פסקי הרא"ש על חולין ג:נ

מתני' אלו כשירות בעוף נקובת הגרגרת או שנסדקה. הכתה חולדה על ראשה מקום שאינו עושה אותה טריפה. ניקב הזפק רבי אומר אפילו ניטל יצאו בני מיעיה ולא ניקבו. נשתברו אגפיה נשתברו רגליה נמרטו כנפיה רבי יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה:

גמ' ת"ר מעשה ברבי סימון ורבי יהוצדק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבתו באונו והורו בטרפחת כרבי בזפק. איבעיא להו הורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתירא או דילמא הורו בטרפחת כרבי בזפק וכרבי בזפק לא סבירא להו. זו היא גירסת רש"י ז"ל. ומספקא ליה אי הורו בטרפחת כר' טרפון שהאכילה לכלבים במסכת סנהדרין דף לג. וכן רבינו חננאל ז"ל פסק בטרפחת לחומרא משום דסלקא בתיקו. ותימה הוא דחשיב ליה התם טעה בדבר משנה וגם רבי טרפון חזר בו. ומיהו מצינו לחלק בין בהמה לעוף והכא בעוף איירי מדמייתי לה אמתניתין דאלו טריפות בעוף. והא דלא תני להו לוי בהדי יתר עליהם עוף. משום דלא איירי בפלוגתא כי היכי דלא חשיב ניטלה הנוצה לרבי יהודה. ומיהו קשה אמאי לא איבעי ליה נמי אם הורו בטרפחת ובזפק תרוייהו להיתירא. וכי האי גוונא איבעי ליה בפ' כירה (שבת דף מו.) גבי הורה במנורה כר' שמעון בנר איבעיא להו הורה במנורה לאיסורא להיתרא וכר"ש בנר לאיסורא או דילמא במנורה להיתירא וכר"ש בנר להיתירא ונראה כגירסת הספרים דגרסי הכי הורו בטרפחת להיתירא וכרבי בזפק להיתירא. כלומר שתי הוראות הוו להיתירא. או דילמא הורו בטרפחת להיתירא וכרבי בזפק לא סבירא להו. והשתא ניחא דלא מספקא ליה אם הורו בטרפחת לאיסורא כרבי טרפון כדבעי ליה בפרק כירה. משום דרבי טרפון עצמו חזר בו וחשיב ליה טעה בדבר משנה. והא דלא מיבעי ליה התם אם הורה במנורה שלא הדליקו בה באותה שבת להיתירא כר"ש בנר שהדליקו בה באותה שבת אבל כר"ש בנר לא ס"ל משום דדחייה בידים. משום דלא דמו טעמייהו להדדי דאיסור טלטול דמנורה משום גזירה דבנין. וטלטול הנר משום מוקצה. הלכך לא שייך למיתלי היתירא זה בזה. וכן הלכה דניטלה הטרפחת כשירה אף בעוף. אמר רבה ואיתימא ר' יוחנן גגו של זפק נידון כוושט. היכא. אמר רב ביבי בר אביי מקום שנמתח עמו. יצאו בני מעיה. אמר רב שמואל בר יצחק ל"ש אלא שלא הפך בהן אבל הפך בהן טריפה דכתיב הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם שאם נהפך אחד מהם מיד מת. ההוא רומאה דחזא לההוא גברא דנפל מאיגרא לארעא פקע כריסיה ונפק למיעי מיניה. אזל ואייתי לבריה ושחטיה קמיה באחיזת עינים. איתנגיד ואיתנח עייל מיעיה וחייטינהו לכרסיה: נשתברו רגליה. ההוא צנא דאנקורי דאתא לקמיה דרבא. בדקה בצומת הגידין ואכשרה: