פסקי הרא"ש על חולין ה:ו

תניא בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט. ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין ריוח. אבל אם יש ריוח אין צריך להודיעו. ומודה רבי יהודה במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה שצריך להודיעו. שהדבר ידוע ששניהם שוחטין ביום אחד. פירש רש"י בזמן שאין ריוח שמכר האם היום. אבל בזמן שיש ריוח כגון שמכר הראשונה אתמול והשניה היום אני אומר שמאתמול שחט את הראשונה. והרמב"ם ז"ל פירש בענין אחר. במה דברים אמורים שצריך להודיעו שראה זה שלקח באחרונה נחפז לקנות והוא בסוף היום שחזקתו שהוא שוחט עתה. אבל אם היה ריוח ביום אינו צריך להודיעו שמא לא ישחוט עד למחר. ונראה שנדחק לפרש משום דאימתי דרבי יהודה קאי אמוכר בערב יו"ט דקאמר ת"ק ועלה קאמר רבי יהודה אימתי ולפרש דברי תנא קמא ולחלק במוכר בערב יו"ט עצמו בין שיש ריוח ובין אין ריוח. ולא מסתבר כלל כפירושו. דאם היה נחפז לקנות בסוף היום למה נאמר שישחוט היום יותר ממה שקנה בבקר. אדרבה איפכא מסתברא הקונה בערב אין לו זמן לשחוט ולהפשיטו ולצורך מחר הוא קונה ומה שהוא נחפז לקנות לפי שבי"ט לא יוכל לקנות. ואפשר שהתנא קמא לא דבר בפירוש במוכר בערב יו"ט דוקא. והייתי יכול לפרש דבריו בארבעה פרקים הללו סתם קונה בהמות בזמנים הללו קונין על מנת לשוחטן בעיו"ט. ואף אם קנה יום או יומים קודם יו"ט דעתו להשהותה עד יו"ט שלא יסריח עד היו"ט. ובא רבי יהודה לפרש תנא קמא דדוקא בעיו"ט קאמר. ובתוספתא משמע כפירוש רש"י. דתניא א"ר יהודה במה דברים אמורים שחל יום הכפורים בשני בשבת אבל אם חל באחד מכל ימות השבת אין צריך להודיעו מפני שזה יכול לשחוט היום וזה למחר. פירוש כשחל להיות בשני בשבת הכל שוחטין בו ביום שאין רוצים לשחוט בערב שבת לצורך יום ראשון. וכ' הרמב"ם ז"ל שאם לא הודיעו בארבעים פרקי' הללו דהוי מקח טעות. דאנו ידעינן דלשוחטה היום קנאה ולכך צריך להודיעו מה שאין כן בכלא השנה ומסתבר כן: תנא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע. ראיתי כתוב בשם רב אחאי דאם תגר עובד כוכבים הוא צריך למיחש למילתא. ולא מסתבר כלל דמילתא דלא שכיחא היא ואחזוקי איסורא לא מחזקינן כל כמה דלא אדעיה המוכר. דאם יש לחוש מספק ראוי היה שישנה התנא בארבעה פרקים הללו הקונה בהמה צריך שישאל אם מכר אמה או בתה לשחוט כי יותר צריך להזהר העושה עבירה מאותו שמכשילו. והיה צריך שיטילו הזהירות על בעל המעשה כי שמא ישכח המכשיל ולא יאמר לו. אלא ודא אין לחוש אלא למי שיודע הודאי דהיינו המוכר והזהירוהו שלא יכשיל הקונה. אבל הקונה אין לו לחוש כלל מספק. אף אם קנה מתגר עובד כוכבים:

מתני' בארבעה פרקים הללו משחיטין את הטבח בע"כ ואפילו שור שוה אלף דינר ואין ללוקח בו אלא דינר כופין אותו לשחוט. לפיכך אם מת מת ללוקח. אבל בשאר ימות השנה אינו כן. לפיכך אם מת מת למוכר:

גמ' אם מת מת ללוקח והא לא משך. אמר רב שמואל בר יצחק כשזיכה לו על ידי אחר. בארבעה פרקים הללו דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו. בשאר ימות השנה דחוב הוא לו אין חבין לאדם אלא בפניו. ר' אילעא א"ר יוחנן בארבעה פרקים הללו העמידו חכמים דבריהם על דברי תורה. דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה:

מתני' יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה את זו דרש רבי שמעון בן זומא נאמר במעשה בראשית יום אחד ונאמר באותו ואת בנו יום אחד. מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה. אף יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה: הדרן עלך אותו ואת בנו