פסקי הרא"ש על חולין ג:נג

אמר רב הונא כל בריה שאין בה עצם אין מתקיים שנים עשר חדש. אמר רב פפא שמע מינה מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה. דשרץ הרוחש בתוכו שורץ על הארץ קרינא ביה כיון שהקישות מחובר. הני תמרי דכדא בתר תריסר ירחי שתא שריין תמרים דרכן להתליע והכי אמרינן לקמן בשילהי פירקין לא לישפי איניש שיכרא בציבתא בליליא לפי ששכר תמרים דרכן להתליע וכן כל מין פירי וקטניות שדרכן להתליע צריך לבודקו אם בא לאוכלו בתוך שנתו. אבל בתר תריסר ירחי שתא שרי דהני תולעים דמשתכחן בהו השתא איתלידו בהו ולא מהנך דאיתילידו באיביה נינהו וא"ת אמאי שרו בתר י"ב חודש דילמא גדלו במחובר ושרץ שמת אסור. ותירץ הראב"ד ז"ל דהא דקאמר אינו מתקיים י"ב חודש רוצה לומר דאחר י"ב חודש אין בו לחות כלל והויא כעפרא בעלמא ודייק מלישנא דקאמר אינו מתקיים ולא אמר אינו חי. ומיהו באותם שרגילים לגדל תולעים גם לאחר י"ב חודש צריך לבודקן ולהשליך התולעים הנמצאים בחוץ ביניהם או על גב הפרי. דמבעי לן לקמן (חולין דף סז:) אם פירשו לגג תמרה. ואף אחר שהשליך הנמצאים מבחוץ יש לחוש שמא כשיתנם לתוך המים בקדירה יצאו לחוץ וירחשו במים או בדופני הקדירה או על גב הפרי. הלכך מנהג יפה כל אלו עדשים שמוצאים בהן הכנימא בתוך י"ב חודש אין להם תקנה. לאחר שנים עשר חודש יתנם לתוך מים צוננין והמתולעים והמנוקבים יעלו למעלה וישליכם ואחר כך יתנם לתוך מים רותחין בקדירה שאם נשאר בו תולע ימות מיד ולא יפרוש לחוץ: