פסקי הרא"ש על חולין ג:נח

מתני' וסימני העוף לא נאמרות אבל חכמים אמרו כל עוף הדורס טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף טהור. ר"א בר צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא:

גמ' ולא והתניא את הנשר מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתירה וזפק ואין קרקבן נקלף ודורס ואוכל טמא. אף כל כיוצא בו טמא. תורים מה תורים מיוחדים שיש להן אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף ואין דורסין ואוכלין טהורין אף כל כיוצא בהן טהורין. אמר אביי לא נאמרו פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים. מדמנה נשר בטמאים והכשיר תורים אלמא מה שחלוק נשר מתורים הן הן סימני טומאה. ודורס ואוכל פירש רש"י ז"ל שאוחז בציפורנים ומגביה מן הקרקע מה שאוכל או דורס עליו שלא ימשך כולו לפיו. ולא נהירא לר"ת דאפילו תרנגולין לפעמים עושים כן ופירש ר"ת שאוכל העוף מחיים ואין ממתין עד שימות. כדאיתא בפסחים פרק אלו עוברים (פסחים דף מט:) המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ונותנה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין לה עד שתמות אף עם הארץ מכה כו' ואין ממתין לה עד שתתפייס. וכן בסוף פרק קמא דבבא קמא דף טז: ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור משום דהוי כי אורחיה והוי שן ברשות הרבים. טרף ואכל חייב דלאו היינו אורחיה והוי קרן ופריך ארי טורף ומשני בדי גורותיו כשרוצה להביא לגוריו אז הורג הבהמה ומביא לגוריו. אבל כשרוצה לאכול אוכלה מחיים: תני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאין דומה לנשר. נשר הוא דלית ליה כלל לא תיכול. הא אית ליה חד אכול. והא דלא ילפינן לחומרא מתורים להצריך כל ארבע סימנים. משום דא"כ פרס ועזניה דאין בכל אחד מהם אלא סימן אחד של טהרה למה נכתבו. ומפרס ומעזניה הוה ילפינן לאסור כל עוף הבא בסימן אחד. ולא הוו שני כתובים הבאים כאחד. משום דתלת סימנים הדרי בתשע עשרה עופות מעופות הכתובים בפרשה ובעורב ובמינו. והסימן הרביעי ישנו בפרס או בעזניה. ואינו נמצא בשום עוף טמא יותר מעופות הכתובים בפרסה והיה ילפינן מיניה לאסר הבא באותו סימן. אלא ילפינן מנשר להתיר. וכתב רבינו חננאל ז"ל קבלה בידינו דסימן החדש שישנו בפרס ובעזניה ואינו בשאר עופות האמורים בפרשה הוא קרקבנו נקלף: