פסקי הרא"ש על קידושין ג:ד

מתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויתן ע"מ שאתן לך מכאן ועד שלשים יום נתן לה בתוך שלשים יום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו ע"מ שאראך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויראה לה ואם הראה על השולחן אינה מקודשת:

גמ' איתמר רב הונא אמר והוא יתן רב יהודה אמר לכשיתן מאי בינייהו איכא בינייהו שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר לרב הונא לא תפסי לרב יהודה תפסי והילכתא כרב הונא דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ע"מ שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו וליחוש שמא יש לו ועוד תניא חיישינן שמא יש לו לא קשיא הא בקדושי ודאי הא בקידושי ספק ואפי' הוא אמר אין לי מקודשת מספק דחיישינן שמא נתחרט ורוצה לבטל הקידושין: תוספתא בפ' זה על מנת שיש לי ביד פלוני אע"פ שאמר אין לו בידי מקודשת שמא עשו קנוניא ע"מ שיאמר יש לי בידו אם אמר יש לו בידי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. עוד שנינו בתוספתא שם האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל ונתן לה שו"פ הרי זו מקודשת מיד עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר"מ וחכמים אומרים אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. ולכאורה נראה דבהכי פליגי ר"מ סבר מקודשת מיד דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי עד שיאמר לא קיימתי התנאי ונאמן לומר קיימתי התנאי כיון שאין האשה יכולה להכחישתו וחכמים סברי דלא נגמרו הקידושין עד שיתקיים התנאי ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר קודם שנתקיים תנאו מקודשת לשני דלית להו כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולא פליגי אהא דאמר ר"מ שהוא נאמן על קיום התנאי דאם כן הוה להו למימר אם נתקיים התנאי בעדים ומיהו קשיא אמאי לא חיישינן שמא נתחרט ורוצה לבטל הקידושין ואומר שלא קיים התנאי כי היכי דחיישינן שמא יש לו מאתים זוז אף על פי שהוא אומר שאין לו הלכך צריך לפרש אם נתקיים התנאי כלומר אם ידוע בעדים שנתקיים התנאי מקודשת ודאי ואם לאו אינה מקודשת בודאי אלא ספק מקודשת: ואם הראה על השלחן אינה מקודשת. תנא לא נתכוונה אלא לראות משלו פשיטא לא צריכא אע"ג דנקיט זוזי בעיסקא: