פסקי הרא"ש על חולין ג:סח

ת"ר ממשמע שנאמר אכול את שיש לו שומע אני אל תאכל שאין לו. וממשמע שנאמר אל תאכל שאין לו שומע אני אכול את שיש לו. ולמה שנאן. לעבור עליו בעשה ולא תעשה. את זה תאכלו מכל אשר במים מה ת"ל שיכול הואיל והתיר במפורש והתיר בסתום מה כשהתיר במפורש לא התיר אלא בכלים אף כשהתיר בסתום לא התיר אלא בכלים מנין לרבות בורות שיחים ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע ת"ל את זה תאכלו מכל אשר במים. ואינו חושש שמא יזדמן לתוך פיו תולעים שבמים. יש אמרים דוקא שוחה ושותה אבל בכלי אסור דילמא פריש אדופני דמנא וי"ל דאורחא דמילתא קתני והוא הדין בכלי נמי מותר ולא חיישינן דילמא פריש אדופני דמנא כל כמה דלא חזינא דפריש ולקמן בשמעתין משמע דכל היכא דאם פריש אסור חיישינן דילמא פריש. והיכן התיר בכלים דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו. בימים ובנחלים הוא דאית ליה אכול דלית ליה לא תיכול. הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול. אימא בכלים אע"ג דאית ליה לא תיכול. לא ס"ד דכתיב וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים. בימים ובנחלים דלית ליה לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול. ואימא במים כלל בימים ובנחלים פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ימים ונחלים אין חריצין ונעיצין לא במים חזר וכלל. הני תרי כללי דסמיכי להדדי נינהו. אמר רבינא כדאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכין זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל. במים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש מים נובעין אף כל מים טבעין. מאי רבי רבי חריצין ונעיצין לאיסורא. ואימעיטו להו בורות שיחין ומערות להיתירא. דבי רבי ישמעאל תנא במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט וריבה. במים ריבה בימים ובנחלים מיעט במים חזר וריבה. מאי רבי רבי חריצין ונעיצין לאיסורא. מא מיעט מיעט בורות שיחין ומערות להיתירא. תני מתתיה בר יהודה מה ראית לרבות בורות שיחין ומערות להיתירא ולהוציא חריצין ונעיצין לאיסורא. מרבה אני בורות שיחין ומערות שהן עצורין ככלים. ומוציא אני חריצין ונעיצין שאין עצורין ככלים. ופירשו התוספות דלתנא דבי רבי ישמעאל דדריש ריבה ומיעט וריבה מרבה לאיסור אפילו חריצין ונעיצין שאין נובעים ותנא דבי רב דדריש כללי ופרטי מרבה מתאכלו להיתירא אפילו חריצין ונעיצין כיון דאינן טבעין גם לפירוש זה נראה דהלכה כתנא דבי רב כי היתה שגורה בפי כל. והיא עיקר כנגד תנא דבי רבי ישמעאל. אמר רב הונא לא לישפי איניש שוכרא בציבתא באורתא דילמא פריש ממנא לציבתא והדר נפל למנא וקעבר משום השרץ השורץ על הארץ. אי הכי בחביתא נמי דילמא פריש לדופני דמנא והדר נפיל. התם היינו רביתייהו. דתניא מנין לבורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע ת"ל מכל אשר במים וניחוש דילמא פריש לדופני דבירא והדר נפל לגויה. אלא היינו רביתייהו הכא נמי היינו רביתייהו. א"ל רב חסדא לרב הונא תניא דמסייע לך. ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסננן: אמר שמואל קישות שהתליע באביה אסור משום השרץ השורץ על הארץ. לימא מסייע ליה דתני חדא על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשים ויתושין שבכלוסין ותולעים שבתמרים ושבגרוגרות ותניא אידך כל השרץ השורץ על הארץ להביא תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים. מאי לא אידי ואדי בפירא והא באביה והא שלא באביה. לא אידי ואדי באביה והא בפירא והא באילנא גופיה. דיקא נמי דקתני תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים. ריב"א ורבינו תם ז"ל דקדקו מכאן דאין הלכה כשמואל דברייתא לא משמע כוותיה ובהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי פסקו כשמואל. דאמר רב פפא לעיל בפירקין (חולין דף נח.) שמע מינה מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסור הני תמרי דכדי בתר תריסר ירחי שתא שרי. ואע"ג דגמרא מדקדק דלא כשמואל. היינו לפום ריהטא. ומיהו לשמואל יש לישבו ולפרש דתולעים שבעיקרי הזיתים היינו בזיתים בעודן מחוברין לקרקע. ומיהו גם לשמואל אין לאסור תולעים הנמצאים בפולין ובחמצי תחת הקליפה והקליפה משחרת עליהם מבחוץ וכשמסירין הקליפה מוצאים היבחושין תחתיהם לפי שהן מונחות במקום צר ולא קרינן ביה השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחש וכן פירש רש"י ז"ל לעיל גבי קישות שהתליע באיביה כיון דמהלכת התולעת בקישות המחוברת לקרקע הויא כמהלכת מל גבי קרקע אבל אותן שבשרביטין או בתוך הפרי אסורין לפי שרוחשין בתוכו. במי רב יוסף פירשה ומתה מהו בהתליע בתלוש מיבעיא ליה אם פירש מתוך הפרי לארץ ולא ריחשה שמתה מיד בנפילתה. ויש שגורסין פירש מת כגון שמת בתוך הפרי ולא מסתבר להסתפק בזה. מקצתה מהו. שהגיע מקצתה לארץ ומתה. לאויר העולם מהו. שקלטה בפיו מן האויר מהו. תיקו. במי רב אשי לגג תמרה מהו לגג גרעיניתה מהו מתמרה לתמרה מהו. תיקי. ואזלינן לחומרא: