פסקי הרא"ש על חולין ג:לד

המסס ובית הכוסות וכו' ת"ר מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה. משני צדדין טריפה. פירש רש"י בפרק המדיר (כתובות דף עו:) ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לד.) דבהמסס אפילו מצד אחד טריפה מפני שדופנו דק. ואפילו אם תמצא לומר שאין סברא לומר טריפה הואיל ולא נקב אלא חצי העור. מצינו למימר דחיישינן שמא נקב כולו והבריא כדחיישינן בישב לו קוץ בוושט למאן דחייש לספק דרוסה. ג ואין נראה לר"ת להטריף בחצי העור של המסס. דלא חיישינן דילמא הבריא אלא בוושט דפעיא ביה וגמדא ביה ופעמים שחזר המחט לתוך הוושט אבל בהמסס אם הבריא לא היה המחט חוזר לתוכו. והא דנקט עובי בית הכוסות רבותא קמ"ל לפי שיש לו ב' עורות ואשמועינן אע"ג דניקב עור שלם כשר ואגב דנקט מצד אחד כשרה נקט נמי מב' צדדים טריפה. נמצא עליו קורט דם בידוע שלפני שחיטה. לא נמצא עליו קורט דם בידוע שלאחר שחיטה. הוגלד פי המכה בידוע שהוא ג' ימים קודם שחיטה. לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה. פי' על הלוקח להביא ראיה שברשות מוכר נטרפה ואע"פ שלא נתן מעות דכאן נמצא כאן היה. כדאמרינן בשילהי המדיר בכתובות והא דקרי ליה המוציא מסתמא. דסתמא דמילתא כל כמה דלא יהיב דמי לא יהיב ליה חפצא. כתב רבינו אפרים ז"ל וכן בעל העיטור דוקא טריפות דמחמת מכה וכיוצא בה דאינו מצוי ולא סליק אדעתיה דאיניש לאיתנויי. אבל טריפות דמחמת סירכא דמשכח שכיח ורמי אינש אדעתיה כיון דלא אתני ודאי אחולי אחיל ולא הוי מקח טעות. והרמב"ם ז"ל כתב דאפילו טריפות דמחמת סירכא נמי הוי מקח טעות שהרי במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן לכולי עלמא אי לא דמצי א"ל לשחיטה מכרתיו לך הוי מקח טעות ואע"ג דלא אתני לוקח. אע"ג דרוב שוורים בחזקת נגחנים כדאמרינן ב"ק דף טו. דרוב שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ואמרינן נמי ב"ב דף צב: גבי מוכר עבד ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו. מ"ט לאו משום דרובא הכי איתנהו אלא כולהו הכי איתנהו. אלמא אי לאו כולהו הכי איתנהו הוי מקח טעות אע"ג דרובא הכי איתנהו ואע"ג דלא אתני לוקח. וכ"ש בטרפות דמיעוטא נינהו. ולי נראה כדברי רבינו אפרים ז"ל ובעל העיטור. דהכי נמי מפלגינן גבי טענת אונס בגיטין כתובות דף ג. דבאונס דשכיח לכולי עלמא אין טענת אונס מדמיבעי ליה לאתנויי ולא אתני. ומה שהביא הרמב"ן ז"ל ראיה משור ועבד לאו ראיה הוא. דשאני התם שהמוכר מכיר במומי השור והעבד ועל זה סמך הלוקח ולא מתנה משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא יאנהו במקחו. אבל בדבר שאין המוכר יודע כמו שהלוקח אין יודע בעי ליה ללוקח לאתנויי במידי דשכיח ומדלא אתני אחולי אחיל וקנה כדרך כל לוקחי בהמות שאינם נמנעין מלקנות בשביל ספק טריפות: ומאי שנא מכל נקובי דעלמא דאע"ג דליכא עלייהו קורט דם טריף מר. התם ליכא מידי למיסרך הכא כיון דאיכא מחט אי איתא דקודם שחיטה מיסרך הוה סריך. הא דאמר מצד אחד כשירה אם הפכה ומצא קורט דם מצד אחר טריפה. דאי אין שם מכה דם זה מנין והוה ליה נקב מפולש משני צדדין: