פסקי הרא"ש על חולין ג:סט

אמר רב ששת בריה דרב אידי קוקיאני אסירי. מ"ט דמעלמא אתו. פירש"י תולעים שבכבד ושבריאה. וקשה לרבינו תם לאידך לישנא דשרי תקשה להו מברייתא דלקמן ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה ואף על גב דמינה קגבלי. ור"ת פירש דבדגים מיירי כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עג:) גבי ההוא כוורא דמיילא ליה אכלה טינא לאוסיא. ומורני דבשרא אסירי. דכוורי שריא. הן תולעים הגדילים בין עור לבשר. א"ל רבינא לאימיה אבלע לי ואנא אכיל אמר רב משרשיא בריה דרב אחא בר נפחא לרבינא מאי שנא מהא דתניא ואת נבלתם תשקצו ולרבות דרנים שבבהמה. א"ל הכי השתא בהמה בשחיטה הוא דמשתריא והני מדלא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימי. אבל דגים באסיפה בעלמא משתרו וכי גבלי בהיתירא קא גבלי. ודוקא הני דמחיים אסירי אבל תולעים הגדילים בבשר אחר שחיטה או בדגים או בגבינה מותרין. ואע"ג דפירשו ע"ג תמרה אסירי דמיקרי שרץ השורץ על הארץ. הנו מילי כשפירשו מחיים. אבל תולעים מתים הנמצאים בקערה שנפלו מן הבשר אין לאסור. ולא חיישינן שמא פירשו מחיים חוץ לחתיכה. דמסתמא אותם שפירשו מחיים נפלו כשהדיחו הבשר ואלו נשארו בבשר ועתה יצאו. כ"כ רבינו ברוך ז"ל בספר התרומה. וראוי היה לחוש כששם הבשר במים צוננים בקדירה אולי פירשו לדופני הקדירה ולאו היינו רביתייהו ונהגו להתיר: ת"ר כל הולך על גחון זה נחש. כל לרבות שלשול קטן. הולך על ארבע זה עקרב. כל לרבות את החפושית ואת הדומה לחפושית. מרבה רגלים זה נדל. עד כל לרבות את הדומה לו ואת הדומה לדומה. גרסינן באלו הן הלוקין דף טז: אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש. צרעה לוקה שש. פוטיתא לוקה ארבע דכתיב בדגים ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו וכתיב בשרצים אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ. לא שנא דים ולא שנא דיבשה הרי תרי. וכתיב בההוא קרא נמי ולא תטמאו בהם הרי תלת וכתיב במשנה תורה וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו. אכל נמלה לוקה חמש משום אל תשקצו את נפשותיכם ומשום לא תטמאו בהם ומשום כל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל ומשום לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם ומשום אל תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ. צרעה לוקה שש הני חמשא ואידך וכל שרץ העוף: הדרן עלך אלו טריפות