פסקי הרא"ש על שבת יח:ב

אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה דכתיב בראשית יח אדני אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'. א"ר אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו מדת ב"ו אין הקטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבוא אצלך ואילו אברהם אמר להקב"ה אדני אם נא מצאתי חן בעיניך. אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי א"ר יוחנן ששה דברים אדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואלו הן הכנסת אורחים ובקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חבירו לכף זכות: ת"ר הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו לכף זכות ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון שהיה שכיר ג' שנים אצל אדם אחד בדרום. כיון שהגיע ערב הרגל אמר לו תן לי שכרי ואלך ואפרנס את אשתי ואת בני אמר לו אין לי מעות שאתן לך. א"ל תן לי בהמות אין לי. תן לי קרקע אין לי. תן לי פירות אין לי. תן לי כרים וכסתות אין לי. הפשיל טליתו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו ונטל משוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים. לאחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. א"ל כשאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני. אמר שמא מצאת פרקמטיא בזול ולקחת בהם. וכשאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי לך אין לי במה חשדתני. שמא מושכרת היא ביד אחרים. וכשאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי במה חשדתני. שמא מוחכרת ביד אחרים. וכשאמרת לי תן לי פירות ואמרתי לך אין לי במה חשדתני. אמרתי שמא אינן מעושרות. וכשאמרת לי תן לי כרים וכסתות ואמרתי אין לי במה חשדתני. אמרתי שמא הקדיש רבי כל נכסיו לשמים. א"ל העבודה כך היה שהקדשתי כל נכסי לשמים בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי נדרי. ואתה כשם שדנתני לכף זכות כך ידין המקום אותך לכף זכות: ת"ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל כשהגיע למלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר השכים וטבל ושנה לתלמידיו. א"ל כשהשכבתיה אצל מרגלותי במה חשדתוני. אמרו לו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. וכשטבלתי במה חשדתוני. אמרו שמא מטורח הדרך ראה רבי קרי. אמר להם העבודה כך היה. וכשם שדנתוני לכף זכות כך המקום ידין אתכם לכף זכות: ת"ר פעם אחת הוצרך דבר לחכמים אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי העיר מצויין אצלה. אמרו מי ילך א"ר יהושע בן חנניא אני אלך הלך הוא ותלמידיו כיון שהגיע לביתה חלץ תפילין ברחוק ד' אמות. וכשנכנס נעל הדלת אחריו וכשיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו. אמר להם בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני. אמרו כסבור רבינו אל יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. כשנעלתי הדלת בפניכם במה חשדתוני. אמרו שמא דבר מלכות בינו לבינה. וכשירדתי וטבלתי במה חשדתוני. אמרו שמא נתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבינו. אמר להם העבודה כך היה וכשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות. ת"ר מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לעורבים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות אמר ליה ר' נתן אלא מעתה חבילי זמורות יטלטלו מפני שהוא מאכל לפילין. ורשב"ג נעמיות שכיחי פילין לא שכיחי. אמימר אמר והוא דאית ליה נעמיות. א"ל רב אשי לאמימר אלא הא דא"ל ר' נתן לרבן שמעון בן גמליאל אלא מעתה חבילי זמורות יטלטלו מפני שהוא מאכל לפילין אי דאית ליה פילין אמאי לא אלא ראוי הכא נמי ראוי. אמר אביי רשב"ג ור"ש ור' ישמעאל ור' עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם. רשב"ג הא דאמרן. ר' שמעון דתנן בני מלכים סכין בשמן ורד ר' שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם. ר' ישמעאל ור' עקיבא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף זוז והיה לבוש איצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותה ממנו ומלבישין אותו הראויה לו רבי ישמעאל ור"ע אומרים כל ישראל ראוין לאותה איצטלא. וקיימא לן דכל כי האי גוונא שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו ואין מטלטלין את החרדל כסתם מתני'. חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן רשב"ג אומר חבילה הניטלת ביד אחת מותר לטלטלה בשתי ידים אסור לטלטלה. חבילי פיאה סיאה אזוב וקורנית אם הכניסן לעצים אין מסתפקין מהן בשבת. למאכל בהמה מסתפקין מהן בשבת. וקוטם ואוכל ובלבד שלא יקטום בכלי. ומולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי. וחכ"א מולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול הרבה בידו כדרך שהוא עושה בחול. וכן באמיתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין. גרסינן במסכת יום טוב דף יב: המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ותמחוי. ומסקנא שם יג: אם בא למלול בשבת כיצד מולל אביי משמיה דרב יוסף אמר חדא אחדא. ורב אחא משמיה דרב יוסף אמר חדא אתרתי. רבא אמר כיון דקמשנה אפי' טובא. וכשהוא מנפח מנפח בידו אחת ובכל כחו. והלכתא כרבא דקאי כחכמים דהכא דאמרי מולל בראשי אצבעותיו. מאי אמיתא ניניא. פיאה סיאה צתרי. אזוב אברתא. קורניתא חשי. ולית הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דקיימא לן כסתם מתני':