא תנאה הוי ליה בקידושין והאי שפיר נסיב אבל בנישואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנישואין הלכך הויא ליה מתני' כוותיה וכיון דמתניתין כוותיה הלכתא כוותיה. עמקו ממני דברי רב אלפס ז"ל שפסק כר"ע כנגד רבים משום דדחיק לאוקומא מתני' כוותיה. דכ"ש דאתיא כרבנן בין בקידושין בין בנישואין. ואי משום דהש"ס שקיל וטרי לאוקמא מתני' כוותיה אורחא דהש"ס בכל דוכתי דמהדר לאוקמא המשניות אליבא דכולהו תנאי אע"ג דלית הלכתא כוותייהו ונראה לי להביא ראיה דהלכה כר"ע מהא דאמרינן לקמן (יבמות דף צה.) יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש ומוקי רב הונא פלוגתייהו כגון שקדש אחיו את האשה והלך למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו רב אמר הרי היא כאשת איש ואסורה ליבם משום דבעי' גט דאמרי אינשי תנאי היה לאחיו בקידושין והאי אוקימתא דרב הונא היא עיקר אע"פ דפריך הש"ס דלמא ליתא לדרב הונא ובדרב המנונא קא מיפלגי לא מסתבר דפליגי בדרב המנונא דהא בסוטהדף יח: פסיק הש"ס דליתא לדרב המנונא וגם לא מסתבר דפליגי בקידושין תופסין ביבמה דהא איפליגו בה כבר חדא זימנא והלכתא כרב באיסורי. אלמא חיישינן לתנאי קידושין כרבי עקיבא. תניא ושכב איש אותה אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה. והלא דין הוא ומה במקום שבא על איסור קל שהיא אשת איש שאין האוסר אוסרה כל ימיו נאסר האוסר. מקום שבא על איסור חמור שהיא אחות אשה שאשתו אוסרת את אחותה על בעלה כל ימי חייה אינו דין שנאסר האוסר. ת"ל אותה אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה. אמר רבי יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על חמותו שפסל את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב"ש אומרים פסל. וב"ה אומרים לא פסל. אמר רבי יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על אחות אשתו שלא פסל את אשתו על מה נחלקו בבא על חמותו. שבית שמאי אומרים פסל. וב"ה אומרים לא פסל א"ר יהודה אמר שמואל אין הלכה כר"י. ההוא דעבד איסורא מחמתיה אייתיה רב יהודה ונגדיה אמר ליה אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר' יהודה אסירנא לאינתתיך עלך איסורא דלעולם: ר' יוסי אומר כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכו' איבעיא להו מאי קאמר ר' יוסי אמר ר' אמי ר' יוסי ארישא דמתניתין קאי וכו' ור' יצחק נפחא אמר לעולם ר' יוסי אסיפא דמתניתין קאי דאיירי בעד אחד ושמעי' לת"ק דאמר ל"ש דאזול אשתו וגיסו למדינת הים ולא שנא דאזול ארוסתו וגיסו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ומת גיסך ונשא אחותה ואח"כ באו אשתו וגיסו אשת גיסו אסורה על גיסו ואשתו מותרת לו ואמר ליה ר' יוסי ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקידושין והאי דנסיב לאחותה שפיר קא נסיב ובעיא גיטא מיניה דלא לימרו אשת איש יוצאה בלא גט דפסיל לה ע"י אחרים דהיינו גיסו דכיון דנפקא מיניה בגט איפסלא לה מבעלה פוסל נמי ע"י עצמו ואיתסרא ליה אינתתיה עליה דהויא עליה אחות גרושתו אבל היכא דאזול אשתו וגיסו למדינת הים וקא נסיב לה לאחותה דליכא למימר תנאה הוה ליה בנישואין ושפיר קא נסיב לה להאי ולא קא בעיא גיטא מיניה דלא פסל לה אגיסו אינו פוסל נמי על ידי עצמו ושריא ליה איתתיה: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי ואיסתפק לן בגמרא הא דאמר שמואל הלכה כר' יוסי אליבא דמאן אי אליבא דר' אמי אי אליבא דר' יצחק נפחא וכיון דלא איתברר כמאן מינייהו פסק לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא. כתב הראב"ד ז"ל ודוקא כשנישאת לו אשת גיסו ע"פ ב"ד דבהא אסר ר' יוסי לשנוייא דר' אמי אבל אם נישאת לו ע"פ עדים אשת גיסו מותרת אגיסו ואשתו מותרת לו דבהא אפילו לרבי יצחק נפחא שרי רבי יוסי בדאזיל אשתו וגיסו ואע"ג דאשה שהלך בעלה למדינת הים בעלמא אסורה לחזור לו אפילו בעדים דלא אמרינן מינס אניס התם הוא דאיכא למימר גירש זה ונשא זה אבל הכא כיון דאחות אשתו היא לא מיתסרא בלתא דנפשה אלא משום דאתי לאיחלופי באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים מסתייה דגזרינן בה בעד אחד דדמיא לפשיעותא אבל כשנשאת בעדים לא גזרינן בה דהא ודאי שני עדים שמשקרין מלתא דלא שכיחא היא והשיב עליו הרמב"ן ז"ל ודאי אשת גיסו שנשאת על פי עדים לר' יוסי מותרת בין לשינויא דר' אמי בין לשינויא דר' יצחק נפחא מיהו אי מתניתין כר' אמי מתוקמא לא קי"ל כר' יוסי אלא בכל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו דהיא נמי פלוגתא דידיה ודתנא קמא אבל במאי דקאמר ע"פ עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו ובהא מודה לתנא קמא בדבר זה לא פסק שמואל הלכה כר' יוסי כי לא פסק אלא באשתו ע"פ ב"ד דפליגי ביה אבל במה שר' יוסי ותנא קמא מתירין אשת גיסו ע"פ עדים היינו משום דסברי כר' שמעון דמפליג באשה שהלך בעלה למדינת הים בין נשאת ע"פ ב"ד ובין נשאת בעדים ואנן קי"ל דלא עבדינן עובדא במאי הוה לה למיעבד הלכך ע"פ עדים נמי אסורה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה וכן באשת גיסו אע"פ דלא שייך למימר גירש זה ונשא זה כשבאת אשתו עם גיסו מכל מקום זימנין דאתי גיסו תחלה ושייך למימר גירש זה ונשא זה שמא מתה אשתו וצריכה גט ואף אם תבא אשתו אח"כ כיון שכבר נתן גט לאחותה נאסרה אשתו עליו כי הרואה שגירש אחותה שמא אינו יודע שזו היתה אשתו תחלה ויאמר זה נושא אחות גרושתו הלכך חיישינן לפירוקא דרבי אמי לאסור אשת גיסו אגיסו אפי' נשאת בעדים אליבא דהלכתא דלא מפלגינן בין עד אחד לשני עדים וחיישינן נמי לדרבי יצחק נפחא למיחש לתנאה. ואחיו שקידש אשה וכן הוא שקדש אחות אשה כל הדרכים האלו בה וכן הלכתא:

מתני' אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיהן ואסור בשניה וברביעית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה ואם בא על השניה אחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה: