פסקי הרא"ש על קידושין ג:יד

ת"ר שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהן וחבילה עמהן זה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי וזה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי ואשה אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי צריכה שני גיטין וגובה כתובתה מן החבילה ר"מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובתה. מכאן יש לדקדק דלרבנן דאמרי לא משתעבדי היינו אפילו מיניה וכן משמע בנדרים פ' ר' אליעזר (נדרים דף סה:) דתנן אפילו אתה מוכר שער ראשך חייב ליתן לה כתובה ודייק בגמרא ש"מ מטלטלי משתעבדי לכתובתה ונראה דביתמי אפילו ר"מ מודה דמטלטלי דידהו לא משעבדי בכתובתה דאי לא תימא הכי נמצא סברת ר"מ ורבנן הפוכה דלר"מ עדיפא כתובה מבעל חוב דמטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה ולב"ח לא משתעבדי ולרבנן גריעה כתובה מב"ח דמטלטלי דידיה משתעבדי לב"ח ולכתובה לא משתעבד' אלא ודאי מיתמי כ"ע לא פליגי דלא משתעבדי ולא פליגי אלא מיניה וקשה דהא מטלטלי דמתנה גביא לר"מ כדמוכח בפרק נושאין על האנוסה (יבמות דף צט.) גבי יש מוכר את אביו להגבות לאמו כתובה ומוקי לה כר"מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה אלמא אלים כח יתמי מכח מתנה דמטלטלי דיתמי לא גביא אפילו לר"מ כדפרישית ומטלטלי דמתנה גביא ובפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלג.) משמע איפכא דאלים כח מתנה מכח יתמי דקאמר התם השתא ירושה דאורייתא אלמנתו נזונית מנכסיו מתנה דרבנן לא כ"ש משמע הא ממתנה דאורייתא אינה ניזונית אע"ג דמן היורשין מיתזנא וכן משמע בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מט:) גבי כותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן משמע הא כתבו לאחר אין ניזונית אלמא יש כח למתנה טפי מירושה וי"ל דההיא דפרק נושאין דקאמר ועמד וכתב כל נכסיו לבנו במתנת שכיב מרע איירי דגריעה מירושה דאורייתא ולהכי גבי כתובה מינה וה"ה ב"ח גובה ממטלטלי דמתנת ש"מ ומיהו יש לדחות הנך ראיות דלעולם יש כח לירושה להפקיע שיעבור יותר ממתנה והא דנקט בפרק נערה כותב נכסיו לבניו איכא למימר דלא נקט בניו אלא משום דאיירי נמי במטלטלין ובכותב לאחר ודאי לא היתה אשתו ניזונית ממטלטלי אבל ממקרקעי שנתן היתה ניזונית וההיא דיש נוחלין איכא למימר דנקט מתנה דרבנן משום דבההיא הוי כ"ש אבל מתנה דאורייתא לא הוי כ"ש אבל ה"ה מיהא הוי דירושה ומתנה דאורייתא דין א' להן ומיהו יש לדקדק דאלימא כח מתנה טפי מכח יורשים מהא דאמרינן בפ"ק דמציעא דף יב: מצא שטר שיש בו אחריות נכסים לא יחזיר אפילו כשחייב מודה דחיישינן לפרעון ולקנוניא ושטר שאין בו אחריות יחזיר משום דלא גבי ממשעבדי ואי גבי ממתנה אמאי יחזיר אלא ודאי לא גבי ומן היורשין גבי דהא פסקינן בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קעו.) הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ויש נפקותא גדולה בדבר זה דאי אלימי כח יורשין מכח מתנה כדמשמע לכאורה בההיא דנושאין א"כ בזמן הזה שתקנו גאונים דכתובה ומזונות גבי ממטלטלי דיתמי כמו שכתוב בשטר דכתב רב שרירא גאון שכתבו וחתמו בעיזקתא דריש גלותא ובעיזקתא דריש ישיבה כ"ש דגבו ממטלטלין דמתנה אפילו במתנה דאורייתא אבל אי כח דמתנה אלים כדמוכח ההיא דשנים אוחזין מצינו למימר דנהי דתקנו גאונים שיגבו ממטלטלי דירושה מ"מ ממטלטלי דמתנה לא גבו לא מיבעי אם נתן האב דלא גבו אלא אפילו נתנו יתומים נמי לא גבו אע"פ שהיו משועבדים להם בשעת מיתה קודם מתנה כדאשכחן פרק מציאת האשה (כתובות דף סט.) גבי אחין ששעבדו דאין מוציאין למזונות אע"ג דאם לא שעבדו היתה ניזונית מהן ומיהו ממתנת ש"מ מדרבנן גבי מההוא ק"ו דיש נוחלין דהשתא ירושה דאורייתא אלמנה גובה כתובה ונזונית מהן מחמת תקנת הגאונים מתנת ש"מ לכ"ש ולענין פסק הלכה הכי הילכתא דעדיפא כח מתנה מכח ירושה כדמוכח ההיא דשנים אוחזין וההיא דפ' נושאין איכא לאוקמי במתנת שכיב מרע כדפרישית לעיל הלכך אפילו כשתקנו הגאונים דכתובה ומזונות גבו ממטלטלי דיתמי ממטלטלי דמתנת בריא לא גבו וכן מצינו שב"ח אין גובה את השבח ממקבל מתנה כדאיתא בפרק קמא דמציעא דף טו. לפי שאין לו על מי לחזור וגבי מיתמי כדמוכח בפרק יש בכור (בכורות דף נב.) מר זוטרא ורב אדא סבא בריה דרב מרי בר איסר פליג נכסייהו בהדי הדדי אתו לקמיה דרב אשי אמרו ליה על פי שנים אמר רחמנא דאי בעי למיהדר לא מצי הדרי בהו ואנן לא הדרינן או דילמא לא מיקיימא מילתא אלא בסהדי אמר להו לא אברו סהדי אלא לשקרי. בפ"ק דסנהדרין כתבתי דקנין בלא עדים מהני היכא דשניהם מודים והא דאמר בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ.) קנין בפני שנים לאו דווקא ה"ה בינו לבינו אלא נקט בפני שנים משום דבעי למימר אין צריך לומר כתובו: