פסקי הרא"ש על חולין ג:מט

ירוקין פסולין א"ר יוחנן משום ר' יוסי בר יהושע שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן. מה נקובתן במשהו אף ירוקתן במשהו. יש להסתפק אי לגמרי בעינן שיעור נקיבתה דהיינו עד שתעבור ההורקה עד חלל הלב ובקרקבן עד שתעבור הקרקבן והכיס או דילמא כולי האי לא בעינן דכיון דשלטה בה מכוות האש ונהפך לירקון וודאי יעבור עד בית חללו מידי דהוה אזיהרא דמיקלא קלי. ולא לגמרי כמו זיהרא דאפילו בהאדים הבשר כנגד בני מעיים אמרינן דמיקלא קלי אלא לענין זה מדמינן ליה לזיהרא במקום שניכר מכוות האש אמרינן שתעבור מעבר לעבר אע"פ שאינה מתפשטת לצדדין ויש לברר ספיקא זו מהא דאמר רשב"ל כבד שהוריקה כנגד בני מעיים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה. וסתמא דמילתא מיירי שבני מעים הם לפנינו ורואין אנו אותם שלא הוריקו ומאחר ששלטה מכוות אש בכבד אמרינן ודאי סוף בני מעיים להאדים דאכתי לא איגלי בהתייהו דאי מיירי דליתנהו לבני מעיים לפנינו. אמורא יש לו לפרש דבריו כל שכן בעיא שלו. אלא ודאי מדלא פירש מיירי אף בדאיתנהו קמן ולא אשתנו. והדברים ק"ו מדמהני ירקות דכבד להורות על לקות בני מעיים שכנגדן וחזינן להו כאילו נשתנו. כ"ש באותו אבר דחזינן ליה כאילו ניקב מעבר לעבר. והא דטרפינן בשינוי מראה של בני מעיים. היינו דוקא היכא דידעינן שנפל לאור. אבל היכא דלא ידעינן שנפל לאור וחזינן שנשתנו בני מעיים לא תלינן בנפילת האור דמילתא דלא שכיחאא. אלא תלינן בשינוי הטבעים. שפעמים מחמת רוב שומן או רוב כחש משתנים. והך בעיא דהוריקה כבד כנגד בני מעיים קיימא אמתניתין בנפלה לאור ונחמרו בני מיעיה דאף את"ל דטרפינן בשינוי מראה בלא ידיעת נפילה לאור לא מסתבר כלל להחמיר כולי האי ולהטריף בהורקת כבד כנגד בני מיעיה בלא ידיעת נפילה לאור. והשיב ריב"ל כיון שהוריקה כבד כנגד בני מיעים בידוע שנחמרו בני מיעים. ולא גרסינן בידוע שנפלה לאור דאיהו גופיה בנפלה לאור מיבעי ליה. והוגה במקצת ספרים ע"פ רב אלפס ז"ל. ואף לאותה גירסא יש לפרש בידוע שכיון שנפלה לאור נחמרו בני מיעיה ואין לאבד ממונם של ישראל ולתלות שינוי מיעים בנפילת האור דמילתא דלא שכיחא היא. כי מיד שתפול לאור תפרח ותצא. ואם נשרפו כנפיה שלא תוכל לפרוח תשרף במקומה. וראיה לדבר מדקאמרינן לא אמרו ירוקין פסולין אלא בלב ובקרקבן וכבד. ולא הזכיר הריאה משום דאמרינן לקמן דאין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמר. ומשמע אפילו נשתנית הריאה דלא טרפינן לה דכיון דצלעות מגינות עליה תלינן השינוי בדבר אחר ולא בנפילת האור ואע"ג דידעינן דנפלה לאור כ"ש היכא דלא ידעינן דנפלה לאור דלא פסלינן בשינוי בני מעיים. ואין לפרש הא דקאמרינן לקמן לא ליחמר רוצה לומר אין צריך לבדוק הריאה אם נשתנית דמסתמא אמר כיון דרוב צלעות מגינות עליה לא נשתנית. אבל אי חזינן דנשתנית טרפה דא"כ היה לו למנות ריאה בהדי לב וקרקבן. אלא ודאי מדלא מני לה בהדייהו אין שינוי פוסל בה אפילו נפל לאור. בעא מיניה רב יוסף בריה דר' יהושע בן לוי מרבי יהושע בן לוי הוריקה כבד כנגד בני מעיים מהו אמר ליה בטריפה א"ל ולא יהא אלא ניטל. אמר רבא כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעיים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מיעיה. ההיא תרנגולת דהואי בי ריב"ל אתיא לקמיה דר' אלעזר הקפר ירוקין הוו ואכשרה והא אנן תנן ירוקין פסולין א"ל לא אמרו ירוקין פסולין אלא בלב וכבד וקרקבן. תניא נמי הכי באלו בני מעיים אמרו בלב וכבד וקרקבן. ההיא תרנגולתא דהואי בי רב יצחק בר יוסף אתיה לקמיה דרבי אבהו אדומים הוו וטרפה והא אנן תנן אדומים כשירה א"ל אדומים שהוריקו וירוקין שהאדימו טרפה. אמר רב שמואל בר חייא א"ר מני ירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו כשירה מ"ט קוטרא בעלמא הוא דעייל בהו אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נאמר אדומין שלא הוריקו ושלקו והוריקו טרפה. מאי טעמא איגלי בהתייהו. והא דלא קאמר רב נחמן ירוקין שלא האדימו ושלקן והאדימו טרפה. והכי הוה ליה למימר דקאי אמילתיה דרבי מני דאיירי בירוקין. משום דמילתא דשכיח נקט דדרך האדום להוריק על ידי שליקה אבל אין כל כך דרך הירוק להאדים על ידי שליקה. ומשום הכי נקט במתניתין פסול דירוקה ולא פסול דאדמומית לפי שהוא מצוי יותר על ידי שליקה כך דקדק בעל המאור ז"ל. הילכך אני אומר דהוא הדין נמי אדומין שהוריקו ושלקו וחזרו והאדימו כשירה. והא דנקט ירוקין שהאדימו משום שאין דרך. שלוק להאדים כדפרישית ומילתא דשכיחא נקט. אבל אם אירע כך דחזרו והאדימו על ידי שלוק נראה לי דמכל שכן יש להכשיר. דאין דרך שלוק להאדים וזה חזר והאדים כ"ש דאיכא למימר קוטרא עייל בהו. דאי מחמת לקותא לא יאדימו על ידי שלוק לעולם דאין דרך שלוק להאדים חלא העשן עובר בקל וחוזר לאדמומיתו. אמר רב אשי הלכך לא ניכול איניש אלא בשלוק ולא היא אחזוקי איסורא לא מחזקינן. דרסה וטרפה בכותל וכו' אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר בר ינאי וצריכה בדיקה: