פסקי הרא"ש על חולין ה:ה

כתב בעל הלכות דהשוחט אותו ואת בנו לא יאכל האחרון בו ביום. ורבותינו ז"ל אומרים שדקדק מכאן דמשמע הא אם לא קדים עביד איסורא ולא אכיל בשרא. ואם לא שחט אחר ששחט הראשון לא עבד איסורא. ואם שחט ועבד איסורא קאכיל בשרא. והיאך תמצא שתיהם ביחד. אלא ודאי אם קדם הראשון ושחט השני אח"כ איכא תרתי דעביד איסורא ולא אכיל בשרא אותו היום. עוד כתב בהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהן בו ביום כיצד יעשה מכה אותן וטורדן וכל הפורש מן הרוב הוא פירש. ושנים הנותרים אסור לשוחטן עד למחר:

מתני' השוחט פרה ושני בניה סופג שמונים. שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג ארבעים. שחטה ואת בתה ואת בת בתה סופג שמונים. שחטה ואת בת בתה ואח"כ שחט את בתה סופג ארבעים. סומכוס אומר משום ר"מ סופג שמונים:

גמ' תניא אותו ואת בנו אין לי אלא אותו ואת בנו. בנו ואותו מניין. כשהוא אומר לא תשחטו הרי כאן שנים. הא כיצד אחד השוחט את הפרה ואחד שוחט את אמה ואחד שוחט את בתה שנים אחרונים חייבין: