פסקי הרא"ש על שבת יח:ג

איתמר בשר חי מותר לטלטלו בשבת. בשר תפוח רב הונא אמר מותר לטלטלו בשבת. ורב חסדא אמר אסור לטלטלו בשבת. והלכתא כרב הונא. דרב חסדא תלמיד הוה גבי רב הונא. ועוד דרב הונא כר' שמעון דקי"ל כוותיה. ועוד דתניא דמסייע ליה דתניא מטלטלין את העצמות בשבת מפני שהן מאכל לכלבים. בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה. מים מגולין מפני שהן ראוין לחתול רשב"ג אוסר לשהותן מפני הסכנה. ת"ר דג מליח מותר לטלטלו בשבת. דג תפל אסור לטלטלו. בשר בין חי בין מלוח מותר לטלטלו:

מתני' כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס. מדדין עגלים וסייחים והאשה מדדה את בנה. א"ר יהודה אימתי בזמן שנוטל אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור:

גמ' אמר רב יהודה בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה. ואף ע"ג דקא מבטל כלי מהיכנו. מאי טעמא ביטול כלי מהיכנו דרבנן וצער בעלי חיים דאורייתא ואתי דאורייתא ומבטל דרבנן. וה"מ דלא אפשר למיעבד פרנסה במקומה אבל אפשר עושה לה פרנסה במקומה ודיו. מכאן התיר רבינו מאיר ז"ל ללמוד לנכרי שיחלוב את בהמתו בשבת שהבהמה מצטערה מרוב החלב שבדדיה וצער בעלי חיים דאורייתא דחי שבות דאמירה לנכרי: תרנגולת שברחה דוחין אותה וכו'. דוחין אין מדדין לא תנינא להא דתנו רבנן מדדין בהמה חיה ועוף בחצר אבל לא את התרנגולת: תנו רבנן אין עוקרין בהמה חיה ועוף בחצר אבל דוחין אותם עד שיכנסו: האשה מדדה את בנה וכו'. והלכתא כר' יהודה דקי"ל סנהדרין כה. כל היכא דא"ר יהודה אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים: