פסקי הרא"ש על חולין ח:ה

תני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן. הוא תני לה והוא אמר לה בלא קינוח הפה ובלא נטילה. רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתו ליה גבינה ואכל אייתו ליה בשרא ואכל אמרו ליה והא תנא אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא. אמר להו הני מילי בליליא אבל ביממא הא קחזינן. תימה מאי פריך גבינה אחר בשר הוא דאסור אבל בשר אחר גבינה שרי כדאמרינן בסמוך אכל בשר אסור לאכול גבינה. גבינה מותר לאכול בשר. ואע"ג דהא דקאמר אכל גבינה מותר לאכול בשר על ידי קינוח ונטילה קאמר ואיהו אכל כי לא משא לידיה. מכל מקום מאי קשיא ליה מברייתא דאגרא וי"ל דברייתא דאגרא משמע דעוף וגבינה נאכלין בלא קינוח ונטילה אבל שאר בשר בעי קינוח ונטילה. והיכי דמי אי בשר תחלה אפילו בקינוח ונטילה לא סגי עד סעודתא אחריתי אלא לאו בגבינה תחלה. והאי דנקט בשר וגבינה לא אדק אלא גבינה ובשר לא. ואגב דנקט בברייתא עוף תחלה נקט נמי הכא בשר תחלה. ור"ת פירש בשם הלכות גדולות דאכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי אפילו באותה סעודה אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא נטילה וקינוח ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודתא אחריתי היינו בלא נטילה וקינוח א"נ מחמיר על עצמו היה. ולפירושו קשה מאי מקשה הכא לרב יצחק. וצריך לומר לפירושו דלענין נטילה אין חלוק בין בשר תחלה בין גבינה תחלה. ולענין קינוח דווקא יש חילוק. ומנטילה פריך לרב יצחק ונהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר בשר ואפילו אחר עוף ואין לשנות המנהג. וכיון שהביא רב אלפס ז"ל הא דתני אגרא אלמא ס"ל כר"ע דאמר חיה ועוף דרבנן כדשני רב אשי לעיל כולה ר"ע היא. וגם אביי דחה דברי רב יוסף דהוה בעי למימר שמע מינה בשר עוף בחלב מדאורייתא. וכן פסקו הגאונים. והא דנקט אגרא עוף ולא נקט חיה. משום דשכיח עפי. ור"ת פירש משום דעוף אין נדבק בידים ובשיניים ובחניכים: תנו רבנן ב"ש אומרים מקנח. וב"ה אומרים מדיח ואסיקנא דב"ש אומרים מקנח והוא הדין מדיח. וב"ה אומרים מדיח והוא הדין דמקנח ולא פליגי. ב"ש אומרים תחלה מקנח ולא הזכירו הדחה ואמרו להם ב"ה אף הדחה שהיא עובה יותר מקינוח כמו שהוכיח רבינו שמשון ז"ל מלשון והודו להם ב"ש. ואין לפרש דב"ש אמרי דבקינוח לחודיה סגי והוא הדין בהדחה לחודא וב"ה אומרים בהדחה לחודא והוא הדין בקינוח ולא פליגי. דא"כ כיון דאמרי ב"ש תחלה דסגי בקינוח לחודא מה הוצרכו ב"ה תו למימר דסגי בהדחה לחודא דעדיפא מקנוח. הילכך צריך לומר דתרווייהו בעי קנות ולהדחת הפה במים בין גבינה לבשר. לבר מנעילת ידים דבעי בלילה. ואסיקנא דבכל דבר הוי קנוח בר מקימתא תמרי וירקי. אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר. אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב חסדא בשר של בין השינים מהו כלומר מי הוי כמעוכל כיון דנשתהה כל כך עד זמן סעודה אחרינא וא"צ להסירו. קרא עליה הבשר עודנו בין שיניהם. אלמא כל זמן שהוא בין השינים שם בשר עליו ואסור לאכול גבינה עד שיסירו משם. אמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרא. דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעוד' אחרינא אכילנא פי' בזמנה שרגיל אדם לסעוד דהיינו מזמן סעודת הבקר עד זמן סעודת הערב ופחות משיעור זה אין לאכול גבינה אחר בשר דלא אשכחן מאן דשרי אף בהאי שיעורא אלא מר עוקבא וקא קרי נפשיה חלא בר חמרא: