פסקי הרא"ש על חולין ג:סא

ת"ר לוקחין ביצים בכל מקום ואין חוששין לא משום טריפות ולא משום נבילות ובאומר של עוף פלוני טהור הוא. דלא מצי לאישתמוטי אבל של עוף טהור מצי לאישתמוטי. ולבדוק בסימנין דתניא כסימני ביצים כך סימני קרבי דגים. ואלו הן סימני ביצים כל שכודרת ועגלגולת. ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה. שני ראשיה כדין או חדין טמאין חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת שרץ. א"ר זירא סימנים לאו דאורייתא. אלא למאי הילכתא קתני להו הכי קאמר שני ראשיה כדין שני ראשיה חדין ודאי טמאה ואין סומכין על אמירת העובד כוכבים. וכן חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ודאי טמאה. ראשה אחד כד וראשה אחד חד חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים משכחת לה טמאה ומשכחת לה טהורה אם אמר צייד של עוף פלוני טהור סמוך עילויה. בסתמא לא תסמוך עילויה. משום דאיכא דעורבי דדמי לדיונה: תניא אין מוכרין ביצת טריפה לעובד כוכבים אלא א"כ טרופה בקערה לפיכך אין לוקחין מהם ביצים טרופות וסימני דגים אי דאורייתא אי דרבנן כתבתי בפרק אין מעמידין סימן מב. ומה שלוקחין האידנא ביצים מן העובד כוכבים אע"פ שאין אומרים של עוף פלוני טהור הוא. סומכין על זה שאין ביצי עוף טמא מצוי בינינו. ומה שאנו לוקחין מהן פת הנילוש בביצים ולא חיישינן דילמא ביצים טרופות היו ולקחן מישראל. דדוקא היכא דחזינן בהו טרופות חיישינן דאיכא ריעותא. דאין דרך שיטרוף העובד כוכבים ביצים שהוא רוצה למכור אלא תלינן ודאי שמישראל לקחן טרופות וטריפות היו אבל כל כמה דלא חזינן להו טרופות לפנינו לא חיישינן להכי וגם לא חיישינן שמא היה בהם דם. דרוב ביצים אין בהם דם ומעשים בכל יום שאנו אוכלין ביצה מגולגלת אע"פ שאין יכול לבדוק אם יש בהן דם. ור"ת ז"ל היה רוצה לאסור פת הנילוש בביצים משזם בישולי עובדי כוכבים. אף לאותו שנוהג היתר בפת של עובדי כוכבים על פי הירושלמי דקאמר פת של עובדי כוכבים עמדו עליו והתירוהו. דכיון שנילושה במי ביצים אסורה משום שלקות של עובדי כוכבים. ולא היתה בכלל היתר פת. דשתי גזירות הן. פת היתה משמנה עשר דבר דגזור בית שמאי ובית הלל וגזירת שלקות קדמה הרבה. דבפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לז.) בעי למימר דהוי דאורייתא. ומסיק דקרא אסמכתא בעלמא הוא. ובשמנה עשר דבר היו הכל בקיאין כדאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לו.) שפשט איסורו בכל ישראל ולא היו טועין בזה לומר שהיתה מן התורה. אלא ודאי היו מקובלין בה איסור מדורות הראשונים וכסבורים לומר דמדאורייתא. ועוד האידנא אפילו הנוהגין היתר בפת של עובדי כוכבים נוהגין איסור בבישולי עובדי כוכבים. ומיהו נראה אע"ג דהלכה כמאן דאסר ביצה משום בישולי עובדי כוכבים דתניא כוותיה בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לח.) מ"מ עיסה שנילושה בביצים אין לאסור דקמחא עיקר מדמברכינן עליו המוציא ומותר למי שנוהג היתר בפת של עובדי כוכבים וראיה מדאמרינן בפירקין קירבי דגים אין בהם משום בישולי עובדי כוכבים. ואי עבדינהו עובדי כוכבים כסא דהרסנא אסור. פשיטא מהו דתימא הרסנא עיקר קמ"ל דקמחא עיקר. משמע דאי הרסנא עיקר היה מותר אע"פ שהקמח מעורב בו ומטעם זה אין להתיר פשטיד"א של ישראל של דגים שאפאה העובד כוכבים לפי שהשמנונית הוא בעין על העיסה וגם שומן של דגים נאסר משום בישולי עובדי כוכבים קודם שנתערב בעיסה. ולא דמי לעיסה שנילושה בביצים שהביצים בטילין מתחלתן ולא נאסרו לעולם :