פסקי הרא"ש על חולין ג:נז

ת"ר אלו הן סימני חיה שחלבה מותר כל שיש לה קרנים וטלפיים. ואם תאמר כל בהמה טהורה יש לה טלפיים. ופירש הרמב"ם ז"ל דבשני סימנים אלו יש להכיר בין בהמה לחיה. וגם שחיה טהורה היא סימן דטלפיים להכיר שהיא חיה טהורה שאין דבר טמא שיש לו טלפיים אלא חזיר וחזיר אין לו קרנים. וסימן דקרנים להכיר בין חיה לבהמה. אבל לא בין טהורה לטמאה דטמאה יש לה קרנים ורבינו תם ז"ל פירש דבאו הסימנים להכיר בין חיה לבהמה וטלפי חיה משונים משל בהמה וניכר הוא לעינים. דשל חיה ארוכות וחדות ושל בהמה רחבות. ולא הוצרך לפרש אבל בהפרש קרנים יש כמה סימנים. והרי עז שיש לו קרנים וטלפיים וחלבו אסור. כרוכות בעינן והרי שור דכרוכות נינהו וחלבו אסור. חרוקות בעינן והרי עז דחרוקות נינהו וחלבו אסור. מפוצלות בעינן והרי צבי דאין מפוצלות וחלבו מותר חדודות בעינן. הלכך כל היכא דמפצלי לא בעינן מידי אחרינא. היכא דלא מיפצלי בעינן כרוכות וחרוקות וחדודות והוא דמבלע חרקייהו. והיינו ספיקא דעיזא דכרכוז. ורש"י ז"ל גריס חדודות שהן חדין בראשן וכרוכות היינו עגולות ור"ת ז"ל גורס מבוצלות פירוש זקופות ובראשן כפופות. ומבוצלות לשון כפיפה כההיא דפרק האומר דף סב: מאי משמע דהאי אגם לישני דבוצלי היא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו. ואפי' אי גרס מפוצלות פ"א ובי"ת מתחלפות בלשון הגמרא בפרק בכל מערבין (עירובין דף כט:) דאפציל זרתא כמו דאבציל זרתא. ובלשון המשנה הבקר כמו הפקר פאה פ"ו. והילכתא עיזא דכרכוז מין חיה הוא וחלבו מותר. וקרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת חלבו מותר. אמר רב יהודה קרש טביא דבי עילאי :