פסקי הרא"ש על חולין ג:ג

ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום דסופו ליפסק. ואמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נפקא מינה לספק דרוסה כיון דדם אדום וגם וושט מבחוץ אדום לא מינכר עד דבדיק ליה מבפנים שהוא לבן. תמיה לי כיון דאין לו בדיקה מבחוץ היאך מכשרינן ליה ע"י בדיקה מבפנים דילמא אי הוה מצי למיבדקיה מבחוץ היו מוצאין הארס וסופו לקלקל לפנים. ודוחק הוא לומר דהא דאמר לקמן עד האדימו הסימנין עצמן ר"ל שיאדימו מבפנים. דהא מדקאמר עד שיאדיס בשר כנגד בני מעיים משמע דהאי דקאמר סימנים עצמן אתא לאפוקי שאם האדים העור והבשר כנגד הסימנים אין לחוש. אבל מכל מקום אם האדימו הסימנין עצמן אפילו מבחוץ טריפה. ועוד אי לא מטרפי סימנין באדמומיות שמבחוץ מאי קאמר הכא וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ונפקא מינה לספק דרוסה ואפילו אם יש לו בדיקה מבחוץ למה יבדקנו הואיל ולא מיטרף בהכי וצריך לומר דהקלו בספק דרוסה הואיל ואי אפשר בענין אחר. וגם יש לומר דרוב פעמים איפשר שיהא ניכר טיפת דם הארס אף על הוושט מבחוץ אלא להחמיר קאמר דאין לסמוך על בדיקת חוץ לפי שהחיצון אדום ופעמים שאין ניכר וצריך לבודקו אף מבפנים כי הארס נתקלקל לפנים ולא נשאר מבחוץ אלא רושס אדמומית של הארס ואותו אינו ניכר מחמת אדמומית הוושט. אבל בעוד שלא נתקלקל הארס ועבר לפנים טיפת דם הארס ניכרת יפה בעודה מונחת על הוושט. וספק דרוסה דאתאי לקמיה דרבה בדק מבחוץ ועשה כאילו לא היה רוצה לבדוק יותר לחדודי לאביי: ההיא ספק דרוסה דאתאי לקמיה דרבה הוה בדיק מאבראי. א"ל אביי והא מר הוא דאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים. אפכיה ודדקיה ואשכח עליה תרי קורטי דמא וטרפיה ורבה לחדודי דאביי הוא דבעיא: