פסקי הרא"ש על קידושין ג:ג
Rosh on Kiddushin 3:3 · פסקי הרא"ש על קידושין · free full Hebrew text
Open in the reader →וכן האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום וכו' לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואף על פי שנתאכלו המעות מאי טעמא הני זוזי לא למלוה דמו ולא לפקדון דמו לפקדון לא דמו דפקדון ברשותיה דמריה קא מתאכיל והני ברשותה קא מתאכיל למלוה לא דמו דמלוה לאו לקידושין יהביה ניהליה הני בתורת קידושין יהבינהו ניהליה ואי חזרה בה בעי' לאהדורי להנהו דמי הלכך חשבינהו להו כאילו איתנהו בעינייהו ראיתי מן המפרשים שדקדקו מן המשנה דקתני התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני ומדלא קתני אינה מקודשת לראשון רצו לדקדק דלא פקעי לגמרי קדושי ראשון אלא אם מת שני או גירשה בתוך שלשים יום חלו קדושי ראשון והכי איתא בירושלמי כאן הל"א לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום או גירשה חלו עליה קדושי ראשון לאחר שלשים יום מת אחר שלשים יום או גירשה לא חלו עליה קידושי ראשון ודבר תימה הוא דמכי פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר כבר חזרה בו מקדושי ראשון ואפילו לריש לקיש דאמר אינה חוזרת דאין דיבור מבטל דיבור מודה הוא דאם קבלה קידושין מאחר דאתי מעשה ומבטל דבור כדמתרץ לקמן כשתרם בעל הבית את כריו דהוה ליה מעשה וכיון שחזרה היאך יחזרו ויחולו קידושי ראשון ודיוקא דמתני' לאו כלום הוא דניחא ליה טפי למימר מקודשת לשני דממילא שמעינן דפקעי קידושי ראשון אבל אי הוה תנא אינה מקודשת לראשון לא ידעינן שפיר מאי דין השני וראיתי בירושלמי שלי וראיתי משובש: לא בא אחר וקדשה וחזרה בה מהו הוא הדין דהוה מצי למיבעיא בדידיה אלא משום דמתניתין איירי בדידה שבא אחר וקדשה מיבעיא ליה בדידה אם לא בא אחר וקדשה ועוד דריש לקיש הוה מודה ביה דדוקא באשה קאמר משום דנתינת המעות לידה חשיב כמעשה להאי לישנא. ר' יוחנן אמר חוזרת וריש לקיש אמר אינה חוזרת ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור ריש לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור רב זביד מתני לה להא שמעתא אהא וכן היא שנתנה רשות לשליח לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין ואם שלו קדמו קידושיו קידושין לא קדשה עצמה וחזרה בה מהו פי' חזרה בה שלא בפניו ועדיין לא קדשה שלוחה ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור וריש לקיש אומר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור והלכתא כר' יוחנן בתרתי: מקודשת לשני. אמר רב מקודשת לשני לעולם ושמואל אמר מקודשת לשני עד ל' יום לאחר ל' יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון: מקודשת ואינה מקודשת רב אמר מקודשת ואינה מקודשת לעולם ולא פקעי קידושיה אלא בגט ושמואל אמר מקודשת ואינה מקודשת עד שלשים יום לאחר שלשים יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון והלכתא כרב בתרתי אמר אביי ולטעמיה דרב בא אחד ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ומאחרון צריכה גט ומאמצעי אינה צריכה גט ממה נפשך אי תנאי הוי דקמא קידושין דהנך לאו קידושין אי חזרה הוי דבתרא קידושין דהנך לאו קידושין פשיטא מהו דתימא הך לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ותיבעי גיטא מכל חד וחד קמשמע לן ורב אלפס ז"ל לא כתב הך דאביי וגם הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' אישות כתב דצריכה גט מכל אחד ואחד מפני שהיא מקודשת לכולן מספק ותימה הוא בעיני למה לא יהא הלכה כאביי דהא ליכא מאן דפליג עליה. עולא אמר ר' יוחנן אפי' מאה תופסין בה מ"ט שוו נפשייהו כי שרגא דליבנא וכל חד וחד רווחא לחבריה שבק: ר"ח פסק כר' יוחנן וטעמא דידיה משום דאמר במס' י"ט דף ד: דהלכה כר' יוחנן כנגד רב ושמואל ומסתברא הכא כפסק רב אלפס משום דפריך לר' יוחנן ממתניתין דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואיצטריך לשנויי אליביה דהא דאמרינן מהיום ולאחר מיתה חולצת ואינה מתייבמת גזירה אטו מהיום אם מתי וסוגיא דגמרא בכל דוכתי משום דמספקא לן אי תנאי היי אי חזרה הוי ועוד בפרק בתרא דגיטין דף פב: דדחיק גמרא למצוא אשת שני מתים ולר' יוחנן משכחת לה בכה"ג: