פסקי הרא"ש על חולין ג:כז

וסימפונא דריאה דאינקוב לחבריה טריפה אע"ג דאמרינן הדורא דכנתא דאינקוב לחבריה כשירה דחבריה רך ומגין עליה. אבל סימפוני הריאה קשין הן ואין אומר בטרפות זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיה . ההוא מחטא דאשתכח בחתוכה דכבדא סבר מר בריה דרב יוסף למיטרפיה א"ר אשי אילו אשתכח בבשרא נמי קטריף מר פירוש וכי נקובת הכבד טריפה הוא בשלמא אי איטרפה בנקובת הכבד ניחא דאין חלוק בין קופא לבר ובין קופא לגיו כדאמר גבי חתוכה דריאה דבכל ענין טריפה דחיישינן דילמא ניקבה הריאה אלא כיון דאין נקובת הכבד טורפת הויא כבשרא ובבשרא כי האי גוונא טריף מר כדקאמר טרפה הכא בכל ענין ולא מפלגת בין קופא לגיו ובין קופא לבר אלא אמר רב אשי חזינן אי קופא לבר וכו' ולכאורה משמע דאף בבשרא אי משתכח כי האי גוונא מחט בירך הבהמה וקופה לצד חלל הבהמה טריפה דאמרינן דמן הדקין באתה ודרך חודה נכנס בירך. דאי מן החוץ באתה היאך ניקבה בקופא כל עובי הירך ועברה עד סמוך לחלל הגוף. והא דאמרינן לעיל (חולין דף נג:) בקוץ עד שתינקב לחלל מיירי בידוע שבא מן החוץ. ומיהו חומרא גדולה היא זאת אע"ג דמיסתבר. ומיהו אין ראיה לאסור מסוגיא דשמעתין. דאיכא לפרושי הכי אלא א"ר אשי האי כבד לא לריאה מדמינן לה ולא לבשר מדמינן לה. דבריאה בין קופא לגיו בין קופא לבר טריפה ובבשרא בין קופא לגיו בין קופא לבר כשירה. וכן נהוג עלמא. לפי שהבהמה מתחככת בכתלים ואפילו נכנס דרך קופא דוחק ועובר בעומק הירך אלא א"ר אשי חזינא אי קופא לבר נקובים ועייל פירוש שהקופה לצד החוץ וכולו בתוך הכבד דאמרינן מן הוושט או מן הכרס או מן הדקין יצא ונפל חודו על הכבד ונכנס בתוכו. אבל אין לפרש קופא לבר שראש המחט בולט חוץ לכבד אבל כולו בתוך הכבד כשר בכל ענין דסמפון נקט ועייל. דא"כ מאי פריך ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות. דע"כ התם שנמצאת בחלל בית הכוסות דאי בחלל הגוף היכי קאמר מצד אחד שלא ניקב אלא צד אחד כשר האי ודאי דהך וושט נקב ואתאי. אלא ודאי קופא לבר היינו שהקופא לצד החוץ ואפילו כולה בתוך הכבד. וקופא לגיו היינו שהקופא לצד הסימפון של הכבד ואי קופא לגיו סימפונות נקט ואתאי. והני מילי באלימתא אבל בקלישתא לא שנא קופא לבר ולא שנא קופא לגיו נקובי נקיב ואתאי. ומאי שנא ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות דלא שנא קופא לגיו ולא שנא קופא לבר אמרינן מצד אחד כשירה אמרי התם כוון דאיכא אוכלין ומשקין אימר אוכלין ומשקין דחקוה ומחטא דאישתכח בסימפונא רבא דכבדא כשירה. ההוא קשיתא דאשתכח במרריתא אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרינן הא ודאי סימפונות נקט ואתאי ואע"ג דלא נפיק מרבל הוא דרביל. והני מילי בדדיקלא. אבל בדזיתא מיבזע בזע. פירש רש"י ולמאן דחייש במחט חייש בהא. וקשה דא"כ הוי דלא כהילכתא דקיימא לן כרבנן דמכשרי. ונראה דאפילו לרבי יוחנן דמכשר מחט לפי שהוא קטן ובא דרך סימפון אבל הכא חיישינן שמא ניקב הוושט וחזר ונכנס בכבד: