פסקי הרא"ש על נדה, הלכות מקוואות כו

ונשים הצובעות עצמן נראה שאינו חוצץ כי הוא נוי להן ואינן מקפידות אלא עשאוהו במתכוין. ועוד שאין בו ממש אלא חזותא בעלמא. וכל אשה שאומנתה לצבוע כיון שדרכה בכך אינה מקפדת. כדאמרינן בזבחים בפ' דם חטאת רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ: (מקואות פ"י מ"ח) חץ שהוא תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ ואם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו. הלכך אשה שיש לה קוץ בבשרה אם הוא נראה לא תטבול עד שתסירנו: